מיוחד לפאנדר גל לנדאו יערי, סמנ"כלית התפעול והמנכל"ית הזמנית של הבורסה >> צריך סופרטנקר לבורסה 

גל לנדאו ־יערי הגיעה לבורסה מקבוצת הבנק בינלאומי, שם ניהלה את מחלקת התכנון שכוללת, בין היתר, יישום אסטרטגיית הבנק, בניית תוכניות עבודה רב־שנתיות וריכוז המעקב אחר תכנון מול ביצוע. לפני כן ניהלה את המחלקה לניהול סיכונים הקבוצתית בבנק. טרם הצטרפותה לבינלאומי עבדה ככלכלנית בכירה בבנק ישראל במחלקת הפיקוח על הבנקים. באפריל 2013, החלה את עבודתה בבורסה כמנהלת הסיכונים הראשית. כיום תפקידה הרשמי הינו המשנה למנכ”ל הבורסה וה־COO של הבורסה. במסגרת זו, אחראית לנדאו על ניהול המשאבים, התפעול השוטף ויישום האסטרטגיה ותוכניות העבודה של קבוצת הבורסה. החל מיוני 2016 היא מכהנת כמנכ”לית בפועל.

לנדאו־יערי, בת 41, נשואה לרונן, איש הייטק ואמא לשני בנים קטנים – שזה עיסוק נוסף בפני עצמו.

כמי שמסקר ומלווה את שוק ההון, לא שמעתי מישהו מהבורסה אומר דברים כל־כך נחרצים וברורים כפי ששמענו מפי גל לנדאו־יערי, בכנס FUNDER האחרון שנערך בבורסה.

האם הקול הנחרץ הזה מגיע כי זו את או שזה מגיע לאור מצבה העגום של הבורסה, או כי אלו הדברים הנכונים לומר?

“לדעתי זה שילוב של שלוש הסיבות. יש לי דעה ברורה בהתייחס למצבה העסקי של הבורסה, בהתייחס לסיבות שהגענו לשפל חסר תקדים בשוק ההון הישראלי ובעיקר בהתייחס לאחריות של מקבלי ההחלטות. אני נוהגת לומר את דעתי באופן עקבי ובקול ברור בפורומים המתאימים. בתקופה האחרונה שבה אני מכהנת כממלאת מקום מנכ”ל, ובעיקר לאור העובדה שזו תקופת מעבר, אני נזהרת מלהתבטא בנושאים רגישים שיכולים לגרום למוסד אי נוחות.

אבל אין ספק שבעת הזאת צריך להשמיע קול ברור בעיקר מול המדינה ומקבלי ההחלטות. אנחנו נמצאים בנקודת שפל כל־כך נמוכה ומכאן אפשר רק לעלות, אבל הדבר לא יקרה מעצמו ולכן חשבתי שנכון להעלות כמה סוגיות שבהן חייבים שיתוף פעולה של גורמים ובעלי תפקידים מחוץ לבורסה, כולל של קובעי המדיניות. ללא היערכות חירום של מכלול הרגולטורים ומקבלי ההחלטות להצלתה של הבורסה – דבר לא יקרה. אם ניקח לדוגמא את סוגיית המס על הבורסה, עולם המס מעניין כי דרך שינויים במדיניות המס אפשרת לייצר נצחונות מהירים לבורסה ולשוק ההון כולו. אם רוצים להתניע מחדש את הבורסה, לתת רוח גבית, מדיניות המס היא מקום מעולה להתחיל בו. באופן מעט דמגוגי אני אגיד שגורמי הממשל צריכים להביא סופרטנקר לבורסה כדי להחיות אותה ולעורר את הנזילות”.

“היבטי המס הרלבנטיים בעולמות הבורסה ושוק ההון הם לאו דווקא הורדה של מס רווחי הון. אין ספק שמס רווח ההון הוא גבוה וצריך להוריד אותו לרמת המס שקיימת על האפיקים השקליים – זה תיקון מתבקש שהולם את סביבת האינפלציה.

מה שחשוב יותר לדעתי – זה מדיניות מס שנותנת תמריצים לחברות, ליזמים ולבעלי שליטה לבוא לבורסה בת”א. בתחילת שנות ה־90’, ניתנו תמריצי מס לבעלי שליטה להנפיק בת”א, ואם בוחנים את ארסנל החברות המכובד שיש במדד ת”א־100 – רבות מהחברות הנפיקו באותה התקופה. מאז, השתנה הדנ”א המימוני של חברות ומקורות המימון השתנו וגוונו. היציאה לחו”ל נעשתה מקובלת וקלה הרבה יותר, הכסף הפרטי הרבה יותר זמין, ולא נעשה דבר לעודד הישארות של חברות מקומיות בבורסה בתל אביב והצטרפות של חברות חדשות לרישום. ההיפך, עד לפני שלוש שנים המדינה ייצרה בעיקר תמריצים שליליים דרך רגולציה מכבידה שאת תוצאותיה אנחנו רואים. אנחנו היום נמצאים בעברי פי פחת. בלי תמריצי מס לחברות – דרך מס החברות – לבוא ולהנפיק בת”א, ליזמים – שהיום ממוסים כמו על הכנסה, ולבעלי שליטה זה לא יקרה”.

“אני לא מפחדת לדבר על תמריצים והטבות לבעלי שליטה כדי שאלה יגיעו לבורסה בת”א. אני מאוד מוטרדת מתרבות העליהום על בעלי שליטה וממון. הצלחתה של הבורסה מתחילה וחוזרת לכמות החברות ומגוון נכסי הבסיס – תמריצים לבעלי שליטה וליזמים זו הדרך הכמעט יחידה במצב היום להביא חברות לת”א. ויתרה מכך, אין דרך אפקטיבית להגדלת ה־FLOAT וצמצום גרעיני השליטה אלא דרך הטבות מס. וזוהי הדרך הבטוחה לעידוד הנזילות”.

“היבט מיסויי נוסף, מעבר להורדת מס רווחי הון, הוא מס היסף שנדון בימים אלה בוועדת הכספים. היום המס עומד על 2% ויש כוונה לצערי להעלותו ל־3%. בנוסף, ישנה כוונה להוריד את מדרגת המס מרף של 811 א’ שקל הכנסה חייבת, לרף של־640 א’ שקל. בשקלול ליחידים זה מביא להעלאת המס ב־3־4%. אם מסתכלים על רף ההכנסה הזה במונחים חודשיים, מדובר על הכנסה של 50 א’ שקל בחודש. אמנם אלו לא אנשים מהעשירונים התחתונים, אבל זו בדיוק האוכלוסייה שצריך לעודד אותה לנתב את ההכנסה הפנויה שלה לבורסה שהיא מנוע צמיחה להשקעות בחברות הישראליות. צריך להבין שאפקטיבית המשמעות היא העלאת המס על הבורסה, לאוכלוסיות שבדיוק אותן אני רוצה להכניס לבורסה.

אגב, במסגרת מס היסף החריגו רווחים מדירות, ההחרגה הזאת מהווה המשך מתן תמריץ שלילי לבוא לבורסה ומעודדת השקעה בנדל”ן. שאיש לא יתפלא שמחירי הדיור עולים ועולים. בנושא הזה פנינו למשרד האוצר ולח”כ גפני – אבל כפי הנראה לא הצלחנו לשנות והשינוי יעבור כפי שהוא”.

“כל גורם שאני מדברת איתו – הן במשרדי הממשלה, הן ברשות המיסים וכמובן בקרב הגורמים השונים בשוק – מסכים שהמס על רווחי הון בבורסה גבוה ושאין תמריצים. אבל ביד ימין מסכימים שהמס גבוה וביד שמאל, דרך מס היסף מעלים את המס על הבורסה בעקיפין וממשיכים לעודד את שוק הדיור. נדרשת כאן היערכות מערכתית – להצלת שוק ההון., ואם לא עכשיו אימתי?.

אבל אני מדגישה שוב שחשוב יותר לדעתי למקד את המאמצים במתן תמריצים לחברות שיבואו להנפיק בבורסה, דרך מס החברות. בלונדון למשל, חברות שמנפיקות בבורסת AIM, נהנות מתמריצי מס ומתמריצים ליזמים. אצלנו, מאז ימי מירביליס נמכרו חברות סטארט־אפ בהיקף של למעלה מ־50 מיליארד דולר לחו”ל. מדובר באובדן של קניין רוחני ומוחות למדינה. אני חלילה לא נגד אקזיט, אבל אפשרי לעשות אקזיט דרך הבורסה. במשטר המס הנוכחי, כשיזמים ממוסים על הנפקה כמו על הכנסה, זה לא יקרה. הבאת סקטור ההייטק לבורסה זה אתגר ויעד מדינתי, הקטר של המשק – לא עוצר בבורסה בת”א. הטבות מס ליזמים בשילוב הורדת מס רווח הון (שמשפיע במישרין על השווי של החברה) – יכול להוות תמריץ לסקטור הכ”כ חשוב הזה להגיע לבורסה ולכסף המוסדי”.

“עולם שלם אחר שצריך לדבר עליו הוא עולם הכסף המוסדי. הכסף המוסדי מפונק ולא עושה מאמץ להגיע לבורסה בת”א, והתוצאה היא ש־40% מהחיסכון המוסדי מופנה לאפיקים בחו”ל. חברות קטנות ובינוניות לא מעניינות את רובם המכריע של הגופים המוסדיים. החברות המקומיות, במיוחד בסקטור הטכנולוגי, שמאופיינות בפוטנציאל צמיחה גדול, כלל לא נהנות מהכסף של החוסך הישראלי. אנחנו למעשה מממנים את החברות הצומחות בחו”ל.

אני כמנהלת סיכונים בעברי, מבינה את הצורך בפיזור הפורטפוליו. אבל מעבר לזה, המוסדיים צריכים לעשות מאמץ ולהגיע לבורסה בת”א – אני חושבת שהאחריות לא מוטלת רק על כתפי מקבלי ההחלטות והבורסה. גם הגופים המוסדיים שמנהלים את החסכונות של כולנו מחוייבים לתרום לפיתוחו של שוק ההון, לפיתוחה של הבורסה ולחשיפת כספי החוסכים לסקטורי הצמיחה הישראליים. גם אם זה מחייב עוד תשתיות, עוד אנליסטים ועוד דיונים בוועדות ההשקעה. אני מצפה לראות יותר אחריות ופחות פינוק ונוחות בצד הביקוש”.

“בשיטת החיתום יש אכן בעיות שמשפיעות גם על התמחור שחברה יכולה לקבל, גם על היעדר נוכחות של ריטייל בהנפקות וגם על התנהלות הכסף המוסדי. בגזרות האלה יש נכונות של הרגולטורים ואנחנו פועלים בנושא. אבל בנוסף לכך, הכסף המוסדי לא מתאמץ. כי אם יש חברות טכנולוגיה או ביומד, שקשה לבצע לגביהן הערכת שווי, המוסדיים לא מעוניינים להשקיע בהן. חברות צמיחה בעלות פוטנציאל עצום חוזרות עם הזנב בין הרגליים כמעט מכל נסיון שלהם להשיג משקיע עוגן אצל המוסדיים – בסוף החברות האלה הולכות לבורסות אחרות. לא מזמן 3 חברות כאלה שיצאו מיואשות מרוד שואו אצל מוסדיים ישראליים – בחרו להנפיק בבורסה האוסטרלית”.

“אני לא יודעת כמה מתוחכמים המוסדיים שפועלים בחו”ל, ברור לי שברגע שפועלים בהיקפי השקעה גדולים – לא קל לפעול בהשקעות בחברות קטנות ובינוניות. ברורה לי לחלוטין המעמסה הרגולטורית שמסרבלת את עבודת וועדות ההשקעות, אבל שוק ההון האוסטרלי לא חווה את הקשיים שחווה שוק ההון המקומי. אני אגב מתנגדת בנחרצות להצעות שעלו להכריח את הכסף המוסדי להשקיע אחוז מסוים מהפורטפוליו בת”א. זה בניגוד לתפיסת עולמי הכלכלית. אני רוצה לייצר למוסדיים תמריצים רגולטוריים של הקלות בדרישות הון, והקלות בדרישות נזילות על השקעות שייעשו בתל אביב. אנחנו מסייעים מהצד שלנו, למשל דרך פרויקט האנליזה. אבל אין ספק שזה דורש מאמץ מצדם.

אי אפשר לבקש מהמדינה שתעשה מהלכים ותציע הקלות ותמריצים, מבלי שאנחנו השחקנים הפעילים בשוק לא ניתן את חלקנו. משתתפי השוק המרכזיים צריכים גם הם לחוש אחריות על הנעשה בבורסה”.

פרויקט האנליזה לא מייתר את האנליזה שגוף מוסדי צריך לעשות אצלו בבית “נכון, אבל הוא נותן נקודת פתיחה ומנסה לגשר על הפער הקיים שבו חברות טכנולוגיה וביומד רבות כלל לא מוכרות למוסדיים. האנליזות הללו אמורות לסייע לחברות הצמיחה הישראליות הללו למצוא משקיעי עוגן ולהגיע להנפקה ולהוות משהו שוועדות השקעה יכולות להתבסס עליו”.

“כיום קיימת עשיית השוק בשני אפיקים – עשיית שוק לחברות דלות סחירות ועשיית שוק באופציות על ת”א־100. שני אפיקים אלה לצערי ממש לא אפקטיביים, מרווחי ה־Bid-Ask גדולים מאוד ומנגנון עשיית השוק אינו תורם לנזילות. יוסי ביינארט קיים דיאלוג ארוך עם בנק ישראל בקשר עם הכנסת הבנקים לעשיית שוק במניות. זה מסוג הדברים שגם יכול לייצר ניצחון מהיר, בנוסף על הדברים שדיברנו לגביהם קודם.

כאמור יש לא מעט דברים שניתן לשנות ולשפר, אבל מרביתם, בגלל אופי הדברים ואופי השוק הם ריצה לטווח ארוך. יש דברים שיכולים לייצר שינוי בטווח קצר. המיסוי הוא כזה. וגם עשיית שוק במניות דרך הבנקים הוא כזה”.

“היה ברור מראש שמדובר בסוג של ‘פרה קדושה’ שבנק ישראל יתקשה לאשר אותה לאחר משבר ויסות מניות הבנקים ב־83’. אבל צריך לזכור ששוק ההון היום זה לא שוק ההון שהיה קיים בתקופת דו”ח ועדת בייסקי. הרגולציה באירופה מתירה אגב עשיית שוק ע”י תאגידים בנקאיים. הבנקים היום נמצאים בליגה אחרת לגמרי מבחינת אופי והיקף הרגולציה המוטל עליהם, ועולמות ניהול הסיכונים לא היו קיימים בתקופת הוויסות. יש כל־כך הרבה שומרי סף בבנקים ובפיקוח על הבנקים, כך שלדעתנו יש מקום לשקול לאפשר זאת תחת פיקוח ומנגנוני בקרה ראויים. לצערנו זה לא אושר”.

“לצערי השאלה הזו מציבה זרקור על מצבם הקשה של הברוקרים בישראל ויכולת ההשפעה שלהם על השוק, הלקוחות והנזילות. בכדי לראות עשיית שוק בהיקפים מאסיביים שמשפיעה על נכסי הבסיס והנזילות בהם – אנחנו נדרשים היום למסה של הבנקים”.

אבל עיקר הבעיה בעשיית שוק היא במניות הקטנות, שם יש מרווחים עצומים, ואין סחירות, שם אני רוצה בתור משקיע לדעת שאם אני נכנס אני יודע איך לצאת

“נעשו מאמצים וניסינו לתמרץ את הברוקרים לעשיית שוק, אבל ההבנה היא שאם לא ייכנסו 2־3 בנקים, שיביאו איתם מסה והיקפי פעילות, תוך שהם רואים בזה מרכז רווח, לא יהיה שינוי משמעותי. כניסתם יכולה לייצר שיפור מיידי בנזילות. בניגוד לכך, לברוקרים הקיימים, אין לצערנו את ההון והמנוף וגם לא את המוטיבציה לעשיית שוק.

בהקשר של המניות הקטנות, חשוב לציין שבמסגרת רפורמת המדדים זה שהרחבנו את כמות המניות ואפשרנו גם למניות דלות סחירות להיכנס למדדים ולהיסחר באופן רציף ללא צורך בעושה שוק – בהחלט נותנות להן נקודת פתיחה טובה יותר לשיפור הסחירות”.

“הבעיה בישראל היא לא העומס הרגולטורי, אלא חוסר הוודאות. ההידרדרות של ישראל במדד ה־Doing Business, לא מגיעה, לדעתי, מעודף רגולציה, אלא בעיקר מהשינויים התכופים ברגולציה. לאור השינויים האלה הקמנו גוף פנימי שממפה רגולציה, ובוחן כל הזמן שינויים ברגולציה. צריך לזכור שבסך הכל, כל רגוטור עושה את עבודתו נאמנה, ובחלקת האלוהים הקטנה שלו, אבל יש המון היבטים רגולטוריים שחלים עלינו באופן מצרפי ושם נוצר הקושי המשמעותי”.

“צריך לבחון את זה בהקשר הכללי של חוסר ודאות רגולטורי. להפוך חברה לציבורית זו ריצה לטווח ארוך. לוקח זמן עד שמחזירים את עלויות ההנפקה. אם אין ודאות רגולטורית זה מקשה מאוד לנהל את העסקים כאן. אם למשל, יש מנכ”ל שהמשקיעים או בעלי המניות בונים עליו לטווח ארוך ובעקבות ההגבלה על שכר הבכירים, הוא מחליט לעזוב, זה בעייתי מאוד. צריך גם לזכור שהיו דיבורים על הרחבה של ההגבלה הזו לכלל החברות, כולל הריאליות. מה גם שהחשש הזה לא לגמרי נעלם כי זה יכול לחלחל דרך האסיפות הכלליות שמאשרות שכר לבכירים בתאגידים ריאליים”.

“מצבו של שוק הנגזרים ממחיש יותר מכל את השפל אליו נקלעה הבורסה והצורך בפתרון מערכתי ושילוב ידיים של כל גורמי הממשל.

נתחיל מזה שמדובר בשוק ריכוזי מאוד, שמרבית הפעילות בו מבוצעת על־ידי הבנקים.

כחלק מהוראות באזל, הוציאה המפקחת על הבנקים הוראה שעוסקת בהקצאת הון ודרישות נזילות בגין עסקאות בנגזרים. ההוראה אמורה להגדיל באופן דרמטי את היקף ההון שצריך לרתק בגין פעילות בנגזרים. ראיתי שמדובר בגזירה שהולכת להרוג את השוק. קיימנו דיון חירום של הדירקטוריון ופנינו למפקחת שהייתה קשובה לבורסה והכניסה הקלה בהוראה. זה צעד מבורך – אבל לדעתנו זה לא מספיק.

ממועד יציאת טיוטת החוזר של הפיקוח על הבנקים, בשילוב הרעה בפרמטרים אחרים בשוק – אנחנו רואים ירידה בהיקפי הפעילות במעו”ף. מדובר בירידה בפעילות, שאני לא מאמינה שתתוקן, כי חשבון מעו”ף שנסגר לא ייפתח מחדש.

שאלת שוק המעו”ף היא מאוד קריטית בעיני כי אני חושבת שאנחנו רואים את המעו”ף גוסס. הדרך הכי טובה לראות את זה, היא לאו דווקא בכמות האופציות הנסחרות, אלא בירידה בכמות החשבונות הפעילים – מדי יום אנחנו מאבדים סוחרים. אנחנו נמצאים השנה בשפל שלא היה כדוגמתו ב־15 השנים האחרונות, ולהערכתי אנחנו כבר מרגישים את ההשפעה של זה על נכסי הבסיס והמחזורים במניות. כשיש פחות אופציות יש פחות סלים ופחות כיסוי דרך נכסי הבסיס”.

הבורסה לא יכולה לסייע גם כאן? בהיבט של הקישור בין מסלקת הבורסה למסלקת המעו”ף לצורך דרישת הביטחונות?

“קיזוז סלים או נכסי בסיס מול פוזיציות בנגזרים לצורך קיטון דרישת הביטחונות – זה תהליך שנעשה ברמה של חברי הבורסה והבנקים אכן מתחשבים בקיומם של נכסי בסיס מוגדרים. זו, אגב, אחת הבעיות בהוראה של הפיקוח על הבנקים. ההוראה לא מכירה באסטרטגיות סגורות (אסטרטגיות מסוג BOX). עד היום בנק ראה אסטרטגיה סגורה, ככזו שאינה מחייבת בהכרח בטחונות – שכן אין חשיפה לסיכון שוק.

בעיה נוספת היא דרישת בטחונות מוגברת על אופציות מחוץ לכסף. בישראל היקף הפעילות מחוץ לכסף מאוד גדול – והוא חלק מפעילות נרחבת באסטרטגיות שמזינה את שוק נכסי הבסיס. אם דורשים עבור פעילות כזו היקף הון גבוה יותר, זה מאוד מייקר את הפעילות הזו. אחרי לא מעט מעורבות שלנו, נעתרה המפקחת לתת הקלה באסטרטגיות סגורות, אבל לא באופציות מחוץ לכסף.

הפגיעה בשוק המעו”ף היא קריטית, והשוק להערכתי ימשיך להצטמצם ולהצטמק. זה מאוד חבל, כי שוק הנגזרים הישראלי היה חריג באופיו בעולם ביחס לגודל שוק המניות, זה היה שוק מאוד חי ותוסס שהפרה את שוק המניות”.

“צריך שילוב ידיים ותיאום בין כל הרגולטורים וגורמי הממשל. בסה”כ יש שעת רצון והפנמה של המצוקה בה מצויה הבורסה – אבל אין מספיק תיאום. לא צריך לכנס עוד ועדות או דיונים ציבוריים. צריך להוציא לפועל בצורה מתואמת את שעת הרצון – משרד האוצר, בנק ישראל, רשות ניירות ערך. כל הדברים שחייבים לעשות ושאני מציינת כאן הם לא דברים חדשים רבים וטובים אמרו לפני הכל – שינוי מדיניות המס ותמריצי המס, עשיית שוק במניות ע”י המערכת הבנקאית, עידוד שוק הנגזרים.

לבורסה נדרשת תוכנית חירום מערכתית – סופרטנקר, כבר אמרתי. עוד הקלה, עוד פתרון מקומי עוד שיפור לא יעשו את ההבדל וחבל על המאמץ. רשות ניירות ערך בשנתיים האחרונות פעלה רבות להקלות בצד של החברות, אבל במצבה של הבורסה ובהשפעה של המעגלים הרחבים, לא די בכך.

חשוב לחדד, שגם עלינו בבורסה לתרום את החלק שלנו למאמץ הזה. בשנה האחרונה עשינו דברים שאפשר להתגאות בהם בסביבה ארגונית לא פשוטה והרבה טלטלות. למשל הקמנו מחלקת שיווק וזרוע מכירות”.

אבל זה לא השפיע על כמות נכסי הבסיס

“יש שינויים שלוקחים זמן ודורשים אבולוציה, ואלה בד”כ השינויים המשמעותיים שבסוף גם מביאים תוצאות. העבודה העיקרית של הבורסה, בהינתן העובדה שיכולת ההשפעה שלה על המעגל החיצוני מוגבלת, היא בשינוי תהליכים בתוך הבית – בדגש על עשייה פרואקטיבית ויוזמת.

הבורסה נהנתה שנים מהיותה מונופול בתחום המימוני – הן מניות והן חוב. בעשור האחרון היו שינויים מפליגים בד.נ.א המימוני של חברות – בעיקר חברות צמיחה, הכסף הפרטי מגוון וזמין יותר, בורסות מעבר לים מתקרבות – ראו את העלייה לרגל ל־ASX באוסטרליה ול־AIM בלונדון. הבורסה נדרשת לבצע שינוי תפיסתי לגישה של גוף הפועל בעולם תחרותי מאוד – וחלק חשוב ממנו זה עבודה שיווקית מאומצת והפעלת אנשי מכירות. אנחנו צריכים לרדוף ולחזר אחרי חברות, אחרי סמנכ”לי כספים, אחרי הקרנות ואחרי כל גורם שיכול להשביח את מאגר נכסי הבסיס בת”א” .

הבורסה גם מקיימת פעילויות נוספות – כנסים, מועדון מעו”ף ודברים נוספים

“אכן הרחבנו השנה את היוזמות, האירועים ושיתופי הפעולה שלנו עם גורמים שונים – כחלק מהתפיסה להנגיש ולחשוף את הבורסה לקהלים שונים וכחלק מהתפיסה השיווקית הפרואקטיבית. אנחנו מבינים שיש לנו תחרות, ושצריך להילחם על המקום שלנו. אני מדברת על שינוי איכותי שאינו בהכרח מדיד אבל לשמחתי מרגישים את זה בשוק ואין לי ספק שאלה מהלכים שבטווח הארוך יתרמו למזעור הסנטימנט השלילי. הבורסה יותר מורגשת היום ובועטת”.

“בתחילת השנה רצינו להשמיש את מרכז המבקרים ולבנות תוכנית רב־שנתית למודל של חינוך פיננסי רב־מערכתי. החזון שלנו היה לעשות משהו שידמה למרכז המבקרים בבנק ישראל ולמרכזי מבקרים של בורסות בעולם. גם לביינארט וגם לי יש תפיסה מאוד ברורה לגבי המקום של הבורסה בחינוך פיננסי המדינתי. יש בעיה בנושא של חינוך פיננסי בישראל. אבל הצורך לתעדף ומצוקת המשאבים השנה גרמה לנו להתמקד יותר בקהל המקצועי – מועדון המעו”ף, מועדון פעילי שוק ההון, קורסים מקצועיים בעולמות אנליזה, נגזרים וכיו”ב. אנחנו אבל מקפידים כל הזמן לקיים שיתופי פעולה גם לא בעולמות המקצועיים – עם תגלית, עם עמותת יסמין, פרוייקט השיק של השוק ועוד. אבל עדיין לא הגענו למצב שבבורסה ישנו מרכז חינוך פיננסי משמעותי מהגיל הרך והלאה”.

בואי נדבר על רפורמת המדדים המתקרבת, לקח המון זמן ליישום הרפורמה

“הרפורמה נהגתה ונחשבה הרבה זמן. עבדנו השנה מאוד קשה על ייעול תהליכים, ניהול פרויקטים נכון, כדי לקצר את ה־Time-to-Market של הבורסה בפרוייקט חשוב זה ובכלל. ב־9 בפברואר הרפורמה תצא לפועל, לא כולל שני מדדים חדשים שיצאו לדרך לאחר מכן – מדד ה־Blue Chip ומדד ה־SME 150.

הבשורה הראשונה של הרפורמה היא הגדלת היצע החברות שייכנסו למדדים ושייחשפו לכסף הציבורי. עוקבי המדדים יודעים לעשות את שלהם, והכניסה של חברות נוספות לתוך המדדים, תשפר את הנזילות והסחירות של החברות. הבשורה השנייה היא הטיפול במשקלות והפחתת הריכוזיות של המדדים. רובד נוסף וחשוב הוא המדדים החדשים.

הרפורמה מגיעה אחרי הרבה שנים, שבהן חלו שינויים בכמות החברות ובתמהיל החברות. אז היא מחזירה את המדדים לשיווי משקל”.

“מפחדים בוודאי לא, שאלה יהיו הצרות שלנו. מדד הבלו צ’יפ לא נועד להיות תחליף למדד העוגן, ולדעתי הוא גם לא יחליף את מדד העוגן. ת”א־35, לפי כל המוסדיים שדיברנו איתם, ימשיך להיות מדד העוגן. מדד הבלו־צ’יפ נועד לפנות למשקיעים זרים. הרעיון הוא לייצר מדד ישראלי של חברות שהתאגדו בישראל ופועלות בישראל והכולל גם פיזור ענפי – עד שתי חברות מענף – ואנחנו בהחלט שמחים שמדד הבלו־צ’יפ מייצר עניין וציפייה בשוק”.

“הקרדיט על הרעיון לסחור במניות שלא נרשמו למסחר בת”א הוא של יוסי ביינארט וזה על בסיס מה שקורה בבורסות בכל העולם. הבורסה בת”א סוחרת רק במניה שנרשמה למסחר, וסולקת רק במי שנסחר בה. לעומת זאת, בעולם, הבורסות סוחרות במגוון ניירות ללא קשר למקום הרישום ומסלקות סולקות כל דבר. בעניין הזה לבורסה היה דיאלוג ארוך מול רשות ניירות ערך שמפאת חשיבותו אף הפך לדיון ציבורי. זה היה אחד המקומות שהבורסה דיברה בו בקול רם וברור. התחלנו מהחלטת הרשות שיוכלו להיסחר בת”א רק מניות משווי שוק של 100 מיליארד דולר, זה ירד ל־50 מיליארד דולר. ההחלטות של הרשות שופרו ויו”ר הרשות היה מעורב בנושא – אבל בסופו של יום לדעתנו מה שיעשה את השינוי הוא חברות ישראליות שאינן רשומות ברישום דואלי ושתוכלנה להיסחר בת”א. היום לבורסה יש קושי גדול מאוד להביא חברות לרישום דואלי, הגם שניתנו הקלות מאוד משמעותיות והרישום הלא וולונטרי יכול להוות פתרון מצוין ומקובל לנושא. ראה איזה רשימת חברות מפוארת לא קיימת בת”א וניתן להנגיש אותה”.

“פעם חברה יכלה להנפיק בנאסד”ק גם בשווי של 50 מיליון דולר. בשווי כזה, רישום דואלי בבורסה בתל־אביב יכול היה לתרום לחברה בשיפור הנזילות. היום חברות צריכות להגיע לשווי של 500 מיליון דולר כדי להגיע לנאסד”ק, אחרת אף חתם לא יטפל בהן. במצב כזה האטרקטיביות של הבורסה להרחבת מעגלי הנזילות בתל־אביב לא קיימת. בעשור האחרון קשה להגיע להיות חברה ציבורית, בכל שוק, אז התרומה של הרישום הכפול כמשפר נזילות, כמקנה גישה לכסף הפנוי של המוסדיים כמעט ולא קיימת. וזה עוד לפני שדיברנו על הקשיים הרגולטוריים שהחברות הדואליות מציפות. לכן היום יש קושי רב ביישום הרישום הכפול והבאת חברות דואליות לת”א. כל זה יכול היה להיפתר דרך המסחר הלא וולונטרי, והציבור הישראלי יכול היה ליהנות מגישה לכל החברות האלה. זה עדיין בהידברות עם הרשות, אבל אם לא מחילים את זה על החברות הישראליות, זה יהיה לדעתי פספוס גדול”.

“המהלך עם הנאסד”ק היה מהלך כפול. הראשון היה הקמה של חברת בת שתפעל בתחום של Private Market. כיום, ככל שההנפקה הציבורית מתרחקת, כסף פרטי לא תמיד יכול ללכת את המרחק הזה – הקרנות והמשקיעים הפרטיים רוצים את הנזילות שלהם ברגע שהם מגיעים ל־ROI. הרצון שלנו היה להקים חברת בת שתהיה מעין אינקובציה לחברות ותסייע לחברות הללו במימון ביניים במקום להימכר. המוטיבציה המרכזית הייתה לקיים שיתוף פעולה עם גוף מאוד רלבנטי לחברות הייטק ישראליות. זה גם היה מאפשר רישום במסלול ירוק לנאסד”ק. לא זנחנו את התחום הזה, אבל אנחנו בוחנים מחדש את שיתוף הפעולה שנוגע להקמת Private Market.

לצד הפרויקט הזה דובר על החלפה של מערכת המסחר. כאן יש שינוי ברמה הערכית, עם שינוי היבטים מסוימים של שיטת המסחר שלנו. יש במסחר בישראל כמה היבטים ייחודיים שלא קיימים בעולם, כמו למשל חישוב אקס, הפתיחה אנגלית, האופן שבו מופעלים מנתקי הזרם וממתני התנודות.

חלק מהמחשבה לעבור למערכת מסחר, שקיימת בעשרות בורסות בעולם, פתח נתיב לחשיבה מחדש על שיטות המסחר בבורסה שלנו. כלומר העניין הטכנולוגי העלה היבטים של שינויים אסטרטגיים.

מסמך שפרסמה הרשות לניירות ערך בעניין שינוי מבני של בורסות בעולם, הראה שהדבר המרכזי שסייע בתהליך הוא שינוי טכנולוגי. החלפה של מערכת מסחר הייתה יכולה להיות מנוף לשינויים גדולים הרבה יותר, כפי שטכנלוגיה חדשה מצעידה קדימה את השווקים ואת החברות שמאמצות אותה. מי שלא מתקדם נשאר מאחור. לכן חשוב לנתח את האפשרות של החלפת מערכת מסחר, לא רק מהפן הטכנולוגי של הוספת סוגי פקודות. הרעיון הוא להוסיף ערוץ טכנולוגי לפתח אסטרטגיית דיגיטל שתהווה בסיס לשיתופי פעולה. מן הסתם זה משהו שיונח לפתחו של המנכ”ל החדש”.

“להבנתי החקיקה מתקדמת. יש אחר־כך מן הסתם עוד הרבה עבודה, אבל זה בהחלט אחד הגורמים שיכולים לחולל שינוי. זה צעד הכרחי כדי שהמקום הזה יפעל על פי אמות מידה שתואמות את הסטנדרטים הבינלאומיים”.

הצפי היה שהשנה הבורסה תסיים את השנה בהפסד, איך הבורסה תסיים את השנה?

“התחזיות היו לסיים את השנה בהפסד מאוד גדול של כ־10 מיליון ש"ח, נכנסנו להיערכות חירום, ובחצי שנה האחרונה חתכנו משמעותית הוצאות. אני מאוד מקווה שנסיים את השנה באיזון תקציבי, מה שבטוח הוא שהצלחנו לעצור את הדימום”.

“אנחנו ערב כניסתו של איתי בן זאב לתפקיד מנכ”ל הבורסה. אין לי ספק שאיתי מביא איתו הרבה רעיונות ומחשבות לגבי הדרכים להציל את הבורסה ולהחזיר אותה למקומה הנכון במשק הישראלי. אני אגב, לא בטוחה שצריך להוסיף היום עוד מוצרים – בעולמות המדדים, הנגזרים וכדומה. צריך לעצור ולחשוב, לא בטוח אם במצב של השוק היום שריבוי המוצרים והעלות התפעולית שנגררת בעקבות זאת לחברים ולשחקנים תסייע. הבורסה תמשיך ליזום, לפעול, להיות אקטיבית ואין לי ספק שנשתדרג בכל האפיקים האלה ברגע שאיתי יהיה כאן – אבל בלי נכונות רב־מערכתית של המדינה לתת לנו רוח גבית משמעותית בעת הזאת, שום דבר לא יקרה.