מקרו כלכלה גלובלית >>> הסיפור שלא נגמר >> מכשול נוסף בדרך ליישום הברקזיט

אנו מתקרבים במהירות לעוד הכרעה בסאגה הבלתי הנגמרת הנקראת Brexit. למרות השגת עסקה מעודכנת בין ממשלת הממלכה המאוחדת והאיחוד האירופי, מאמצי המתנגדים הצליחו להכניס ספק ביציאה של בריטניה ב-31 לאוקטובר. עקרונית, מה חדש כאן? הרי אנו רואים השהיות כאלו מאז שהעם שם בחר לצאת. אבל, הפעם, העם והממשלה עושים יד אחת מול הפרלמנט, וזה משהו חדש בקונטקסט המדיני של הבעיה. יתר על כן, משמעותה של בריטניה בעולם הפיננסי הגלובלי מעצימה מאוד את רמת העניין בנושא הזה ואת רמת הסכנה שיציאה בלתי מסודרת תהיה הטריגר למהומה לא קטנה בשווקים. 

למעשה, זו עוד אחת מן התופעות הרבות שאנו עדים להן בעולם כי קיימות מהומות ואי נוחות של ההמון בכל רחבי הגלובוס. מ-צ"ילי ועד לבנון, רחובות ברצלונה ופאריס, שדרות אלג"יר והונג-קונג, העולם כמרקחה. האווירה עכורה ומלאה בחוסר שביעות רצון עממית כלפי השלטונות. החלטות מס חסרות חשיבות בהיקפן (מס על ווטאסאפ...כפתיל הלבנוני) או החלטות אדמיניסטרטיביות ללא השפעה פוליטית רצינית (הפתיל בהונג-קונג), כל אלו מציתות את הלהבות ומביאות את העמים להביע את הכאב שלהם מול ה"שיטה". כנגד, חוסר היכולת של ההנהגות המקומיות להכיל את אותו כעס מעצים עוד יותר את מה שנראה תחילה כבעיה זעומה ומקומית. בסה"כ, ממבט ציפור גלובלי, זוהי התחלה של תגובת הנגד של הנדנדה הגדולה. 

מאז מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד מאז 1968-74, היינו עדים לשני זרמים עמוקים: מוות האידיאולוגיות הגדולות, אשר הסתיימו ב"איזם" המפורסם כל כך, יחד עם העלייה הגדולה במעשה הליבראלי-קאפיטליסטי-גלובלי. זוכרים את "עידן סוף ההיסטוריה של פוג"יימה? כך, נולדה החברה האינדיבידואלית, המוסרית בכל רמ"ח התקינות הפוליטית שלה, אשר מילאה צורך אחד כללי: צריכה וצמיחה, על חשבון אשראי בלתי נדלה ובלתי נפסק. והנה, משבר 2007-2009 הייתה נקודת השבר. 

אמנם, אז, ננקטו צעדי ההצלה אשר העצימו עד הקצה את אותו מנגנון הדפסת כסף יש מאין, אבל, אז,  גם לא נפתרה הבעיה העקרונית עצמה: מה היא החברה הרצויה שתוכל לחיות במסגרת שונה ממה שהכרנו עד כה. כזו שלא תעמיק את הסיבות להגעה לאותו משבר, דהיינו העשרת העשירים, חיסול איטי של מעמד הביניים, ויציאה איטית של הממשלות מהתחייבויותיהן החברתיות מול אזרחיהן. וכך, 10 שנים אחרי "סיום המשבר", הגירעונות והחובות גדולים מתמיד, הן ברמה המדינתית והן ברמה האישית, והוקטורים הפועלים על החברות האנושיות ממשיכים להקצין את חוסר שביעות הרצון מן המצב. דוגמה קטנה אחת: יותר מחצי ממשקי הבית בארה"ב (המדינה עם הצמיחה הגדולה בחלק המפותח בעולם) חיים ממשכורת למשכורת! 

https://content.schwab.com/web/retail/public/about-schwab/Charles-Schwab-2019-Modern-Wealth-Survey-findings-0519-9JBP.pdf

הנושא נראה כי חמור שבעתיים כי אחרי משבר 2007-2009, שבו המדינות הצילו את המערכת הפיננסית, נשאלת עכשיו השאלה הגדולה: מי יציל את המדינות? ומי יבוא לעזרת מי שישלם, בפעם הבא, את המחיר כאשר כבר היום אנו רואים ערי בירה תחת עוצר....

ואם נחזור לנושא ה-Brexit, אשר מהווה מעין אשליה קולקטיבית של אזרחי בריטניה האומרת שניתוק מן האיחוד האירופי ישנה משהו מן הגורל של האי כלכלית ומדינית, נוכל לציין שוב שאפילו את מימוש האשליה ההיא לא מאפשרים לבריטים לבצע כאשר החוצפה של הממסד ממשיך לדגול בשיטה הידועה: "תבחרו כאוות נפשכם, וזאת עד שתגיעו למה שאנו רוצים". בוריס ג"ונסון, ראש הממשלה החדש, בעל הבלורית המתנפנפת, המסווה אינטליגנטיות חריפה, מנסה להתגבר על כל מכשול ומכשול ובינתיים הצליח לבצע, כאמור, רק צעד קטן אחד: להגיע להסכם חדש, שנחשב לבלתי ניתן להשגה, ולהעברת חלקו ההצהרתי בפרלמנט. הפיכתו לחוק, לפי תאריך היעד של ה-31 לאוקטובר נראית עכשיו כמשימה בלתי אפשרית וכנראה שיהיה צורך בדחייה או ביציאה ללא הסכם. שתי אופציות מתסכלות. תסכול עממי. 

הגרף הבא מראה את עליית הפופולאריות של בוריס ומפלגתו (קו כחול כהה) עקב המאמץ הכנה שלו לספק את ה-Brexit ולהיות מגנם של המוני העם אשר בחרו לעשות זאת:

מתישהו, איכשהו, אני חושב שאזרחי בריטניה יצליחו לצאת מן האיחוד ולו במחיר שבירת הממלכה המאוחדת לחלקיה כאשר אנגליה ו-וולס יישארו בלי צפון אירלנד וסקוטלנד. האם זה יקדים את הגעה המשבר הגדול הבא? האם זה יהווה רק חלק ממנו או מצית של משהו גדול יותר? כולנו יודעים למי ניתנה הנבואה. מה שבטוח הוא שבלי כניסת סין וארה"ב למערבולת לא נדע באמת שהגיע הזמן לסגור חלונות, לשים ניילונים, ולאחסן קצת מזומנים וקונסרבים.