<html> <head> <title>

משה מימון

04/12/2019

שנת 2019, מתקרבת לסיום, והתקווה של כולם היא שהסיום הזה יהיה מוצלח. לרגע באוסף נתונים, שמתאר באופן ממצה את המסע של שוק ההון האמריקאי, זה שנותן את הטון לכולם, והנתונים הללו מתארים כמה זמן לקח למדד ה־S&P500 להגיע ל־"אבני דרך", כלומר למספרים עגולים שונים, החל מהמספר 1,000, וכלה ביעד הנוכחי (נכון לכתיבת שורות אלה), של 3,100 נקודות.

והסיפור של המספרים האלה, הוא לכאורה סיפור איזוטרי. אבל הוא אוסף בתוכו את הדרמה של השווקים של עשרים השונים האחרונות. כך למשל, מדד ה־s&p500 הגיע לרמה של 1500 נקודות, במרץ 2000. אבל להגיע ל־1,600 לקח לו לא פחות מ־4,790 ימים, שזה קצת יותר מ־13 שנים. בתוך זה הגיע משבר הנאסד”ק, ומשבר הסאבפריים, ובעצם רק מינואר 2013, עלה המדד על מסלול, שבו הוא בכל פעם מצליח להגיע לאבן דרך נוספת בטווח זמן סביר. מי שרוצה יכול להכניס לכאן גם את התקופה שבין פברואר 2015 ועד נובמבר 2017, כמעט שנתיים שלקח למדד להגיע מ־2,100 ל־2,200.

גם הסיפור של ה־3,000 לקח לא מעט זמן, כמעט שנה, בין אוגוסט 2018, ל־יולי 2019. אז בואו תחשבו כמה זמן ייקח למדד להגיע לנקודת הציון הבאה?

מעל כל הסיפור הזה של המספרים, עולה גם השאלה של שוק ההון האמריקאי, מול השווקים בעולם. בעוד שלא ניתן אף פעם לדעת מראש איזה אפיק יהיה העדיף, תמיד אפשר לטעון בעד או נגד פיזור בין ארצות הברית והעולם.

כמעט כל מנהל השקעות, מנכ”ל חברת השקעות שדיברתי איתם בשנים האחרונות, מדבר על שוק ההון האמריקאי כמקום המשמעותי ביותר להיחשף אליו מבחינת השקעות.

כאן מגיע גרף נוסף שבו נתקלתי לאחרונה, שמראה בצורה קלה וברורה את ההבדלים בין שוק ההון האמריקאי לבין שוקי ההון מחוץ לארצות הברית. אפשר לראות את הדומיננטיות האמריקאית, על פני השווקים האחרים בעולם, לפחות בעשור האחרון. האם זה אומר שזה יימשך? כל מי שמסתכל על השווקים הפיננסיים, רואה את הכלכלה האמריקאית ואת שוק ההון האמריקאי ואת ההובלה שלו בכל היבט אפשרי.

האם זה אומר שאין צורך לפזר לשווקים אחרים? ג’ון בוגל המנוח טען שאין מה לחפש בשווקים מחוץ לארצות הברית, לאור העובדה שארצות הברית היא האומה החדשנית ביותר בעולם, היזמית ביותר, עם המוסדות היציבים ביותר – גם בהיבטים פיננסיים, וגם בהיבטים אחרים, המשילות יציבה, והכלכלה עצמה מגוונת ומפוזרת מאוד. לדבריו, בכל מקרה, רווחים של חברות אמריקאיות מגיעים משווקים מחוץ לארצות הברית, הכלכלה העולמית משולבת בין המדינות, ולכן אין צורך להיחשף באופן ספציפי לשווקים אחרים מחוץ לארה”ב.

אז, האם לפזר או לא? לאור העובדה שאף אחד לא יודע לאן השווקים הולכים, ואיזה שוק יהיה המוביל, הרי שפיזור היה ותמיד יהיה רלבנטי. בין אם בהיבט הגידורי, ובין אם בהיבט הספקולטיבי.

נאחל שהחודשים הבאים, וגם השנים הבאות יהיו חיוביים, כמה שיותר.