רוח חדשה נושבת בבורסה?

בסיכום חודשי שהפיצה הבורסה, נמסר שבחודש יוני גייסו חברות בשוק המניות בבורסה היקף של כ־2 מיליארד שקל, הגבוה מאז ינואר 2014. יותר מכך, עד כה בשנת 2017, גייסו 8 חברות חדשות בבורסה. בדיקה שלי מראה שזה נתון שהבורסה לא ראתה מאז 2009, שאז גייסו 17 חברות חדשות מניות בבורסה. כלומר, בהחלט יתכן שאנחנו נשבור את הנתון הזה ונחזור לנתונים שלפני משבר 2008.

אמנם מדובר בנתונים יפים, ומשמחים, אבל אם מסתכלים רגע על הדברים לעומק, אפשר לראות שהתוכנית שפרש איתי בן זאב, מנכ”ל הבורסה החדש, עדין רחוקה מלהתממש, הגם שחלקה מתחיל להתקיים. בכל מקרה, מה שיושם עד כה רחוק מלהוות גורם מפנה משמעותי בבורסה. כלומר הסיבות שמנעו מחברות להגיע לבורסה עדין כאן, ולא השתנו.

בנוסף, לפי נתוני הבורסה, מחזור המסחר ביוני היה גבוה בכ־25% ממחזור המסחר ביוני אשתקד. אם נסתכל על המדד המוביל, מדד תא־35, אפשר לראות שהוא מדשדש ברצועה של כ־100 נקודות בין 1370-80 ל־1470-80 כבר כשנה וחצי, אז מנין מגיעים מחזורי המסחר הגבוהים יותר? הרי הדשדוש הזה עשוי להעיד לא גידול בעניין אלא להיפך, ירידה בעניין אצל המשקיעים המקומיים, והתרחקות מהבורסה.

מנין מגיעים המחזורים הגבוהים יותר? מדוע מגיעות פתאום ההנפקות החדשות לבורסה?

ההתעוררות בבורסה לדעתי מגיעה משני כיוונים. יש כמה תהליכים שמבשילים לאט, כאופיים של תהליכים. התהליך הראשון הוא המודעות של הבורסה ושל המשקיעים למקום של הבורסה בארץ. התהליך השני הוא בגרות והבשלה של תהליכים רגולטוריים.

כנראה שהבורסה והמשקיעים מתחילים להבין מה המקום של הבורסה אצלנו. לכאן לא יבואו חברות ענק (כמה חברות גדולות שהגיעו מחו”ל לא ממש תרמו לשוק, והשאירו טעם מר, הן במניות והן באגרות החוב). מדד תא־35, הוא אולי המדד שמציג את חברות שווי השוק הגדולות ביותר, והיסטורית הוא המדד המעניין ביותר, והראשון שעליו יש מסחר בנגזרים, אבל המשקיעים, ובעיקר היועצים, מבינים שהשוק זה לא תא־35. השוק מצוי בשורה השנייה והשלישית. יש יותר סיכוי שלבורסה יגיעו חברות קטנות ובינוניות מאשר חברות גדולות. זו הכלכלה, וזה השוק.

יתכן ומדובר בתופעה זמנית, אבל כפי שניתן לראות, מתחילת 2016, יש תהליך היפרדות בין מדד תא־35 לתא־90. השוק מכניס יותר כסף למניות השורה השנייה, כאשר יותר כסף נכנס דרך קרנות הנאמנות המקומיות.

תהליך נוסף שראוי לציון הוא הבנה של כל העוסקים בדבר על המקום והמידתיות של רגולציה על שוק ההון. נדמה ששוק ההון הוא אחד המקומות שבהם יש את הנוכחות הגבוהה ביותר של רגולציה. ואני מלווים את הפעילים בשוק כבר שנים מספר, ואחד הדברים שעלה בשנים אלה היו טענות קשות כלפי הרגולטורים השונים.

מבין שלל הרגולטורים שפעילים בשוק ההון המקומי, הרשות לניירות ערך היא זו שלקחה את הרגולציה צעד אחד מבורך אחורה. כלומר החלה להקטין נטל רגולטורי. בעוד שבהתחלת התהליך הורמו גבות, וקולות ספקנות נשמעו, הרי שהיום, בראיונות שאני עורך ובשיחות עם אנשי השוק, אפשר לראות שהשוק למד לחיות עם הרגולציה. בין אם זה השלמה, ובין אם זה לאור הבנה שרגולציה היא הכרחית לטובת השוק, ובין אם זה כי יש שיח חיובי עם הרשות. ניתן לומר שבסך הכל השוק עבר את שלב הביקורת והדחייה, ולומד לחיות עם הרגולציה. האחרונה מצידה מנסה גם לבדוק את עצמה, ומעדיפה להגיע לשיח עם השוק.

אחת הדוגמאות היפות לכך ניתן היה לראות במכתב שהעביר איגוד הקרנות לרשות לניירות ערך, שבו באופן וולונטרי לקחו חברי האיגוד על עצמם איסור לשנות מדיניות של קרן. מדובר באחת התופעות הבעייתיות בעולם הקרנות, והנה מנהלי הקרנות מבינים שעדיף להם לקחת על עצמם איסור וולונטרי, לאו דווקא כי אחרת הרשות תשיט עליהם כלל מחמיר יותר, אלא פשוט כי זה עדיף לשוק, לדימוי של הקרנות, ולתעשייה בכלל.

אני מקווה שהתהליכים האלה ימשיכו, כמובן שיתכן שהדברים שנאמרים בטור זה, מתוך דעתי, אינם אלא שילוב של מקרים, או צירוף של נסיבות שלאו דווקא קשורות אחת לשנייה. אני סבור שכן, ואני סבור שמדובר בתהליכים שימשיכו ואף יתחזקו. הזמן כמו תמיד, צריך להגיד את דברו.

שלכם, משה מימון,