איך קורה? נתפס במארב משטרתי, הודה ששתה וודקה ו-6 צייסרים - אך ניצל משנתיים שלילה

צעיר שנעצר על ידי המשטרה לבדיקת אלכוהול אקראית נכשל בבדיקת נשיפון, ועבר בדיקת מאפיינים ובדיקת ינשוף. במבחן הבאת אצבע על האף הוא החטיא בפעם הראשונה מתוך 6, את שאר המאפיינים עבר בהצלחה. 

בבדיקת ינשוף נמצא אלכוהול בריכוז של 500 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף, והנהג אף הודה כי כשעתיים לפני שנעצר שתה וודקה ו-7 צ'ייסרים. 

על פי התרשמות כללית של השוטרת, הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול בינונית. המדינה הגישה נגדו כתב אישום, ודרשה כי ייגזרו עליו שנתיים פסילת רישיון. 

עו"ד חנה דוד, שייצגה את הנהג, הצביעה על ליקויים רבים במזכר אותה כתבה השוטרת במקום, כאשר המהותי שבהם: מפעילת הינשוף לא סימנה איקס לצד הסעיף, המציין כי נעשה שימוש בפיה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה. 

לפיכך, טענה עו"ד דוד, לא הוחלפה פיה במכשיר על ידי מפעילת הבדיקה, ויש לפסול את הבדיקה, ולא ניתן להאשים את הנהג בנהיגה בשכרות. 

מנגד טענה התביעה המשטרתית, כי החלפת פיה הינה דבר שבשגרה, וכי אי ציון נתון זה במזכר נבעה מטעות אנוש. 

בדיון שהתקיים בנושא בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים, קבעה כב' השופטת שרית זוכוביצקי-אורי כי אי החלפת פיה במכשיר הינשוף טרם לביצוע בדיקות הנשיפה מהווה פגם מהותי, הפוגע במהימנות תוצאות הבדיקה ומביא לפסילתה. 

בשל כך, קבעה השופטת כי יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, ולהרשיע אותו בעבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול. הנאשם חויב בתשלום קנס של 1,000 שקלים, בפסילה של שלושה חודשים בניכוי 30 ימי פסילה – כלומר סך הכל פסילה של חודשיים – ובפסילה לשלושה חודשים על תנאי לשלוש שנים.

אין זה סביר, קבעה השופטת, כי מחד יהווה טופס הבדיקה ראיה לתקינות כל שלבי הבדיקה, אך מאידך – מקום בו לא מולא הטופס כנדרש ואין אינדיקציה לביצוע פעולה מסוימת, תטען התביעה כי הבדיקה בוצעה כהלכה, משום שמפעילת הינשוף נוהגת לבצע את הבדיקה על פי הנהלים כדבר שבשגרה. "לא יכולה להתקבל הטענה כי הוחלפה פיה, למרות שהדבר לא נרשם", פסקה השופטת.

השופטת ציינה פסקי דין אחרים בהם נדונו מקרים דומים, והזכירה את החוברת לקורס אכיפה ממוקדת עבירות תעבורה נבחרות, שהגישה עו"ד דוד. בחוברת נרשם, ולא בכדי כפי שציינה השופטת, כי "התיעוד הינו חלק חשוב בפעולת השוטר: לא רשמת – לא עשית".

בשל כך, קבעה השופטת, לא ניתן להרשיע את הנאשם בשכרות על סמך בדיקת הינשוף. לגבי אשמת נהיגה תחת השפעת אלכוהול קבעה השופטת: "לאחר שבחנתי את הראיות שבפניי ובהן ריח האלכוהול הקל שנדף מפיו של הנאשם, החטאת האצבע לאף, העובדה ששתה לפני הנהיגה, התנהגותו העליזה והתרשמות השוטרת, אני סבורה כי אין בהן די כדי להרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות, אך יש בהן כדי להרשיע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול".

"אין להקל ראש בכך שלא הוסברה לנאשם זכותו להיוועץ בעו"ד טרם תחקורו, אולם במקרה הנדון אמר הנאשם כבר בשיחה הראשונית עמו טרם התחקור, כי שתה וודקה במועדון כשעתיים לפני שנתפס". 

בהקשר זה ציינה השופטת, כי אין לקבל את הגישה שהציגה השוטרת, שאמנם לא ביקשה את הסכמת הנאשם לביצוע בדיקת הנשיפון, אך לא כפתה זאת עליו. "שוטרים נתפסים כבעלי סמכות, סירוב לבדיקה עלול להיחשב בעיני האזרח כאי ציות או הכשלת שוטר", קבעה השופטת. "במקום שזכותו של אדם לסרב לבקשת שוטר, על השוטר להדגיש בפניו שיש לו בחירה חופשית אם לבצע את הבדיקה או לא". יחד עם זאת, קבעה השופטת, סוגיית הסכמת הנאשם לבדיקת הנשיפון אינה משפיעה על תוצאת הכרעת הדין.

בשל כל האמור, קבעה השופטת כי יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, ולהרשיע אותו בעבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לפיכך, חויב הנאשם בקנס של 1,000 שקלים, בפסילה לשלושה חודשים בניכוי 30 ימי פסילה – כלומר סך הכל פסילה של חודשיים – ובפסילה לשלושה חודשים על תנאי לשלוש שנים.