דעה >> אנחנו יורים לעצמנו ברגליים

כל פעם אני נדהם כיצד מדינת ישראל יורה לעצמה ברגל ובמקום להתקדם קדימה, בולמת את עצמה. השבוע פורסם כי המיזם להכשרת עובדים ישראלים לענף הבניין, שתפס תאוצה בשנתיים האחרונות, נעצר בעקבות החלטת משרד האוצר וזאת למרות בניגוד לדעתם של אנשי המקצוע במשרד העבודה והרווחה, מי שאחראים על ביצוע ההכשרות. מיזם הכשרת העובדים הישראלים אושר בהמשך להחלטת ממשלה משנת 2013 ונחתם בספטמבר 2014 בין הממשלה לבין הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, עמותה שמופעלת על ידי התאחדות בוני הארץ והסתדרות עובדי הבניין והעץ.

המיזם כלל הקמת מערך להכשרת וקליטת 2,000 עובדים ישראלים חדשים לענף, כשהממשלה מקצה לו 87 מיליון שקל מתקציב המדינה והקרן הקצתה 3 מיליון שקל נוספים.

לפי נתוני משרד העובדה והרווחה עולה כי בשנתיים האחרונות המיזם צבר תאוצה ונפתחו 9 קורסים להכשרת שילדאים, במסגרתם הוכשרו 225 עובדים ישראלים חדשים. במרץ 2018 המיזם הוארך לשנתיים נוספות, ותוקפו פג בסוף השבוע האחרון. למרות שבקופה נותרו  72 מיליון שקל שלא נוצלו באוצר החליטו לא להאריך ההסכם.  

החלטה זו מקוממת ופוגעת במשק במספר רבדים. ראשית, עד שסוף סוף החלו להיכנס לתחום הבניה עובדים ישראלים, אנו עוצרים זאת. כמה קמפיינים, בהשקעות של מיליוני ₪, פורסמו וקראו לישראלים להשתלב בענף הבניה. כמה חשוב היה, לכולנו, לשלב בתחום הבניה עוד ועוד ישראלים ובכך להקטין את התלות שלנו בעובדים זרים והנה אנחנו מעדיפים לוותר על כך. דומה שמדינת ישראל שמה את יהבה בהייטק ולא מבינה שבעוד מספר שנים לא יהיו לא רצפים, טייחים, שרברבים ועוד שלל מקצועות שהישראלים לא לומדים. והתוצאות? הן לא יאחרו להגיע. הן יגיעו וכולנו נשלם יותר כי ניאלץ "לייבא" את אותם אנשי מקצוע. בנוסף, כבר היום, כשאנחנו מביאים עובדים מהגדה הם יכולים לעבוד חצי יום. בגלל סיבות ביטחוניות, הם חייבים לחזור לביתם עד 16 ולכן ניתן לראות באתרי בניה כיצד בשעה 13 או 14 המקום מתרוקן. אם הישראלים היו עובדים שם הם היו יכולים להמשיך ולעבוד כפי שמקובל, עד 17-18. כך, גם נספיק לעבוד יותר באותו יום ולקצר תהליכי בנייה.         

שנית, דווקא בתקופה של וירוס הקורונה הגלובלי שבמסגרתו כל העולם בוחן כיצד הוא יכול להוריד את התלות שלו בסין, למצוא אפיקי ייצור חדשים, למצוא מקורות של עובדים חדשים, נקרתה בפנינו הזדמנות פז לצמצם את ייבוא עובדי הבניין מסין ושוב אנחנו עוצרים את האפשרות לשלב בענף זה את הכח המקומי והאיכותי. לא ברור לי מדוע במקום לשחרר את התלות שלנו בחוץ אנו מוותרים על כך ולמה?. גורמים הקשורים בהפעלת התוכנית טענו כי האוצר נימק את הסירוב בהיעדרם של מקורות תקציביים וצרכים דחופים יותר, והביעו חשש כי מרגע הפסקת התוכנית, הסיכוי שתחודש הוא אפסי.

על שר השיכון והאוצר החדשים שייכנסו לתפקידם להתניע מחדש את התכנית, להזרים אליה כספים ולהחיות אותה. נקרתה בפנינו כעת הזדמנות, אסור לנו לפספס אותה.