השקעות אלטרנטיביות מסחר בסחורות >> מבט מחודש על מובילת המתכות היקרות: הזהב

מה משותף למטבעות הוירטואליות (ביטקוין...) והמתכות היקרות (זהב...)? יש האומרים ששום דבר, ויש האומרים, כמוני, שיש בהחלט קשר, והוא פסיכולוגיה של בריחה מן המערכת הפיננסית הממוסדת, וזאת במיוחד כאשר מסתמן משבר כלכלי, או תקופה קשה של ירידות ומימוש רווחים אסטרטגי. 

למרות ששני סוגי הנכסים אינם בדיוק בעלי אותו גיל (האחד מהווה את הקטגוריה הפיננסית הצעירה ביותר מול השני המייצג את העתיקה ביותר) ואינם נמצאים ברמה זהה של מקובלות ולגיטימיות, שני הנכסים יכולים להיות משולים ל-"כסף" מזומן, העובר מיד ליד, בכל מקום בעולם, דהיינו דבר המשמר יכולת שרידות פיננסית. 

על הביטקוין לא ארחיב כרגע אבל על הזהב הגיע הזמן לומר כמה מילים, וזאת משני האספקטים הרלוונטיים תמיד: הצד הפונדמנטלי, והצד הטכני. נתחיל בחלק הראשון, ונבין מדוע הזהב מעורר עכשיו עניין עקרוני מחודש. לדעתי, קיימים כרגע ארבע גורמים עיקריים לכך: 

הצד הטכני צועק כאן אלינו חיוב. מדוע? משתי סיבות גדולות, וברורות להפליא: 

את הראשונה נגדיר כאחד מן התהליכים הארוכים ביותר שראינו עד כה של בניית תחתית "ראש וכתפיים". שימו לב שזו התחילה באפריל 2013 (!) ורק ביוני השנה הסתיימה. קצת פחות משש שנים! הנקודה הנמוכה של הראש השלילי נמצא סביב 1040$, תחתיות הכתפיים נמצא סביב הרמה של 1188, בסיס התבנית נראה סביב 1355, כאשר הפריצה שלה הייתה אכן אירוע טכני מדהים ומעורר פליאה. 

הדבר השני לציון היא ההתנהלות מאז אותה פריצה: הגעה להתנגדות הברורה והיפה שכולם ציפו לה, ושם המחיר הגיב בצורה הקלאסית ביותר שניתן להעלות על הדעת סביב 1560. למה זה חשוב? כי נכס פיננסי הנמצא במומנטום של פריצה היסטורית, ואשר מכיל לא מעט דחיפה מצד סגירת שורטים, לא אמור לקחת בחשבון רמות היסטוריות ברורות כל כך. רק אם התנועה "נשלטת" מוסדית, או על ידי משקיעים בעלי כיס עמוק באמת, זה קורה. ואם זה המצב, אנו מבינים שהתנועה הזו אינה גחמה נקודתית אלא משהו הרבה יותר אסטרטגי. 

בכל אופן, הזהב מציג Comeback מעורר שאלה אחת מעניינת: האם לפנינו מדד של פחד אמיתי, לפני שנראה את אותו פחד במדדי המניות, והנגזרים שלהם (VIX)? כל אחד יכול לתת תשובה אחרת לשאלה הזו אבל מכיוון שגם במתכות היקרות כולן, וגם במטבעות הוירטואליות, ראינו תקופה טכנית כה מרשימה, יש לשער שיש בהחלט אלמנט של חשש יציב ומוחשי הרבה יותר היום, מאשר אי פעם, אצל האופטימיסטיים התמידיים של וול-סטריט.