מרכז טאוב >> בשנת 2040 אוכלוסיית ישראל תגיע ל-12.8 מיליון איש

 

ישראל היא מדינה ייחודית מבחינה דמוגרפית: היא מתאפיינת בשילוב חריג של פריון גבוה, תמותה נמוכה והגירה חיובית. כל אלה מביאים לגידול מהיר של האוכלוסייה. לקראת יום העצמאות, מחקר חדש של מרכז טאוב שערך פרופ' אלכס וינרב חוזה את מספר התושבים עד שנת 2040, על פי הנחות עתידיות שנקבעו לפריון, לתמותה ולהגירה בקרב יהודים וערבים. על פי התחזיות של מרכז טאוב, אוכלוסיית המדינה תגיע בשנת 2040 לכ-12.8 מיליון תושבים, אך עם דפוסי צמיחה שונים בין קבוצות אוכלוסייה וגיל. עד שנת 2027 צפוי גידול מהיר של ילדים בקרב ערבים, עד 2035 תגדל במיוחד אוכלוסיית בני 70 ומעלה, ובשני העשורים הבאים תגיע קבוצה גדולה שכיום הם בני 40-30 לשנות השיא שלהם בתפוקה ובהכנסה. לפיכך יש לנקוט צעדים ולהשקיע במגזרי חינוך גדלים, ולהיערך לקליטת קבוצות גדולות במוסדות להשכלה גבוהה ובשוק העבודה, ולהיערך מבחינת קצבאות ושירותי סיעוד. הבנת דפוסי הגידול של כל קבוצת אוכלוסייה תסייע לתכנן את המדיניות עבור האוכלוסייה הגדלה של מדינת ישראל.

 

שיעור התמותה במגמת ירידה, שיעור הפריון בקרב ערבים יֵרד עד 2040 הרבה מתחת ל-3.0 

 

שיעור התמותה בכל קבוצת גיל – מרכיב משמעותי בדמוגרפיה – שונה בין המגדרים ובין המגזרים. בבדיקה שערך מרכז טאוב נמצא שהייתה ירידה בשיעורי התמותה בעשור האחרון בכל אחת מהקבוצות וכמעט בקרב כל הגילאים (עד גיל 89) – נתון המעיד על שיפור בבריאות האוכלוסייה. עם זאת, קיימים הבדלים בין הקבוצות: בקרב יהודים, הירידה בשיעורי התמותה בקרב גברים גדולה מאשר בקרב נשים בכל קבוצות הגיל מתחת ל-55. שיעורי התמותה של ערבים – גברים ונשים – ירדו פחות מאשר בקרב יהודים ברוב קבוצות הגיל. 

 

מרכיב עיקרי נוסף המשפיע על התחזיות הדמוגרפיות הוא שיעור הפריון. לידות הן המרכיב העיקרי שתורם לגידול האוכלוסייה הישראלית. שיעור הלידות בישראל גבוה מאוד ביחס לשיעור התמותה ובהשוואה למדינות מפותחות אחרות, ומסביר 80% מהגידול השנתי באוכלוסייה. תחזיות מרכז טאוב צופות שהמגמות משנת 2000 יימשכו – ירידה בפריון של נשים יהודיות עד גיל 25, יציבות בגילים 25–29, ועלייה ניכרת בגילים 30–44, אם כי צפויה האטה מסוימת בקצב העלייה בעשור הקרוב. בקרב קבוצת הגיל 35–39 צופים במרכז טאוב עלייה בשיעורי הפריון בעקבות דחיית הלידה הראשונה לגילים מאוחרים יותר והורות יחידנית. 

 

 

מאז שנת 2000 שיעור הפריון בקרב נשים ערביות ירד בכל קבוצות הגיל, בעיקר בקרב נשים מתחת לגיל 30. התחזית צופה את המשך המגמה, גם אם בקצב איטי יותר, נוכח העלייה בהשכלה הגבוהה בקרבן והשתלבותן הגוברת בשוק העבודה. גם בקרבן צפויה התרחבות התופעה של דחיית גיל הכניסה להיריון, ואולי אף עלייה של שיעורי הפריון בקרב קבוצת הגיל 30–44. 

 

לפי תחזית המניחה ירידה חדה בשיעורי הפריון של נשים בשנות העשרים לחייהן, צפויה יציבות יחסית בשיעור הפריון הכולל בקרב יהודיות בעשור הקרוב וירידה לאחר מכן, כך שבשנת 2030 שיעור הפריון הכולל ירד מתחת ל-3 ילדים בממוצע לאישה. בקרב ערביות מגמת הירידה בשיעורי הפריון צפויה להימשך, כך שעד 2040 הם ירדו ל-2.75 ילדים בממוצע לאישה. גם אם שיעור הפריון יישאר יציב ב-20 השנים הבאות, הבדלים במבנה הגילים של נשים יהודיות וערביות מתחת לגיל 50 יובילו להבדלים במספר הלידות. כתוצאה מכך, מספר הנשים הערביות בגיל 20 בשנת 2037 עתיד להיות כמעט זהה למספרן ב-2017, בעוד מספר היהודיות ב-2037 עתיד להיות גבוה בהרבה ממספרן ב-2017. 

 

אשר להגירה, מדובר במרכיב דמוגרפי קשה לחיזוי, הן משום שהיא עשויה להתרחש כמה פעמים במחזור חיים של אדם והן מפני שפעמים רבות היא מושפעת מנסיבות היסטוריות שקשה לצפות. מאזן ההגירה הכולל בישראל חיובי ונמצא במגמת עלייה. בשנים 2002–2017 היגרו לישראל 184,000 בני אדם נטו, רובם המכריע מתחת לגיל 40. משמעות הדבר היא שהם תרמו או יתרמו לאוכלוסיית ישראל גם דרך ילודה. יתרה מזו, לאור מצבה הכלכלי הטוב יחסית של ישראל בהשוואה למדינות רבות ב-OECD ובעולם בכלל היא הפכה בעשורים האחרונים ליעד למבקשי מקלט ומהגרי עבודה. אם נוסיף לכל אלה את גילויי האנטישמיות הגוברים בעולם, ואת העלייה של 20% במספר המהגרים לישראל שנצפתה ב-2019, סביר להניח שזרם ההגירה לישראל יוסיף לגבור על זרם היציאה ממנה. התחזית מניחה כי מדי שנה ייכנסו לישראל כ-20,000 מהגרים ותושבים חוזרים, 1,000 מתוכם ערבים. בנוסף, 1,400 מהגרים לצורך נישואים, מהגרי עבודה, תיירים ומבקשי מקלט יצליחו להסדיר את מצבם בפני החוק ויישארו בישראל. 

 

התחזית לשנת 2040: מעל 12 מיליון תושבים, פי שניים קשישים, וקבוצה גדולה שתיכנס לשוק העבודה ולמוסדות להשכלה גבוהה

 

מבנה הגילים של האוכלוסייה, כלומר גודלן היחסי של קבוצות הגיל בה, משקף אירועים דמוגרפיים בעבר ומשפיע גם על עתידה של האוכלוסייה. כידוע, האוכלוסייה בישראל צעירה יחסית – במגזר היהודי יש 140,000 פעוטות לעומת 60,000 בני 70, ובמגזר הערבי 42,000 לעומת 5,300 בלבד, בהתאמה. בשני המגזרים, בקרב צעירים יש יותר גברים, והיחס מתהפך בגילים המבוגרים, כך שיש יותר נשים מבוגרות, בעיקר בקרב יהודים. הנתון נובע משיעורי תמותה גבוהים יותר של גברים. 

 

המחקר של מרכז טאוב מצביע על שלושה הבדלים מהותיים בהרכב האוכלוסייה בין יהודים וערבים: הבדל ראשון הוא שהאוכלוסייה היהודית גדלה בקצב איטי אך יציב, כך שכמעט כל שנתון גדול מקודמו, בעוד בקרב ערבים הירידה המשמעותית בפריון מאז 2004 הביאה לכך שהשנתונים הצעירים דומים בגודלם. הבדל שני הוא המבנה התנודתי של הרכב הגילים בקרב האוכלוסייה היהודית – בערך כל 30 שנה ניתן לזהות "הד" של שנתון קודם (דוגמת "בייבי בום" אחרי מלחמה או גל הגירה גדול), בעוד בקרב ערבים המבנה נשאר יחסית יציב. הבדל שלישי הוא ההשפעה של תהליכי ההזדקנות: ב-2017, בקרב יהודים כ-8% מהגברים ומעל 10% מהנשים היו בני 70 ומעלה, לעומת כ-2.5% מהגברים וכ-3.5% מהנשים בקרב ערבים.

 

על פי התחזיות של מרכז טאוב, אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול מ-9.05 מיליון תושבים ב-2019 לכ-12.8 מיליון בשנת 2040 (התרחיש המרכזי). שיעור הגידול השנתי ירד לאורך התקופה מ-1.87% ל-1.52% עקב ירידה בשיעורי הפריון. תרחישים אחרים המניחים ירידה איטית בתמותה או בפריון, משנים את הנתון הסופי. כך או כך, גודל האוכלוסייה החזוי ל-2040 נע בין 12.4 ל-12.8 מיליון, ובכל תרחיש צפויה ירידה מסוימת בחלקה של האוכלוסייה היהודית בישראל בשל מבנה הגילים שלה, מ-79% לפחות מ-78%, שם היא צפויה להתייצב.

 

 

בתחזית של מרכז טאוב נראה כי בקרב תושבים מעל גיל 70 צפוי גידול משמעותי – מ-669,000 ב-2017 ל-1.41 מיליון ב-2040. קבוצה זו עתידה להיות מורכבת מרוב נשי, אך ירידה חזויה בתמותת גברים תביא לירידה הדרגתית ביחס בין נשים לגברים – מ-1.34 ל-1.3 במגזר היהודי, ומ-1.23 ל-1.18 במגזר הערבי. קצב ההזדקנות במגזר הערבי יהיה גבוה יותר מבמגזר היהודי: בעוד במגזר היהודי מספר בני ה-70 ומעלה צפוי לגדול ב-88% (מ-615,000 ל-1.21 מיליון), במגזר הערבי הוא צפוי לגדול כמעט פי ארבעה – מ-54,000 ל-197,000. לשינוי זה יהיו השלכות על תעסוקה ורווחה בקרב מבוגרים בכלל ובמגזר הערבי בפרט.

 

בקרב ילדים, לעומת זאת, תהיה ירידה בשיעור הצמיחה במגזר היהודי: בהנחה ששיעורי הפריון לא ישתנו ההאטה הצפויה במספר הילדים שעתידים להיוולד תיגרם עקב המספר הקטן יחסית של נשים בתחילת עד אמצע שנות העשרים לחייהן. מגמה זו צפויה להשתנות עד 2030 – אז צפוי גידול חד במספר הלידות השנתי במגזר היהודי, בשל מספר הבנות שיגיעו לגיל הלידה. בקרב הערבים התחזית שונה: אמנם שיעור הפריון נמצא במגמת ירידה, אך מכיוון שקבוצות גיל גדולות התחילו להיכנס לשיא שנות הפריון – הדבר צפוי להביא לעלייה ניכרת במספר הילדים שייוולדו במגזר. עלייה זו תיבלם כשבני קבוצת הגיל הבאה, הקטנה בהרבה מקודמתה, ייכנסו לשנות העשרים והשלושים לחייהם. 

 

בחלק האמצעי של פירמידת הגילים – "גיל הביניים היצרני" (שנות החמישים לחיים, שהן שנות שיא בתפוקה ובהכנסה), הקבוצה הגדולה של בני 30–40 תיכנס לשנות החמישים לחייה במהלך עשרים השנים הבאות. "מצד אחד, מספרם הגדול של בני 30 טומן בחובו עלייה בצריכה וצמיחה כלכלית", מסביר החוקר אלכס וינרב, "אך מצד שני ישנה גם קבוצה גדולה של בני 5–19 שתיכנס לשוק העבודה ולמוסדות להשכלה גבוהה בשנים הקרובות – ולכך יש להיערך". תחזית קצב הגידול של בני 25–29 בשנים 2017–2040 מראה גידול חד מ-1% לשנה כיום, ליותר מ-2% לשנה ב-2025 ו-2.5% בשנת 2035. שיעורי גידול אלו צפויים להציב אתגרים משמעותיים בפני הכלכלה הישראלית. נוכח התפתחות מגיפת הקורונה העולמית, מוסיף פרופ' וינרב: "לא נראה כי למגפה תהיה השפעה גדולה על שיעורי התמותה בישראל, או על תוחלת החיים. יש לזכור כי בכל שנה מתים יותר מ-45,000 איש בישראל, מתוכם כ-17,000 מתים ממחלות לב וסרטן, כך שלפי המסלול הנוכחי של נגיף הקורונה הוא לא ישנה את ההנחות ששימשו לתחזיות האלו. עד כה אנו יודעים שגיל הפטירה הממוצע הוא 82, ורוב הנפטרים סבלו ממחלות רקע אחרות. לכן זהו מבחן חשוב יותר למערכת הבריאות ולקובעי המדיניות, מאשר אירוע משמעותי באוכלוסייה מבחינה דמוגרפית, גם אם חלילה מספר הנפטרים יגיע ל-1,000 איש".

 

"ישראל היא מדינה ייחודית מבחינה דמוגרפית – עם פריון גבוה, תמותה נמוכה והגירה חיובית – וכל אלה מביאים לגידול מהיר של האוכלוסייה. חשוב להבין כיצד צמיחה זו תבוא לידי ביטוי בקבוצות האוכלוסייה השונות על מנת לקבוע אילו צעדים נחוצים כדי לאפשר לישראל להיערך בהתאם", אמר פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב.