דירוג אשראי פנימי

בנקים מייצרים דירוגים פנימיים משל עצמם, והם עשויים להשתמש בגישת "בנקודה" (at-the-point approach) או בגישת "על פני המחזור" (through-the-cycle).

1. השוואה בין גישת "על פני המחזור" וגישת "בנקודה" לדירוג חברה

בשנים האחרונות בנקים מגבשים יותר ויותר מערכות דירוג פנימי משל עצמם, אשר משתנות מבנק לבנק. כך למשל, לבנק נתון יכולה להיות יותר ממערכת אחת, כמו למשל גישת "בנקודה" (at-the-point approach), לדירוג חברה. מטרתה של גישה זו הינה לחזות את איכות האשראי על פני אופק קצר יחסית של מספר חודשים או, על פי רוב, שנה. הבנקים משתמשים בגישה זו ומפעילים מודלים כמותיים (כמו למשל מודלים מסוג Logit) לקביעת דירוג אשראי. מודלים אחרים בגישת "בנקודת הזמן" כוללים מודלים המבוססים על ארביטראז' בין חוב והון עצמי, ומודלים מבניים.

בנק רשאי גם להשתמש בגישת "על פני המחזור" (through-the-cycle), המתמקדת באופק ארוך יותר וכוללת בחובה את ההשפעות של מחזורי העסקים החזויים. הגישה עושה שימוש בהערכות איכותיות יותר. בהינתן יציבות הדירוגים על פני מחזור כלכלי, הרי שכאשר משתמשים בגישת "על פני המחזור", חברות בעלות דירוג אשראי גבוה עלולות להיות בדירוג חסר במהלך תקופות צמיחה ובדירוג יתר במהלך ירידה המחזור.

תצפיות אמפיריות מרמזות על כך שדירוגים המבוססים על מתודולוגיות של גישת "בנקודה" נוטים להשתנות יותר על פני מחזור כלכלי מאשר דירוגים המבוססים על מתודולוגיות של גישת "על פני המחזור". למרות זאת על פי רוב לא ניתן להשוות בין גישת "בנקודה" וגישת "על פני המחזור". משתמשי הקצה של הדירוגים צריכים לבחור את סוג הדירוג המתאים למטרה ולאופק שלהם. עם זאת, מספר חוקרים גיבשו מודלים שגוזרים דירוגים, מסוג "על פני המחזור" לטווחים ארוכים יותר, מתוך היסטוריה מספקת של הסתברויות לחדלות פירעון מסוג "בנקודה" של קצרות טווח.

בגלל המיקוד שלה בטווח הקצר, השימוש בגישת "בנקודה" עשוי להיות פרו-מחזורי (כלומר, היא נוטה להעצים את מחזור העסקים). הסיבה לכך הינה כדלקמן:

האטה כלכלית > הורדת דירוג > ירידה במתן הלוואות ובפעילות הכלכלית

האצה כלכלית > העלאת דירוג > עליה במתן הלוואות ובפעילות הכלכלית

יתרה מכך, השינויים בדירוג ובמדיניות מתן הלוואות עלולים לפגר אחר המחזור הכלכלי, כך שבדיוק שהמשק מגיע לשיא השפל הכלכלי ועומדת להתחיל התרחבות הכלכלית, הבנקים עלולים להוריד את דירוגי החברות ולהגביל את מתן האשראי, שלו בדיוק זקוקות אותן חברות על מנת לקחת חלק באותה התרחבות כלכלית.

1. בניה, כיול ותיקוף מערכת דירוג פנימי

אחת השיטות לבניית מערכת דירוג פנימי היא ליצור דירוגים הדומים לאלו שנקבעו על ידי סוכנויות דירוג האשראי. בנק יכול לבצע את המשימה הזאת באמצעות הקצאת משקולות ליחסים פיננסיים וגורמי סיכון הנחשבים לחשובים ביותר על ידי סוכנות הדירוג. לאחר מכן ניתן לבנות דירוג פנימי על מנת לדרג חברה כראוי (למשל, ציון פולניצר מפיק ציונים הנעים בין 0 ל- 1,000). ציון פולניצר מבוסס על משקולות שנקבעו מראש עבור יחסים פיננסיים וגורמי סיכון התורמים לקביעת CreditWorthiness של חברה. על מנת להבטיח כי המשקולות המשמשות מייצגות במדויק את המציאות, יש לבצע השוואה בין מדגם של דירוגים פנימיים לבין מדגם של דירוגים חיצוניים.

מערכות דירוג פנימי מיועדות לקביעת סיכון האשראי של הלוואות הבנק. בנוסף, הן משמשות גם לניהול תיק ההלוואות של הבנק על ידי סיוע בחישוב ההון הכלכלי הנדרש. על מנת להשיג את שני יעדים אלו, מערכות דירוג פנימי אמורות לשקף באופן הולם מידע מתוך טבלאות של הסתברויות חדלות פירעון מצטברות.

עם זאת, לפני שבנקים מתחילים לקשור בין הסתברויות לחדלות פירעון לבין דירוגים פנימיים, יש צורך לתקף (backtest) את מערכת הדירוג הפנימי הנוכחית.

Carey and Hrycay, במאמרם שכותרתו Parametrizing credit risk models with ratings data אשר פורסם ב- Journal of Banking and Finance בשנת 2001, טוענים כי על מנת לאמת כראוי דירוגים פנימיים נדרשים לכל הפחות נתונים היסטוריים של בין 11 ל- 18 שנים. על כן, אם מטריצת המעבר של בנק כלשהו נמצאה כלא יציבה, הרי שאותו בנק יצטרך לבנות מטריצות שונות. משעה שכבר נמצאה מערכת דירוג חזקה (robust), הרי שניתן לבסס את הקשר בין הדירוגים הפנימיים לבין שיעורי חדלות הפירעון.

1. הטיות שעלולות להשפיע על מערכת דירוג

מערכת דירוג פנימי עלולה להיות מוטה על ידי מספר גורמים. Servigny and Renault מתארים בספרם שכותרתו Measuring and Managing Credit Risk בהוצאת McGraw-Hill את רשימת ההטיות הבאות:

• הטיית אופק זמן: ערבוב דירוגים מגישות שונות כדי לדרג חברה (כלומר, גישת "בנקודה" וגישת "על פני המחזור").
• הטיית הומוגניות: אי יכולת לשמור על שיטות דירוג עקביות.
• הטיית סוכן: סיכון מוסרי (moral hazard) עלול להתממש אם עובדי הבנק לא פועלים לטובת האינטרסים של הבנק.
• הטיית מידע: דירוגים שהוקצו על סמך מידע שאיננו מספק דיו.
• הטיית קריטריונים: הקצאת דירוגים על סמך קריטריונים לא יציבים.
• הטיית קנה מידה: דירוגים עשויים להיות לא יציבים על פני זמן.
• הטיית תיקוף: קישור לא נכון בין מערכת דירוג לבין שיעורי חדלות פירעון.
• הטיית התפלגות: שימוש בהתפלגות שגויה למידול ההסתברות לחדלות פירעון.

הכותב הוא האקטואר רועי פולניצר, מנכ"ל לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומומחה בינלאומי לניהול סיכונים פיננסיים.