שיטות לפיצול שווי אקוויטי של חברה פרטית לרכיבי הון

חברות סטארט-אפ רבות המצויות בשלבים המוקדמים של חייהן (כלומר שבפניהן עומדים טווח רחב של תסריטים החל מתסריט האופטימי ביותר של הצלחה בסיום פיתוח המוצר ומכירות בעשרות מיליוני דולרים, לעומת תרחיש פסימי של כשלון במכירות המוצר וכן כל טווח האפשרויות שבניהם) משתמשות בדיסקאונטים המבוססים על כללי אצבע לצורך גזירת את שוויין ההוגן של מניותיהן הרגילות מתוך סבבי הגיוס האחרונים של מניות הבכורה שלהן. דא עקא, שיטות אלו אינן נחשבות למקובלות הואיל והן אינן מספקות אומדן שווי הוגן סביר.

החלופה המקובלת כרוכה בפיצול שווי האקוויטי לרכיבי ההון השונים המרכיבים אותו באמצעות שיטות פיצול שווי אקוויטי. שיטות פיצול שווי אקוויטי מבוססות על הזכויות הכלכליות כמו גם על זכויות השליטה של מכשירי הון אלו.

סדרת מאמרים זו עוסקת רובה ככולה בשיטות לפיצול שווי אקוויטי המשמשות בפרקטיקה. 

נאמר מראש כי אין שיטת פיצול שווי אקוויטי יחידה ובלתי מעורערת העדיפה מכל הבחינות ובכל הנסיבות על פני האחרות, והואיל והערכות כלכליות אינן מתיימרות להיות מדע מדויק ומסקנותיהן תלויות במקרים רבים בשיקול הדעת הסובייקטיבי של מעריך השווי, הרי שמעריך שווי אחד עשוי להשתמש בשיטת פיצול שווי אקוויטי שונה מזו שבה ישתמש מעריך שווי אחר. מטבע הדברים, לכל שיטה יתרונות וחסרונות ויש לנקוט בה בהתאם למידת ישימותה למקרה המתאים ו/או לסיטואציית ההערכה ומטרתה. 

חלק משיטות פיצול שווי האקוויטי עשויות להיראות עדיפות מבחינה תיאורטית על פני אחרות. עם זאת, שיטות מסוימות אשר על פניו נראות עדיפות יותר, על פי רוב, הינן גם מורכבות יותר בשל שימושן הרב באומדנים ובהנחות עתידיים קריטיים מסוימים. בנוסף, נראה כי אין שיטת פיצול שווי אקוויטי אשר מביאה בחשבון את כלל זכויותיהם של בעלי מניות הבכורה. במקום זאת, השיטות הקיימות לוקחות בחשבון רק את השפעתן של זכויות מסוימות בלבד מתוך כלל הזכויות העומדות לבעלי מניות הבכורה. הסיבות לכך, ככל הנראה, קשורות לאופיין ולמורכבותיהן של חלק מהזכויות. מרבית זכויות אלו בדרך כלל אינן גלומות, טבועות או כלולות במכשירים ההוניים המונפקים על ידי חברות ציבוריות, מה שמביא לכך שגם לאחר מחקר מקיף, מידע אודות מכשיר הוני "דומה" (קרי, במאפייניו וביישומיו, על בסיס ניתוח עסקות דומות ככל שניתן בין "קונה מרצון" ו- "מוכר מרצון" בתחומים קרובים ככל שניתן למכשיר ההוני המוערך) הינו חסר או אינו מדויק דיו. עם זאת, האתגרים הנובעים מעצם אמידת השווי ההוגן עדיין כשלעצמם אינם מצדיקים את השימוש בכללי אצבע.

מאחר והזכויות אשר תוארו לעיל על פי רוב אינן נחשבות במפורש כזכויות כלכליות, הרי שהן עשויות "להיתפס" באופן משתמע בדיסקאונטים המיושמים או המופעלים על המניות הרגילות לאחר פיצול שווי האקוויטי באמצעות אחת משיטות פיצול שווי האקוויטי אשר תתוארנה בהמשך הסדרה. חשוב להסביר כי אין להקיש מהאתגרים הגלומים בהערכת שוויין של זכויות אלו כי מדובר בזכויות חסרות כל ערך או שאינן חשובות דיו למשקיעים. ההיפך הוא הנכון.