טור דעה >> האחריות עברה לחוסך והמדינה לא עוזרת לו

חת תוצאות של ועדת בכר היא העברת האחריות מהמדינה לחוסך בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני שלו. למעשה, האחריות  לבחירת המוצר ובחירת הסוכן )בקרוב( הועברה לחוסך עצמו, כולל מניעת השפעתו של המעביד עליו באיזה מוצר לבחור.כלומר, התהליך אשר החל בועדת בכר וקיבל תאוצה במגוון של תקנות וחוקים, מעביר את האחריות כיצד ייראה החיסכון הפנסיוני לאזרח, אשר הבנתו בתחום זה אינה גבוהה וזאת בלשון המעטה. כוון שהמחוקק מודע לחוסר הידע ולבורות אשר קיימת אצל רוב אזרחי ישראל בתחום הפנסיוני חוקק חוק הייעוץ הפנסיוני, ובסעיף 12 לחוק זה חייב בעל הרישיון הפנסיוני לבצע בדיקה מעמיקה לגבי המצב הקיים - איזה מוצרים כבר קיימים לחוסך, מה הם רצונותיו וצרכיו, מה מטרת החיסכון הפנסיוני שלו ועוד. רק לאחר בדיקה מקצועית של כל המשתנים האלו, לבצע התאמה מנומקת כראוי למוצר ולגוף המוסדי אותו מציע בעל הרישיון לחוסך, והכל בכתב ובצורה ממוחשבת (סעיף 14 לחוק), תחת בקרה ואכיפה של הרגולוציה.

 

הגדיל לעשות המחוקק, וכבר מחודש נובמבר 2015 חייב כל בעל רישיון פנסיוני אשר נפגש עם חוסך, עוד לפני ביצוע הייעוץ או השיווק, לשלוח בקשה למסלקה הפנסיונית, להמתין שלושה ימים לפחות, לקבל את הנתונים, לנתח אותם, ואז לשבת עם הלקוח ולבצע את כל הפעולות אשר מניתי לעיל, ורק כך ניתן בצורה מקצועית לבצע התאמה בין הרצוי למצוי בצורה הטובה ביותר. אנו בלשכת סוכני הביטוח אכן חושבים שהחיסכון הפנסיוני הינו דבר מורכב ומסובך. אנו מודעים לבורות של האזרחים בתחום הזה. גם מחקרים שנעשו בעבר בתחום האוריינות הפיננסית הוכיחו כי הציבור אינו יודע ומבין בתחום, ומנגד אנו מודעים לאחריות הכבדה אשר ניתנה לנו על ידי המדינה, באמצעות הרישיון שלנו, לתת לחוסך את המוצר הטוב ביותר עבורו בזמן השיווק הפנסיוני. 

כאשר מחליט אותו חוסך לפנות ישירות לגוף מוסדי ולא פנה משיקוליו לבעל רישיון פנסיוני כגון יועץ או סוכן, אזי עצם פנייתו לגוף המוסדי למעשה משחררת את אותו גוף לעבור את אותה דרך שצריך לעבור בעל הרישיון על בסיס סעיף 12 וסעיף 14 לחוק הייעוץ הפנסיוני, כולל פנייה למסלקה בקרוב. למעשה, אותו חוסך מקבל איזו ברירת מחדל הקיימת באותו גוף מוסדי, ללא כל התאמה אליו על בסיס מצבו הקיים, צרכיו, רצונותיו ועוד, ואיני כבר מדבר על הליווי המתמשך לאורך ציר הפנסיה מכניסתו ועד פרישתו. ניקח דוגמא שתמחיש זאת מתחום כואב נוסף, רפואת שיניים. במצב הראשון הרופא מתקשר ללקוח ומזמינו לביצוע בדיקה תקופתית. 

במצב זה הרופא עורך בדיקה מקיפה, מזהה בעיות, מצלם ומטפל בהתאם, כפי שנדרש מכל בעל מקצוע רציני. במצב הפוך, פונה הלקוח לרופא ומבקש ממנו לסתום לו חור ולעקור לו שן. על בסיס אותה ההשוואה בתחום הפנסיוני, כיוון שפנה הלקוח לרופא השיניים ביוזמתו, הרי הרופא לא בודק מה מצבו, האם באמת צריך לעקור את השן או לבצע סתימה, אלא ממלא את בקשת הלקוח ללא כל בדיקה. זה רציני? הרי רופא כזה, אם היה נופל בתוכנית ”יצאת צדיק“ היה יוצא שרלטן ומוקע לעין כל.

מדוע כאשר פונה אזרח לגוף מוסדי בחושבו שהוא יודע מה הוא צריך, אותו גוף מוסדי פטור מבדיקה מקצועית וישר מציע לפונה את הפתרון ללא כל בדיקה מקיפה ומקצועית?

ההבדל הוא, שהכאב בשיניים הוא בדרך כלל מיידי וניתן לריפוי, ואילו הכאב בתחום הפנסיוני יגיע רק לאחר לא מעט שנים, תמיד באיחור וללא יכולת תיקון. אם המדינה אכן רואה מתפקידה לדאוג לאזרחיה לחיסכון פנסיוני הולם, לאחר שהעבירה לאזרחים את האחריות לכך, היא חייבת לתקן מחדל ענק זה ולקבוע כי כל הצטרפות למוצר פנסיוני חייבת להיות מלווה בעמידה בסעיף 12 ו-14 לחוק הייעוץ הפנסיוני ללא כל קשר מי פנה למי ולמה. רק כך תמנע ”כאב“ גדול ומיותר מאותם לקוחות, אשר כיום לא מקבלים כל בדיקה מקיפה ומקצועית כפי שמקבלים דרך בעל רישיון מורשה כסוכן הביטוח.למחוקקים זו נקודה למחשבה, וטובה שעה אחת קודם.