למילים יש משקל ויש חשיבות, בחיים ובשווקים

בחודש שעבר התפטרו גם שר וגם חבר כנסת בשל פוסט שפורסם בפייסבוק, שפתח בשרשרת עדויות כלפיהם. מבלי להיכנס לתוך שאלת המעשים והאימרות, ההבדלים בין המקרים, אני רוצה להתייחס אך ורק לעובדה שהאינטרנט מציע לנו פלטפורמות מעולות שדרכן אנחנו ממהרים לשפוט, לחרוץ דין, מבלי לברר את העובדות לאשורן. בעבר היתה זו כיכר השוק שבה היה מתאסף ההמון, היה מקשיב לנאומים וממהר לחרוץ דין. קיסרים עלו ונפלו בזכות יכולתם לשלהב את ההמון שנדמה לחיה ללא ראש, וללא רצון משלו, אלא למה שאתה מכוון אותו לעשות.

העולם המודרני ביטל למעשה את כיכר השוק, (ובצדק רב) אולם האינטרנט שינה את פני הדברים. בעבר היו פורומים ואתרים דרכם ניהלנו דיונים שונים. הם חייבו רישום, הם חלו רק על קבוצות מוגדרות, והתפוצה שלהם היתה מוגבלת עד כדי בלתי מורגשת. היום הפייסבוק מכניס אמירה של כמעט כל אחד, בטח אם היא מופנית כלפי איש ציבור כזה או אחר, אבל לא רק (עיין ערך טיסת השוקולד). פייסבוק מחליף את כיכר השוק, ואנחנו ממהרים לחרוץ דין, לקבוע מי צודק, מי רשע. כל זה כשאין לנו כלל את התמונה כולה, האמת אין לנו שום כלי מקיף למעט פוסט שהועלה בצירוף או ללא תמונה. והאמירה שלו היא זו שנשארת, ושמולה צריך להתמודד, ובהסתמך עליה אנחנו מקבלים את ההחלטה.

בואו נבחן את עצמנו, עד כמה אנחנו מגבשים דעה לגבי אירוע כלשהו על־סמך פוסט כזה או אחר. עד כמה מהר אנחנו שולפים את כפתור ה־LIKE או ה־SHARE בדרך להנצחת פיסת מידע כלשהי אל טבלת ההיסטוריה הכללית.

אני יכול להפנות את השאלה הזו קצת אחרת, האם אתם, יועצים יקרים, תקבלו החלטת השקעה, בין לעצמכם ובין ללקוחות שלכם, בהסתמך על פייסבוק? אני מניח שהתשובה לגבי הלקוחות ברורה לגמרי, ואני מניח שגם לגבי עצמכם התשובה ברורה לגמרי.

בשוק ההון הבינו כבר מזמן את הבעיה שיש עם מידע חצי אפוי, עם מידע לא מעובד שדולף לשוק, ושיכול לשנות מחירים של ניירות ערך. קוראים לזה מידע פנים, ויש כללים ברורים לגמרי לגבי דיווח של חברות, יש כתיבה שלמה לגבי מתי מידע מתגבש לכדי חובת דיווח, ומתי ואיך ראוי להוציא את המידע הזה לציבור. כמובן שיש גם כללים לגבי מי שלא נוהג בצורה הזו, ומי שמנסה לנצל מידע כזה לתועלתו האישית.

בארץ זכורים מקרים בעבר בהם מנכ”לי חברות בורסאיות היו מסתובבים ליד מסכי הבנקים, ומפיצים שמועות על מניות עלומות (שבמקרה הם היו המנכ”לים שלהם) בכדי להעלות את מחיר המניה. אפשר לומר שלמעט מקרים בודדים, בגדול המידע שזורם לשוק ההון הוא מידע ראוי, משקף, לא בנוי משמועות, ולא בנוי מחצאי אמיתות (לעיתים חברות אף מוצאות עצמן מגיבות למידע שמתפרסם בכלי התקשורת כנכון או לא נכון, מבלי שהן עצמן יזמו את המידע הזה).

אז נכון שסביר להניח שעדין יש מידע שמסתובב כמידע פנים, וסביר להניח שאין מצב סגור הרמטי, אבל כדאי שנחשוב על זה לרגע שניה לפני שאנחנו עושים share לפוסט שנראה לנו מקומם במיוחד, רק כדי שלימים יתברר שהפוסט הזה בטעות יסודו, ושהמפיץ המקורי במקרה הטוב לא הבין את הסיטואציה, ובמקרה הפחות טוב, בעל אג’נדה משלו.

בשולי הדברים ראוי שכולנו ניתן את דעתנו לתפקיד שפייסבוק מקיים בחיים שלנו, ועל כך שחברה מסחרית מקיימת משקל כל־כך גדול בהוויה שלנו כפרטים. ברצותה היא יכולה לנתק אותנו מהעולם על־ידי מחיקת הפרופיל שלנו, היא יכולה להקים, להרים ולהפיל פרטים, פירמות ואפילו משטרים. כל זה כשמדובר בחברה פרטית למטרות רווח. ראוי שנזכור את העובדה שפייסבוק הוא עוד כלי, ושאולי הוא יותר מתאים לשיתופים על חתולים וקפה עם קרואסון בבוקר, יתכן שהוא גם מתאים להתייעץ או לקבל המלצות לטיול חד יומי בירושלים כפי שמציג ליאור צורף, כותב הספר "המח המשותף" בראיון לגיליון זה, אבל עד כמה פייסבוק מתאים כככלי שיפוטי? תשפטו בעצמכם.

שלכם, משה מימון