פלוג >> חברה אחת - כלכלה אחת

מה שאנסה להראות כאן הוא שזהו מצב בלתי אפשרי. אם אנחנו רוצים להגיע לחברה שיש בה לכידות חברתית, ללא פערים ברמה שאינה מתקבלת על הדעת  נצטרך לשנות את המצב של כלכלה דואלית בו אנחנו מצויים היום, למצב של כלכלה אחת ; הדרך לשם עוברת דרך צמיחה מכלילה. כלכלה אחת אין פירושה שכל המשק מייצר רק הייטק. כלכלה אחת היא כלכלה שבה כל הענפים עושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות מתאפיינים בפריון גבוה ובחדשנות, ומכאן נגזר החשוב מכל – משלמים שכר ראוי לעובדיהם. 

את ההמחשה למצב בו אנחנו מצויים היום, מצאתי בשקף שהציג שלמה דברת בכנס במכון אהרון לפני מספר שבועות (שקף 2). הרכבת מייצגת את הכלכלה הדואלית -  קטר חדיש ומתקדם, שמושך קרונות מיושנים ומקרטעים.

נתחיל עם הקטר:

במשק הישראלי יש כ-5000 חברות סטרטאפ, במגוון תחומים, המתאפיינות בחדשנות ודינמיות מדהימה. החדשנות הזו נשענת על כמה מאפיינים הבאים לידי ביטוי בדרוג הגבוה של ישראל במדדי החדשנות הבינלאומיים, כמו האוניברסיטאות המספקות למשק הון אנושי באיכות גבוהה, ומייצרות עוצמה מדעית וטכנולוגית; שיתוף פעולה מצויין בין האקדמיה והתעשייה, תעשיית הון סיכון מפותחת, ועוד. בנוסף לגורמים אלו גם האתגרים העומדים בפני ישראל, הביטחוניים כמו גם  האזרחיים, היוו זרז לחדשנות ויצירתיות. הדבר בא לידי ביטוי בתעשיית הסייבר,  שקמה בחלקה כתגובה לאיומים ביטחוניים או למשל בפתרונות  למחסור במים שמדינת ישראל התמודדה איתו לאורך כך השנים, המחסור שעל בסיסו קמה בישראל תעשיה מפותחת של  טכנולוגיית הטפטוף, ההתפלה או השימוש במים מושבים, שכיום הן מקור ידע בכל העולם. אלו כמובן רק דוגמאות להמחשה .

התוצאה היא שישראל מובילה בשעור המועסקים בענפי ההי טק—כ9%, יותר מכפול מהחציון במדינות ה-OECD ; בהשקעות הון סיכון כאחוז מהתוצר, ובערך המוסף של ענפי טכנולוגיית המידע מתוך התוצר—הן בסחורות, והן בשירותים . הסתכלות פנימה, לתוך הרכב התעסוקה בענפי ההי טק מלמדת שכמעט מחצית מהמועסקים הם בענפי התכנות והייעוץ בתחום המחשבים; כרבע מועסקים בתחום יצור מחשבים ומכשור אלקטרוני ואופטי, קרוב ל-15% במחקר מדעי ופיתוח, והיתר בשירותי תקשורת, ייצור תרופות, שירותי מידע ועוד.

אבל, כאשר מצרפים את כל המועסקים בענפי ההי טק השונים, למרות שאנחנו שיאני העולם במשקלם בתעסוקה, הרי שהם מהווים רק 9% ממספר השכירים במשק . המועסקים בהיי טק, ברובם הגדול, גרים ועובדים במרכז הארץ  -  במחוז המרכז, שבו מתרכזים מרבית המועסקים בהי טק הם מגיעים ל15% מסך העובדים. משקל משרות ההייטק בת"א ובמרכז נותר יציב על כ-60% בעשרים השנים האחרונות.

מבחינה של ההתפלגות הענפית של העובדים בהי טק ובענפים אחרים, והתפלגות השכר לפי אותה חלוקה ענפית, עולה שהעובדים בהי טק מרוכזים בכמה ענפים, אשר בהם השכר כפול בערך מהממוצע במשק,  אבל בסך הכל הם מהווים חלק קטן מהמועסקים במשק; ה-90% האחרים מועסקים בענפים עם שכר נמוך יותר, ובולט המספר הגדול יחסית של עובדים בענפי האירוח והאוכל והמנהל והתמיכה, בהם השכר נמוך. 

תמונת השכר משקפת את העובדה שמרבית העובדים במשק, שמשתכרים  שכר נמוך, עובדים בענפים בהם גם פיריון העבודה נמוך.

התמונה הזו עולה בקנה אחד עם העובדה שכולנו מכירים היטב והיא שפיריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, ושאיננו סוגרים את הפער. הפיריון נמוך במיוחד בענפים המקומיים, כאלו שאינם חשופים לתחרות בינלאומית. אחת מהדרכים לשפר את הפיריון היא באמצעות השקעה במו"פ שיכולה להביא לחדשנות במוצר או בתהליך הייצור, אולם ההשקעה במו"פ, אשר גבוהה בישראל במונחי תוצר ביחס למדינות אחרות, מרוכזת בענפי ההייטק-מוצרים ושירותים, ורק מעט מושקע במו"פ בתעשיות שאינן הייטק . הרשות לחדשנות (לשעבר המדען הראשי) מפעילה מסלול תמיכות במו"פ בתעשייה מסורתית לפיתוחים חדשים בתעשיית הייצור ולשדרוג תהליכי הייצור, אבל בשנים האחרונות מענקי הרשות לחדשנות לתעשייה מסורתית עומדים על 5% בלבד מסך המענקים.ההשקעה הנמוכה יחסית בתשתיות על ידי הממשלה, והרגולצייה המכבידה והבלתי יעילה, תורמות לכך שגם ההשקעה הפרטית במכונות וציוד נמוכה יחסית, וגורם זה, מעבר לכך שהוא מגביל את פוטנציאל הצמיחה העתידית בגלל מגבלת גורם היצור, גם מונע אימוץ טכנולוגיה מתקדמת המגולמת בציוד חדש . המיומנויות הבלתי מספקות בכל התחומים של כוח האדם בישראל, לרבות בתחום פתרון הבעיות בסביבה דיגיטלית, מהוות חסם הן על התפתחות והתרחבות ענפי ההי טק, והן על יכולתם של שאר הענפים לאמץ טכנולוגיה מתקדמת. דבר זה מצטרף למחסור החמור בעובדים בעלי הכשרה טכנולוגית בכל הרמות—מטכנאים ועד מהנדסים.

הכלכלה הדואלית שתיארתי משתקפת במדדים שונים של פערים חברתיים: פערי השכר בישראל הם הגבוהים במדינות המפותחות ; והם משקפים בראש ובראשונה את אי השיוויון במיומנויות כפי שהן נמדדות במבחן ה-PIAAC  של ה-OECD.  ולצד זאת, בין היתר בעקבות תרומת המדיניות הנמוכה בהשוואה בינלאומית להקטנת אי השוויון, הפערים בהכנסה הפנויה של משקי בית בישראל גבוהים ביחס למדינות המפותחות . 

מה המסקנה העולה מהניתוח הזה?

צמצום הפער בין שני חלקי הכלכלה הוא תנאי הכרחי לצמצום פערים ולחברה אחת. הדרך לשם לא עוברת דרך האטה של הקטר, אלא דרך צמיחה מכלילה –כזו שתביא לעליה בפריון גם ב"שאר הכלכלה""—זו שבה עובדים 90% מהמועסקים,  וכך ייהנו מפרותיה כל חלקי האוכלוסיה.

איך, בלי להפוך את כל המשק להיי טק, אפשר להיות כלכלה אחת, רכבת חדישה אחת?

אין שום סיבה ששאר ענפי המשק יעשו שימוש בטכנולוגיות מיושנות, גם אם המוצרים שהם מייצרים אינם תרופות או מוצרי טכנולוגיית מידע. ענף הבניה הוא הדוגמה המוכרת -  זמינות כח העבודה הזול לאורך השנים מנעה אימוץ טכנולוגיות שבחו"ל משתמשים בהם כבר שנים, והנציחה את הפריון הנמוך בענף. אפשר לחשוב על חברת "ישכר" כדוגמה ההפוכה – חברה שמייצרת מוסר שבסופו של דבר הוא מוצר לואו-טק, להבי מתכת, אבל עושה שימוש בשיטות ייצור מתקדמות ביותר על בסיס מו"פ מתקדם וידע מצטבר. גם ענפי השירותים צריכים ליהנות מזמינות של טכניקות ייצור מתקדמות. לדוגמה, רשתות השיווק הגדולות בארה"ב ובאירופה עושות שימוש במערכות ניהול מלאי ומכירות שענף המסחר אצלנו ברובו עדיין לא אימץ. גם במגרש שלנו, בבנק ישראל, אנחנו מנסים לקדם את אותו חלק של מקטע הייצור של הכלכלה שנמצא באחריותנו, למשל על ידי קידום השימוש באמצעי תשלום מתקדמים, הגברת התחרות בשוק הסליקה -  אלו יאפשרו גם לבית העסק הזעיר ביותר להימנע מלכלות משאבים מיותרים על כל נושא התשלומים,  וליהנות מהיעילות והביטחון שהטכנולוגיות המתקדמות יכולות להציע. 

מה, אם כן, צריך לעשות כדי שכל הקרונות ייראו כמו הקטר, גם אם הם לא בהכרח נושאים את אותו מטען?