בעז קידר
23/10/2019
לא אחת אני נתקלים בשאלות על הגורמים השונים בייעוץ הפיננסי לסוגיו, ואז אני נדרש להסבר די ארוך ודי מסובך על העולם של בעלי הרשיון, מה סמכותו / תפקידו של כל אחד מאלה, מה מותר ומה אסור לו, מה האינטרסים שמכתיבים את פעולתו. אז בואו, אחת ולתמיד נעשה סדר במפת בעלי הרשיון הפיננסי.
1. יועץ ההשקעות
יועצי השקעות פוגשים בעיקר בבנקים, הכשרתם כוללת מבחנים של הרשות לניירות ערך, התמחות של כחצי שנה. לאחר מכן עבודת הייעוץ שכאמור בעיקרה נעשית בבנק, מתמצית במתן ייעוץ ללקוח בקשר עם אפיקי ההשקעה ללקוח.
היועץ זקוק לאישור של הלקוח לביצוע פעולות בחשבון, ואינו יכול לבצע פעולות בחשבון הלקוח ללא אישורו.
אינטרסים: ברמת העיקרון היועץ מונחה לפי מערכות של הבנק, וחובת נאמנותו היא כלפי הלקוח, הלקוח מקבל בד"כ ייעוץ אמין ואיכותי, כאשר מן הסתם איכותו הייעוץ נקבעת מן הסתם לפי איכות היועץ.
אגב, אין זה מחויב המציאות שיועץ יהיה רק בבנק, אולם נכון להיום אנו בעיקר נפגוש יועצי השקעות בבנקים.
2. משווק השקעות
הכשרתו של משווק ההשקעות היא הכשרה דומה לזה של יועץ השקעות. משווק השקעות נמצא בעיקר בבתי ההשקעות, תפקידו - שיווק מוצרי ההשקעה השונים לבעלי רשיון אחרים, או ללקוחות (בדומה ליועץ השקעות). האינטרסים של משווק ההשקעות גדולים יותר, שכן הוא פועל מטעם גוף - בית השקעות, קרן נאמנות, מנהל תיקים, ולכן הוא משווק את מוצרי בית ההשקעות עצמו.
3. מנהל תיקים
הכשרתו של מנהל התיקים דומה לזו של יועץ ההשקעות, תקופת ההתמחות שלו ארוכה מעט יותר (9 חודשים במקום חצי שנה). מנהל התיקים פועל בחשבון הלקוח מתוקף ייפוי כוח שהלקוח מעניק לו, יש לו שיקול דעת מלא (בגבולות מה שהתיר לו הלקוח) והוא אינו זקוק לאישור של הלקוח לפעולות בתיק ההשקעות.
מבחינת אינטרסים, מנהל התיקים מעוניין להרוויח כמה שיותר, מן הסתם, ובנוסף לדמי הניהול שמשלם לו הלקוח, מנהל התיקים מקבל גם החזר על עמלות פעולה בניירות ערך, מהבנק באמצעותו הוא פועל. אי-לכך, עשוי להיות למנהל התיקים תמריץ לבצע פעולות רבות בתיק הלקוח, כדי להגדיל את הכנסותיו.
חוק ניי"ע מחיל חובת דיווח של מנהל התיקים ללקוח על היקף החזרי העמלות שהוא מקבל בגין הלקוח, אולם עדין על הלקוח להיות מודע להסדר זה שיש למנהל התיקים עם הבנק. מעבר לאיכות ניהול ההשקעות של מנהל התיקים, היקף וכמות הפעולות שהוא מבצע בתיק הלקוח, הם מדד לא רע לאמינותו.
עד כאן שוק ההון, מכאן נעבור לעולם הפנסיוני, וגם שם החיים לא הכי פשוטים.
4. יועץ פנסיוני
יועץ פנסיוני, דומה ליועץ השקעות. נכון להיום ישנם יועצים פנסיונים בלתי תלויים, (כפי שאולי ראוי היה שיהיו גם בהשקעות) ליועצים אלו אין ולא אמור להיות אינטרס למעט טובת הלקוח. על הייעוץ של היועץ הפנסיוני הלקוח בעצמו משלם.
קיים ייעוץ פנסיוני גם בבנקים, אבל כשמשווים לכמות יועצי ההשקעות שבבנקים, מספר היועצים הפנסיוניים בבנק נמוך יחסית. הייעוץ של הבנקים אובייקטיבי לגמרי.
5. משווק פנסיוני
משווק פנסיוני זהו סוכן הביטוח המוכר והידוע משכבר. בדומה למשווק השקעות, גם המשווק הפנסיוני עובד מטעם חברת ביטוח (למרות שיכול לעבוד עם כמה חברות ביטוח), האינטרסים של המשווק הפנסיוני כפולים - כמובן הנאמנות ללקוח, אולם גם הנאמנות לחברות הביטוח (ולכיסו הפרטי). המשווק הפנסיוני מקבל עמלה מחברת הביטוח, כך שעשוי להיווצר מצב שבו סוכן הביטוח מעדיף מוצר אחד על פני האחר. גם כאן לסוכן הביטוח (המשווק הפנסיוני) יש חובת גילוי מול הלקוח, אולם על הלקוח להיות מודע לאפשרות זו.
6. מנהל הסדרים
מנהל הסדרים זו בעצם סוכנות ביטוח שעובדת עם מקום עבודה מסוים. כלומר סוכן ביטוח, שהוא זה שמרכז עבור המפעל את כל ההיבטים הקשורים להתנהלות הביטוח הפנסיוני של העובדים. האינטרסים שלו זהים לאלו של סוכן הביטוח. רשות שוק ההון מגבילה את הפעילות של אותם מנהלי הסדרים, מאפשרת לעובדים לבחור איזה סוכן ביטוח שאיתו הוא רוצה לעבוד, אולם עובדים בדרך כלל לא משנים את החירת המעביד עבורם. מה גם שלמשל היועצים הפנסיוניים שיש בבנק לא יכולים להגיע למקום העבודה של העובד, וכך החשיפה של הציבור אליהם נמוכה יותר.
7. יועץ פיננסי
כאן מדובר בעצם במי שמעניק ייעוץ כלכלי בין אם לפרטים, בין אם לפירמות. בעיקר בהיבטים שאינם קשורים באופן ישיר לשוק ההון - היבטי אשראי ומשכנתא, נושאי מימון גיוסי כסף (מה שנקרא בנקאות השקעות), הערכות שווי, אנליזה, או אפילו ייעוץ בעניין כלכלת משפחה וכיו"ב. לכאן גם אפשר להכניס את מי שמעניק ייעוץ בהשקעות ואינו בעל רשיון פיננסי כלשהו (רשות ניירות ערך מאפשרת לכל אדם לייעץ לעד 5 לקוחות מיועצים), כך שנכון להיום יועץ פיננסי אינו דורש רשיון.
ייעוץ השקעות כללי, וכן שיווק השקעות כללי. כאשר הכוונה היא לייעוץ שניתן לקבוצה בלתי מסויימת של אנשים, מבלי להתחשב בצרכים האישיים של כל אחד מהשומעים (בעיקר מדובר על שירותי איתותים למיניהם). העניין בהליכי חקיקה עדין.
1. יועץ ההשקעות
יועצי השקעות פוגשים בעיקר בבנקים, הכשרתם כוללת מבחנים של הרשות לניירות ערך, התמחות של כחצי שנה. לאחר מכן עבודת הייעוץ שכאמור בעיקרה נעשית בבנק, מתמצית במתן ייעוץ ללקוח בקשר עם אפיקי ההשקעה ללקוח.
היועץ זקוק לאישור של הלקוח לביצוע פעולות בחשבון, ואינו יכול לבצע פעולות בחשבון הלקוח ללא אישורו.
אינטרסים: ברמת העיקרון היועץ מונחה לפי מערכות של הבנק, וחובת נאמנותו היא כלפי הלקוח, הלקוח מקבל בד"כ ייעוץ אמין ואיכותי, כאשר מן הסתם איכותו הייעוץ נקבעת מן הסתם לפי איכות היועץ.
אגב, אין זה מחויב המציאות שיועץ יהיה רק בבנק, אולם נכון להיום אנו בעיקר נפגוש יועצי השקעות בבנקים.
2. משווק השקעות
הכשרתו של משווק ההשקעות היא הכשרה דומה לזה של יועץ השקעות. משווק השקעות נמצא בעיקר בבתי ההשקעות, תפקידו - שיווק מוצרי ההשקעה השונים לבעלי רשיון אחרים, או ללקוחות (בדומה ליועץ השקעות). האינטרסים של משווק ההשקעות גדולים יותר, שכן הוא פועל מטעם גוף - בית השקעות, קרן נאמנות, מנהל תיקים, ולכן הוא משווק את מוצרי בית ההשקעות עצמו.
3. מנהל תיקים
הכשרתו של מנהל התיקים דומה לזו של יועץ ההשקעות, תקופת ההתמחות שלו ארוכה מעט יותר (9 חודשים במקום חצי שנה). מנהל התיקים פועל בחשבון הלקוח מתוקף ייפוי כוח שהלקוח מעניק לו, יש לו שיקול דעת מלא (בגבולות מה שהתיר לו הלקוח) והוא אינו זקוק לאישור של הלקוח לפעולות בתיק ההשקעות.
מבחינת אינטרסים, מנהל התיקים מעוניין להרוויח כמה שיותר, מן הסתם, ובנוסף לדמי הניהול שמשלם לו הלקוח, מנהל התיקים מקבל גם החזר על עמלות פעולה בניירות ערך, מהבנק באמצעותו הוא פועל. אי-לכך, עשוי להיות למנהל התיקים תמריץ לבצע פעולות רבות בתיק הלקוח, כדי להגדיל את הכנסותיו.
חוק ניי"ע מחיל חובת דיווח של מנהל התיקים ללקוח על היקף החזרי העמלות שהוא מקבל בגין הלקוח, אולם עדין על הלקוח להיות מודע להסדר זה שיש למנהל התיקים עם הבנק. מעבר לאיכות ניהול ההשקעות של מנהל התיקים, היקף וכמות הפעולות שהוא מבצע בתיק הלקוח, הם מדד לא רע לאמינותו.
עד כאן שוק ההון, מכאן נעבור לעולם הפנסיוני, וגם שם החיים לא הכי פשוטים.
4. יועץ פנסיוני
יועץ פנסיוני, דומה ליועץ השקעות. נכון להיום ישנם יועצים פנסיונים בלתי תלויים, (כפי שאולי ראוי היה שיהיו גם בהשקעות) ליועצים אלו אין ולא אמור להיות אינטרס למעט טובת הלקוח. על הייעוץ של היועץ הפנסיוני הלקוח בעצמו משלם.
קיים ייעוץ פנסיוני גם בבנקים, אבל כשמשווים לכמות יועצי ההשקעות שבבנקים, מספר היועצים הפנסיוניים בבנק נמוך יחסית. הייעוץ של הבנקים אובייקטיבי לגמרי.
5. משווק פנסיוני
משווק פנסיוני זהו סוכן הביטוח המוכר והידוע משכבר. בדומה למשווק השקעות, גם המשווק הפנסיוני עובד מטעם חברת ביטוח (למרות שיכול לעבוד עם כמה חברות ביטוח), האינטרסים של המשווק הפנסיוני כפולים - כמובן הנאמנות ללקוח, אולם גם הנאמנות לחברות הביטוח (ולכיסו הפרטי). המשווק הפנסיוני מקבל עמלה מחברת הביטוח, כך שעשוי להיווצר מצב שבו סוכן הביטוח מעדיף מוצר אחד על פני האחר. גם כאן לסוכן הביטוח (המשווק הפנסיוני) יש חובת גילוי מול הלקוח, אולם על הלקוח להיות מודע לאפשרות זו.
6. מנהל הסדרים
מנהל הסדרים זו בעצם סוכנות ביטוח שעובדת עם מקום עבודה מסוים. כלומר סוכן ביטוח, שהוא זה שמרכז עבור המפעל את כל ההיבטים הקשורים להתנהלות הביטוח הפנסיוני של העובדים. האינטרסים שלו זהים לאלו של סוכן הביטוח. רשות שוק ההון מגבילה את הפעילות של אותם מנהלי הסדרים, מאפשרת לעובדים לבחור איזה סוכן ביטוח שאיתו הוא רוצה לעבוד, אולם עובדים בדרך כלל לא משנים את החירת המעביד עבורם. מה גם שלמשל היועצים הפנסיוניים שיש בבנק לא יכולים להגיע למקום העבודה של העובד, וכך החשיפה של הציבור אליהם נמוכה יותר.
7. יועץ פיננסי
כאן מדובר בעצם במי שמעניק ייעוץ כלכלי בין אם לפרטים, בין אם לפירמות. בעיקר בהיבטים שאינם קשורים באופן ישיר לשוק ההון - היבטי אשראי ומשכנתא, נושאי מימון גיוסי כסף (מה שנקרא בנקאות השקעות), הערכות שווי, אנליזה, או אפילו ייעוץ בעניין כלכלת משפחה וכיו"ב. לכאן גם אפשר להכניס את מי שמעניק ייעוץ בהשקעות ואינו בעל רשיון פיננסי כלשהו (רשות ניירות ערך מאפשרת לכל אדם לייעץ לעד 5 לקוחות מיועצים), כך שנכון להיום יועץ פיננסי אינו דורש רשיון.
ייעוץ השקעות כללי, וכן שיווק השקעות כללי. כאשר הכוונה היא לייעוץ שניתן לקבוצה בלתי מסויימת של אנשים, מבלי להתחשב בצרכים האישיים של כל אחד מהשומעים (בעיקר מדובר על שירותי איתותים למיניהם). העניין בהליכי חקיקה עדין.
