המהפך שצפוי להביא חוק קופת ברירת מחדל

ב29 דצמבר בשעה טובה יצאה טיוטת חוזר ראשונה לחוק קופות ברירת המחדל והמכרז של המדינה לקרן ברירית מחדל , המדינה החליטה לאמץ מודל של פנסיה שמקובל במקומות רבים בעולם שיתאים ל כ ו ל ם ויענה לבעיה החמורה והמציקה שבה הרבה מהעובדים יש הקצאת נכסים שלא תואמת את המציאות ומטרות החיים שלהם  ועתידם הכלכלי יהיה מוטל בספק, לאחר פרישתם מעבודה.  ברחבי העולם לא הביא החוק להורדה משמעותית בעליות דמי הניהול אך הוא הפך להיות הפלטפורמה המובילה לצבירה ציבורית של חסכונות הציבור.  

אחת התקנות שעליה עובדים במשרד האוצר כבר שנים רבות, שהיתה אמורה להיות חלק בחוק ההסדרים הנוכחי, היא החוק המחייב הקמת קרנות ברירת מחדל. מדובר בקרן שתשמש ברירת מחדל לחוסכים שלא מסוגלים להבין את המשמעות של בחירת מסלול השקעה המותאם להם, או במקרים שבהם העובד רוכש באופן ישיר מוצר פנסיוני מהיצרן. מהלך זה מביא נוחות מסוימת למעסיק, כאשר העובד בוחר את הקרן והמעסיק מפקיד, ללא "סחבת" של פגישה עם משווק. כך פועלים במרבית המדינות המפותחות בעולם, תוך דאגה לרווחת העובד והורדה משמעותית של עלויות דמי הניהול. 

כיום רוב החוסכים בקופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים בוחרים במסלול "כללי", ללא התייחסות למאפייני הלקוח ובצורך שלו להיחשף לסיכון. במסלול זה נמצאים גם מגוון רחב ביותר של "עמיתים חוסכים", מצעירים הנמצאים בתחילת תהליך הצבירה ועד לפנסיונרים היוצאים ממעגל העבודה ומתחילים את תהליך משיכת הכספים. בהחלט אין ספק שצרכיהם של העמיתים שונים לחלוטין. 

הצורך להיחשף לסיכון על מנת לעמוד ביעדים כלכליים

בשנים האחרונות רגולטורים מתחילים להבין את ההבדל בין הרצון להיחשף לסיכון לצורך להיחשף לסיכון. במודל העבודה של התאמת המוצר ללקוח (suitability standard), איש המקצוע נדרש לבנות פרופיל סיכון ללקוח, המבוסס בעיקר על הרצון של הלקוח להיחשף לסיכון. 

מניסיון בינלאומי, הרגולטורים מתחילים להפנים שזה לא משפיע כל כך על אלוקציית הנכסים שהלקוח רוכש, מכיוון שהלקוח לא מבין את המושג "רצון להיחשף לסיכון" ולכן בדרך כלל מסתיים במסלול "כללי", שבו היה גם לפני כן. 

ההבנה המתפתחת היא שקודם כל צריך לעסוק בצורך להיחשף לסיכון (כמה כסף אני צריך כדי לעמוד ביעדיי הכלכליים) והמסקנה הנדרשת היא תשואת המטרה של הלקוח (בתשואה X  אוכל לעמוד ביעד שהצבתי). פועל יוצא הוא הצורך להיחשף לסיכון (בריבית 5% אני חייב להיחשף למידה מסוימת של סיכון), ורק בעקבות זאת להבין האם הלקוח מודע למציאות ועדיין רוצה להיחשף לסיכון.  

לפי הנחיות הרגולטורים נכון לעכשיו, כל גוף מוסדי יצטרך לבנות שני מסלולים (אלוקציית נכסים) לניהול חסכונות של הציבור עד גיל 55, מסלול לניהול כספים של בני 55 ומעלה שטרם התחילו בתהליך המשיכה וכן מסלול נוסף לנמצאים בפרישה ומושכים מהקרן למחייתם. מסלולים אלו צפויים להחליף את המסלול ה"כללי" המסורתי כמסלול ברירת מחדל.  

החוק יהווה אלטרנטיבה טובה לקיים 

החשש הגדול של ערוצי ההפצה הוא שאותה קרן ברירת מחדל, שלא תחייב ייעוץ, תמנע מהם את דמי הניהול. בהודעה מלשכת סוכני ביטוח נאמר "הלשכה מתנגדת נחרצות לסעיף העוסק בוויתור על תהליך השיווק הפנסיוני או הייעוץ הפנסיוני בזמן ביצוע עסקה במוצר פנסיוני על ידי לקוח במישרין עם גוף מוסדי, כתוצאה מפנייה של הלקוח אל הגוף המוסדי עצמו. סעיף זה יוצר אפליה בין מבוטחים, עלול להביא לקוח לקבל מוצר פנסיוני שאינו מתאים לו ולהיסטוריה הביטוחית שעמה הוא מגיע, ועלול לגרום נזק גדול למשפחתו של הלקוח לאור חוסר בהתאמת התוכנית המתאימה, כנדרש בחוק הייעוץ הפנסיוני".

עם זאת, במדינות העולם נראה כי קרן ברירת המחדל הביאה ערך ללקוחות ולא עמדה בדרכם של אנשי המקצוע המטפלים בתכנון עתידם של האזרחים. CNBC טוען שכבר כיום צבורים בארצות הברית יותר מ-1.1 טריליון דולר בקרנות ברירות מחדל ודמי הניהול הממוצעים (למעט דמי הייעוץ המשולמים ישירות על ידי האזרח לאיש המקצוע) עומדים על כ-0.7%. הצפי הוא גידול של יותר מ-2 טריליון דולר עד לשנת 2020. 

זה פשוט. קרן ברירת מחדל תחליף את הקרן הכללית ותשפר משמעותית את סיכוי הלקוחות להגיע ליעדיהם הכלכליים. לכן, אין כל סיבה לרגולטורים ולשחקנים בשוק להתנגד לחוק ולמנוע מאזרחי ישראל אלטרנטיבה טובה יותר מהקיים. מה שלרוב מונע את התקדמותנו הוא בעיקר תחושת פחד מהלא נודע מגובה בתגובה הבסיסית, האנושית, להתנגד לכל שינוי. בין אם הוא נושא ערך רב לצרכנים או לאו. 

נתוני משרד האוצר מצביעים על שיעור תחלופה נמוך בישראל, העומד על כ-35% בלבד. אין ספק שיש לפעול על מנת לשפר את המציאות המדאיגה על מנת למנוע פגיעה חמורה באזרחים.