מאת: משה מימון, אודי אלוני, איזל בכר | צילום: עמי ארליך
17/06/2020
הקריירה שלו התחיל כשחיין, ועד היום הוא שוחה בברכה בביתו. אחרי הצבא, חיפש עבודה, פגישה עם מאמן השחייה שלו לשעבר, הולידה משרת אימון במכבי חיפה. שם, לדבריו הבין את עולם האימון.
זה אומר שבעצם ההכשרה של מאמן לא של קואצ'ר
"כשהתחלתי לאמן במכבי חיפה, לא ידעתי כלום על תורת האימון, לא ידעתי איך לבנות עונה. אבל ידעתי להוציא מהשחיינים את המיטב כבני אדם. הבנתי איך ללכת עד הסוף עם אנשים. תוך שנתיים הפכתי אותם לקבוצה מנצחת.
יום אחד, אמא של אחד השחיינים אמרה שאם אעשה את מה שאני עושה עם שחיינים, רק בחברת ביטוח כסופרווייזר, אני ארוויח המון כסף. ארגנו לי ראיון בחברת אררט. בראיון, אמרו לי, שיש לי קורות חיים מעניינים, אבל אני לא בגיל המתאים, ואין לי תואר.
אמרתי למראיין, ש'אם אני כבר פה, תקדיש לי 5 דקות'. שאלתי אותו, 'איך מודדים סופרווייזר תותח?'. הוא אמר שבודקים אם הוא מסוגל לגייס סוכנים. היו אז כמה סוכני ביטוח צעירים, סטארים רציניים. אחד מהם היה ברק רום, הכרנו מהימים שהיה לי ליין של מסיבות. התקשרתי לברק, שאלתי אותו 'אם אני הופך להיות סופרווייזר באררט, אתה בא להיות סוכן שלי?' ענה לי – 'ברור, אני הסוכן הראשון שלך'. התקשרתי אחר כך לגל ענבר, עוד סוכן חזק בחיפה עם אותה שאלה, אותה תשובה. בטלפון השלישי, אמרו לי התקבלת. גייסתי בשנה הראשונה 17 סוכני ביטוח והפכתי להיות היחידה הכי גדולה של החברה אז."
לא רואים עליך איש של חברת ביטוח?
"אחרי שנה ומשהו התחלף המנהל. המנהל החדש התקשר אלי, וקבע ישיבה ליום שישי ב־8.30 בבוקר בתל אביב. בסוף אותה פגישה התפטרתי. אמרתי לו, 'אני באתי להיות סופרווייזר, בניתי משהו, ואני לא מסכים שיתנהגו אלי כמו לטירון'. זו הפעם האחרונה שהייתי שכיר. הבנתי שאני לא בנוי להיות שכיר."
בזה הסתיים פרק הביטוח שלך?
"לא בדיוק. היחידה שלי היתה הכי גדולה, אז שאלו אותי צריך כדי שאשאר. הקמתי את יחידת הפיקוח העצמאית הראשונה בישראל."
כלומר ניהול ופיקוח על סוכנים, שלא תחת חברת הביטוח עצמה
"לא היה כזה דבר בחברות הביטוח. אני ביקשתי עמלה על מה שהסוכנים מוכרים, בלי להיות מועסק בחברת הביטוח. אני מתחייב להמשיך להיות בעל התפוקה המרכזית, אבל מותר לי לעבוד עם עוד חברות ביטוח. אחרי שנתיים מכרתי את זה".
למה מכרת?
"אני רוצה לחיות בתנאים שלי, ואת העיסוק הזה פשוט מיציתי. סכום נחמד הרווחתי מהמכירה."
מה היתה ההרפתקה הבאה?
"לא בדיוק הרפתקה, אבל את כל מה שקיבלתי מהמכירה, הפסדתי בשוק ההון. קרוב משפחה ביקש לנהל לי את הכסף, אבל בסוף הפסיד כמעט את כל הסכום. זה היה השיעור הכי טוב בחיים שלי, וקיבלתי אותו בגיל 28."
איך הפסיד את כל הסכום?
"לא הבנתי מה הוא עשה שם, אבל בעקבות מצב בטחוני, בנק ישראל סגר את הפעילות. הוא לא ידע מה הוא עושה עם הכסף. יום שישי אחד, בצהריים, אני פותח את הדלת, הוא אומר לי תחתום פה 'אני אלון גל מאשר בזה שאין לי טענות שאיבדתי את כל כספי ואני מקבל 27,000 שקל' ואם אתה לא חותם עכשיו גם את ה־27 אלף האלה לא תראה. דבר ראשון חתמתי לו, שיהיה לי כמה שקלים."
איך אתה מסביר את מה שקרה?
"אני בנאדם מאמין, מאמין באנשים. אם אני צריך להיות סקפטי אני מעדיף למות. ראיתי סקפטיות כל החיים, זו מחלה גרועה מסרטן."
איפה הגבול בין הסקפטיות לריאליות בעיניך?
"סקפטיות וריאליות הם אותו דבר ולכן אין שום אבחנה ביניהם. ריאליזם זו שיטה שנועדה להרוג לך את החלומות, את האפשרויות. אפשר לקרוא לזה בינוניות, זה בדיוק אותו דבר.
כשהתחלתי לעבוד עם סוכני ביטוח, רוב סוכני הביטוח מכרו ביטוחים לפי תקרה של 200 א' שקלים. שאלתי איך זה יכול להיות שהרוב מוכרים מוצר דומה, כאילו שאין הבדלים בין האנשים. גיליתי שלפי רוב החוזים בחברות הביטוח הסוכנים מתחילים לקבל בונוסים מהסכום הזה."
בוא נחזור לעניינו סיימת את האקזיט נעלם הכסף, עכשיו מה?
"בגיל 28, אחרי האקזיט חיפשתי מה לעשות והלכתי לסדנת תקשורת. הגעתי לסדנא, ואני יושב בחדר, שורה ראשונה, נכנס המנחה ואומר בוקר טוב קוראים לי צביקה ואני אהיה מנחה הסדנא. בבת אחת, נגמר הסיפור הבנתי שאני רואה את תפקיד חיי. ככה בום!
הלכתי למי שהעביר את הסדנא, שאלתי אותו איפה לומדים את זה, הוא אמר יש איזה בעל חברה שיושב ברחוב הרוא"ה ברמת גן, אבל הוא לא מעסיק, כי החברה קרובה לפשיטת רגל. לקחתי כתובת וטלפון, לא ענו לי. נסעתי לשם, חיכיתי על המדרגות אחרי יום מגיע הבעלים של החברה. שאל אותי 'מי אתה?', אמרתי 'אני עובד פה'. הוא אומר 'אין לי איך לשלם'. אמרתי לו 'מהתוצאות שלי תשלם, ובינתיים משכורת מינימום'. עברתי לגור בתל אביב. אז עוד חשבתי שיש לי כסף מהמכירה של הביטוח."
ואז פתאום נגמר הכסף
"כן. חייתי בתל אביב, על משכורת מינימום. וכל מה שהיה לי זה אותם 27 א' שקל. החלטתי להתחיל להעביר סדנאות חצי מהשבוע, בחצי השני אני משווק את הסדנאות שלו. תוך חודש כבר הרווחתי 40,000 שקל מההרצאות, השאר היסטוריה.
יום אחד באתי ליוסי אנגלמן, בעל סוכנות ביטוח אנגלמן ובניו, סוכנות רצינית. היינו ביחסים מעולים. אמרתי לו שאני מקים חברה, ואני צריך כסף. נפגשנו ב־'בר גיורא', אמרתי 'אני צריך 250 אלף שקל', הוציא צ'ק ונתן לי. בכסף הזה קניתי את החברה שעבדתי בה. כך הקמתי את 'תות – תקשורת ותוצאות'.
אצל אנגלמן גם היתה הפעם הראשונה שהתאפשר לי לעשות תהליך אימון שלם, על הסוכנים שלו. משם הכל התקדם."
אז כל ההתחלה הסתובבה סביב עולם הביטוח
"כן. כל ההתחלה היתה סביב עולם הביטוח. בשלושה חודשים של אימון, שמונה הסוכנים שעבדו איתי, מכרו יותר פוליסות בריאות מכל כלל חברה לביטוח.
משם זה המשיך להתפתח, ביצעתי את תוכניות האימון האלה בחברות נוספות, והתוצאות היו פסיכיות לחלוטין. הבנתי שיש לי ביד משהו.
החלטתי להכשיר אנשים תחתי להעביר את האימון הזה. בניתי ספר שנקרא תוכנית הבחירה להצלחה של אלון גל. זה הבסיס לתהליך האימון העסקי. משם זה הלך והתפתח. אז בכלל עוד לא היה אימון אישי. רק כמה שנים אחר כך התחילו לדבר בכלל על מושג הקואצ'ינג. בסוף זה היה המונח שהשתלט."
איך הגיעה הפעילות בטלוויזיה?
"זה לא הגיע משום מקום, כי גם בשנים שלפני הסדרה, הייתי מוכר, והפעילות שלי היתה מוכרת. הגיעה הפניה לתוכנית טלוויזיה קטנה, לשעה שבע וחצי בערב. כשהרעיון היה לקחת משפחות ולהעביר אותן תהליך, שבו הן נחלצות מהמינוס. זה היה לקראת חוק המינוס. לא הסכמתי בהתחלה."
למה לא?
"זה לא מתאים לאופי שלי. איך שאני מסיים את יום העבודה, אני עף מהר הביתה, לפינה שלי לילדים. אני בן אדם מאוד מצומצם.
בהתחלה חשבתי שאני רק אייעץ לתוכנית, אבל ציפי, העורכת רצתה שאני אהיה הפרונט. ירד לה האסימון, שלא צריך להיות מומחים בכלכלה, אלא מאמן. לא הסכמתי. בכל זאת נשארנו בקשר, נפגשנו לקפה אחת לשבוע. באחת הפגישות, היא שאלה אותי 'למה אתה עושה את מה שאתה עושה?', אמרתי לה 'אני רוצה לעשות שינוי אני רוצה להיות משמעותי בחיים של הרבה אנשים, אני רוצה להשפיע על אנשים בשדרות ולאו דווקא בתל אביב'. היא אמרה לי 'לכל בן אדם בשדרות יש טלוויזיה אבל אף בן אדם בשדרות לא יכול להרשות לעצמו לקחת אימון שלך'. זה מה ששכנע אותי בסוף.
אז עוד חשבתי שזאת הולכת להיות תוכנית קטנה לפני החדשות, הרגעתי את עצמי שזו תהיה תוכנית קטנה. צילמנו את הפיילוט, והפיילוט הגיע לרשת, וזה מיד עבר לפריים טיים. אתה מקבל את הרייטינג השבועי ומשפחה חורגת במקום ראשון, ארץ נהדרת מקום שני, והפכתי להיות באמת מפורסם. סבלתי סבל לא יתואר. שש עונות זה רץ."
זה בטח גם השתלם כלכלית מן הסתם
"רק בשביל לסבר את האוזן, כשהתחלתי לעשות את זה עשיתי את זה כשירות לציבור. זאת אומרת שבשלוש העונות הראשונות לא הסכמתי לקבל כסף, תרמתי את הכל כשירות לציבור, כולל קמפיינים שנעשו בעקבות התוכנית. בדיעבד זו היתה טעות."
למה טעות?
"כי זה היה נהדר, עשינו דברים מדהימים. עבדנו עם אלפי אנשים ואלפי משפחות וקבוצות. אבל הברנז'ה רצתה להרוג אותי. מנכ"ל רשת דאז אמר לי, 'אתה חוטף מכל כיוון כי אף אחד לא מסוגל לאכול אותך, ואתה גם תורם את הכסף שאתה מקבל'. לכן הוא אמר לי שמעונה ארבע, אני מתחיל לקבל תשלום על התוכניות."
זה לא חסר לך היום?
"בגדול אין תוכנית שלא מציעים לי, כולל סכומי עתק. זה לא מעניין אותי. יש היום פלטפורמות. לא כמו פעם. יש לי סרטון שנקרא שקר לדירה. אמרתי שזה השקר הגדול שכולם רוצים דירה ובעצם לא יודעים שכשהם יצליחו לקנות דירה זה הסוף הכלכלי שלהם. את זה אני מסביר שם בסרטון הזה.
זה היה בתוכנית בוקר של קשת, שצופים בה, אולי 50 אלף איש בלחץ. אצלי בפייסבוק זה הגיע ל־1.9 מיליון צפיות. תבין, יש מעל חצי מיליון איש שראו את סדרת הסרטונים שלי על המירוץ לדירה ב־180 יום."
מה היה השיקול בלעבור להתעסק בעולם הנדלן. המסלול לדירה
"בזכות משפחה חורגת, התעמקתי בכלכלת המשפחה, ולמה לעזאזל כולנו נמצאים באותו מקום ולמה כולם במינוס כל הזמן."
ממה שאתה רואה, המצב שלנו השתפר בסך הכל בעקבות חוק המינוס?
"הוא לא השתפר קצת הוא השתפר הרבה. לפני כחודש היתה כתבה בידיעות אחרונות שעל פי הנתונים של בנק ישראל, פעם ראשונה אי פעם תושבי מדינת ישראל מתחילים להבין שמינוס זו ההלוואה הכי גרועה שיכולה להיות. אני שואל אותך מי חוץ ממני אי פעם קידם את האג'נדה הזאת?"
אנשי מקצוע אמרו את זה
"עזוב אנשי מקצוע, אני מדבר על משפיעים. זה קרב שלי לבד זה קרב שאני ניצחתי את כל המערכות לבד. בנקים אומרים לי שאין יום שלא נכנסים אליהם אנשים שאומרים שאלון גל אמר שלא טוב להחזיק מינוס, זה עוצמתי מאוד. אני הגעתי למאות אלפי אנשים."
אז זה בזכותך?
"המונח של עצמאות כלכלית, המצאתי אותו ביום אחד בשמונה בערב אצלי בבית על כוס יין. לא היה מונח כזה, אני המצאתי אותו. להיות עצמאי כלכלית אין כזה דבר. יש להיות עצמאי, יש להיות לא במינוס, אני המצאתי את המונח.
בסוף הגיעו גופים כמו בנק הפועלים שאמרו 'if you can’t beat them…’, ובמשך הזמן גם קיימו סדנאות, להתנהלות כלכלית נכונה. הם הבינו, שהם מפסידים. היום ארגונים משלמים כסף כדי להגיע לציבור, לחנך אותו, ולבנות אפליקציות שעוזרות להבין טוב יותר התמצאות פיננסית.”
הבנת את כלכלת המשפחה, משם איך היה המעבר לעולם הנדל"ן?
"אלי מגיעות כל הזמן הזדמנויות. ברגע שאני הבנתי שעצמאות כלכלית היא יכולת של כל אדם לייצר הכנסה פסיבית, ולא להיות תלוי במקום עבודתו או בעסק שלו, זו עצמאות כלכלית. אדם צריך להיות מסוגל לכלכל את עצמו ואת משפחתו, גם כאשר הוא או אשתו או שניהם, חלילה לא יכולים לעבוד. רק אז הוא עצמאי כלכלית. עד אז הוא נתון לגחמות בשוק, גחמות של המעסיק שלו.
אף אחד לא יכול לפרוץ את הדבר הזה כי ההכנסות השוטפות שלנו נועדו לתשלום ההוצאות השוטפות, אז איך בן אדם מתפתח? רק מהכנסה פסיבית. התחלתי ללמוד, התחלתי גם להשקיע, פה ושם לקנות נדלן. מה שהתחלתי לעשות, זה שכל מה שקניתי המלצתי. אני מעולם לא המלצתי על משהו שלא עשיתי, מעולם לא. אני לא מהיועצים שאומרים זה נראה לי. את הכל בדקתי בעצמי."
היו דברים שהמלצת ושבסוף זה יצא לא טוב?
"מלא פעמים, ברור. הייתה חברה אחת שעבדתי איתם בנדל"ן בארצות הברית. אני הייתי הכי מאושר בעולם, לצערי למרות שאמרתי מה צריך לעשות, ומה לא צריך, אנשים עשו מה שבא להם."
בניגוד למה שהמלצת להם?
"בהחלט. אחרי שלמדתי את הנושא, אני קבעתי כמה תנאים שצריך לבדוק כשנכנסים להשקעה – דבר ראשון דיברתי על קניית בית פרטי, שרשום על שמכם בטאבו, לא חלק מקומפלקס, מה שנקרא Multi Family. מולטי פמלי שנתקע, קשה יותר לטפל, זה תלוי בכולם, ובסוף אתה תלוי לידם, אין מה לעשות.
דבר נוסף, אמרתי אל תאמינו. תבדקו את המחיר שאמרו לך שהנכס שווה. יש אתרים, יש אפשרויות לבדוק.
עוד דבר אמרתי שאם מישהו מבטיח לי תשואה, אז שיתן לי ערבות בנקאית בארץ על זה, ושאת העלות יקזזו מהתשואה שאני אמור לקבל.
עכשיו, אם הבית על שמי, המחיר הוא מחיר שוק, אכפת שהוא קנה אותו בדולר? לקחתי בדיקה על זה, ו־3 יש לי ערבות בנקאית. אם יש לך את כל התנאים האלה, תביא לי היום כמה הזדמנויות כאלה שאתה רוצה.”
אז איפה זה לא עבד לאנשים?
"לצערי, חלק מהאנשים הקשיבו לי וחלק לא. חלק קנו ב־ Multi Family. חלק לא בדקו את המחיר, לא התעקשו לקבל ערבות בנקאית. התשואה היתה יפה מאוד, שוק הנדל”ן אז נקלע לקשיים. עכשיו הוא יותר מורכב.”
איזה עוד השקעות ביצעת?
אני חושב שאני מהראשונים בארץ שהשקיע בהלוואות Peer-to-Peer. הרבה לפני בלנדר. כל דבר בדקתי בעצמי ואחרי שנה־שנתיים, אם אני רואה שהכל טוב, הכל עובד, רק אז אני מרשה לעצמי להמליץ. בהתאם למה שאני עצמי עשיתי. אלה הם התנאים שאני עובד איתם. ככה התחלתי להתפתח לכל מיני תחומים. ביצעתי המון השקעות, מכל מיני סוגים ושיתפתי אנשים בזה.”
נניח השקעת בחברה והם לא התנהגו כמו שציפית, איפה הנקודה שבה אתה מפסיק להשקיע, ומפסיק להמליץ?
"מהשנייה הראשונה. ברגע שמישהו מתקשר, ואומר לי תקשיב הם לא העבירו על שמי, או שלא עשו משהו אחר שהם אמרו שהם יעשו. מאותו רגע הם קיבלו מכתב, והסירו את השם שלי, ואת הקשר שלי אליהם. זה חלק מהאחריות האישית שלי.
אבל, הנטייה הטבעית של בני אדם זה לנסות לייצר מצב לא קיים ביקום, שבו יש לך אפס סיכונים וכמה שיותר סיכויים. סיכוי וסיכון הולכים ביחד, אני אומר את זה כל הקריירה. צריך לדעת וללמוד לנהל סיכויים.
בסדנאות שלי יושבים אלף איש כל פעם. ואז אני עושה להם מניפולציה, ואני אומר להם, תחזרו אחריי – 'אני מתחייב בזאת...לחיים...ללא...סיכוי', וכשהם מגיעים ל־'ללא', כולם נעצרים. אני שואל אותם, למה לא אמרתם? אנשים לא מוכנים לחיים ללא סיכוי. אבל הנה אתה רוצה חיים ללא סיכון, שזה בעצם כמו להגיד – 'אני מתחייב לחיים ללא סיכוי', כי סיכוי וסיכון הולכים ביחד. אין מה לעשות.
בכל דבר שתעשה בחיים, יש סיכון, ויש סיכוי. אין דרך אחרת. אף אחד לא ימציא את זה אחרת. צריך ללמוד לנהל את הסיכויים, לעשות את זה בצורה חכמה."
היום יש לך תוכנית רדיו, איפה הבעיות הכי גדולות שאתה רואה אצל אנשים?
"רוב מוחלט של האנשים רוצים, פעם ראשונה בחיים, לעשות דברים נכון. לא לעשות דברים בצורה אוטומטית. כל אחד חושב שהמקרה שלו מיוחד, ואני מבין את זה כי בעולם שלו הוא היחיד שקיים.
היום הרעיון של להשקיע בנדל"ן, למשל, ולגור בשכירות, שגור על עשרות אלפי משפחות רק בזכות התוכנית הזאת. אני אומר תקנה נדלן, שאתה יכול להשקיע בו, ותגור בשכירות. אני מראה להם את המשחק, ואת העובדה שרוב מוחלט של בני האדם שקונים דירה, זוגות צעירים, עם מינוף על מינוף על מינוף. הם לעולם לא יצאו מזה יותר, זה נגמר."
צעירים גם קונים 5 חדרים
"ברור. הרי אם המשכנתא והשכירות שהולכים לשלם, הם באותו גובה, כלומר הם ישלמו 5 אלפים שקל לשכירות או למשכנתא.
אם זה הסכום שאתה הולך לשלם, על פני 30 שנים, והתשלום החודשי זהה, יש לך בערך 400 אלף שקל. אבל תראה ההבדל בין הדברים. בצד אחד קנית בית, את ה־400 אלף שקל האלה אתה לא פוגש יותר בחיים. מאידך, אם תיקח עכשיו את ה־400 אלף שקל האלה ותשקיע אותם, ותעבוד איתם בצורה נכונה, ואם אתה פחדן נורא תעבוד סולידי, כי יש דירות להשקעה בשווי 400 אלף שקל בכל רחבי הארץ. תקנה דירה קטנה שמניבה לך 1200-1500 שקל בחודש, תן להם לעבוד.
תמצא דירה אחרת שנראית לא טוב, תחליף שני אסלות, קצת צבע, שזה 15 אלף שקל שהרווחת בשנה הראשונה, ערך הדירה יעלה, תתחיל לעבוד עם הכסף."
אתה רואה היום הבדלים בין צעירים בני עשרים לבין בני ארבעים-חמישים?
"הבדל מוחלט. צעירים רוצים לדעת 'מה הדרך הנכונה לקדם את עצמם כלכלית', במקום 'מה הדרך המהירה ביותר לקנות דירה'. עדיין קניית דירה זה החלום הגדול, אבל הם פתוחים להסתכלות אחרת."
אומרים שדור ה־Y עצלנים ולא רוצים לעבוד קשה
"דור ה־Y ועוד יותר דור ה־Z תותחי על, חכמים, מביני עניין, ממקסמים את עצמם, יודעים לעשות את הדברים אחרת. אין מה להשוות בכלל. הם גדלים לתוך עולם גמיש, שמשתנה כל נזמן.
בעבר, קביעות היתה המטרה המרכזית. היום אנשים יודים שהעולם בתנועה, צריך כל הזמן לחפש הזדמנויות, לומדים איך למטב, למקסם. הדור של ההורים שלנו חי אחרת, זה היה נכון עבורם, והם צדקו באורח החיים הזה.
זה מצחיק, אבל אנשים רוצים היום, לחיות כמו אז. אני בן 52, כשרציתי בזמנו לבדוק משהו, הייתי לוקח 2 אוטובוסים לכל כיוון לספרייה העירונית. היום כל הידע שבעולם נמצא בסמארטפון שאתה מחזיק.
אדם בן עשרים ומשהו שמחזיק את הדבר הזה ביד, והאדם שאני הייתי בגיל עשרים ומשהו יכולים לחיות אותו דבר? איך ההיגיון הזה עובד? הרי זה בדיחה.
אגב, אתה ואני והילדים שלי לומדים באותה מערכת חינוך בדיוק. לא יודע כמה אנשים יודעים, אבל זה מודל של מהפכה התעשייתית מהמאה ה־19. הרעיון היה יעילות. על המודל הזה מבוססת מערכת החינוך. הוא מעולם לא השתנה. היום אנחנו יודעים שכל בן אדם הוא יצור אחר. בכל העולם, מחקרים מראים שאם אתה רוצה להעלות את תוצרי החינוך, אתה צריך קבוצות קטנות, בייחוד בגיל הצעיר יותר. אינדיבידואליזם יבא תוצאות, ‘חנוך את הנער על פי דרכו’, כבר בתורה ידעו את זה. אבל לא שינו את המודל.”
קוראים את העיתון הרבה מאוד סוכנים שיש להם עסק בתחום הביטוח, שהולך ומשתנה בצורה בלתי רגילה איזה טיפ אתה נותן לנו
"העולם הזה כל הזמן משתנה. מתי הוא לא השתנה? עוד ב־2004, לשכת סוכני הביטוח בישראל עשתה שביתה, כי פגעו להם בפרמיות.
הטיפ שלי, קשור לטיטניק. למה הטיטניק טבעה? כי היא פגעה בקרחון. הקטע המוזר הוא, שהם זיהו את הקרחון לפני שהם נכנסו בו, הם לא התנגשו בקרחון בהפתעה. אניה עצומה, במהירות גבוהה מדי, ניתנה הוראה מיד לשבור הגה, שברו הגה אבל מה לעשות שבכזאת אונייה עד שמתחיל הסיבוב הם נכנסו בקרחון. ככה זה בני אדם.
אנשים הם טיטניק. הם רואים את הקרחון, אבל עד שמתחילים לזוז, יקח זמן, אולי בסוף הם יזוזו אבל זה יקח זמן."
אנשים מפחדים משינויים
"אז מה אתה מחכה, מה התקווה שלך? מה אתה רוצה שיקרה? אתה רוצה להיתקל בקרחון כי כשנתקעים בקרחון כבר אין ברירה חייבים לזוז. זה הסיפור על בני אדם.
אנחנו חיים בדור שכמות השינויים שקורית בו, עצומה. השינויים כל כך מהירים, וכל כך חדים שאתה צריך לעבוד, להיות גמיש, קל על הרגליים, כמו איילה. אתה לא יכול להיות דב כבד. צריך כל הזמן לפעול, להסיק מסקנות, לבחון ‘מה אני יכול לעשות? איזה שיתופי פעולה אני יכול להביא? מה אני עושה? איך אני מנצל את המצב לטובתי?’ בשביל זה צריך חיות וחיוניות.”
מה יכול לעזור לך בזה?
"אם אתה שואל אותי באמת, אז התשובה היא אימון. אני תמיד מאומן, כל החיים שלי, מישהו מאמן אותי. אני לא רואה את עצמי מבחוץ. את כדור הארץ באמת רואים מהחלל. אני אומר לך שכדור הארץ עגול, אבל אחרי שראית את התמונה זה נתפס. איפה צילמו את התמונה? מחוץ לכדור הארץ.
בן אדם לא יכול לראות את עצמו, ולכן צריך תמיד להיות בנקודה שבה יש מי שרואה אותך מבחוץ, נטול אינטרסים רגשיים. זה לא יכול להיות ההורים שלך, כי אנחנו ה'בליינד ספוט' שלהם, בדיוק כמו שהילד שלי הוא ה'בליינד ספוט' שלי, לא יעזור כלום אני מרוגש ממנו אני כואב אותו אני לא מסוגל לראות אותו מבחוץ. מעולם לא נולד נביא בעירו, אתה לא יכול להיות נביא בעיר שלך. אתה קשור. אתה גר פה, זה בית אמך איך תהיה נביא? איך תגיד להם אתם כולכם תמותו? אתה לא יכול.
מה הטיפ שלך למשקיעים?
"העצה זה ללכת לעשות קצת מכל דבר. חייבים להחזיק דברים על חתכים שונים, גיוון. קח למשל שקל מול דולר, השקל התחזק הבורסה פחות הבורסה תתחזק השקל פחות כל הזמן תחזיק גיוון, תגדר. אפיק אחד מביא לך 3 אחוז, באפיק אחר אתה תיפול, האפיק השלישי ירוויח לך 17 אחוז, בסך הכל אתה יוצר מיצוי וגיוון של ההשקעות."
אנחנו עכשיו, ככה נראה לפחות אחרי החשש הגדול של המגיפה הגדולה של הקורונה, מה יש לך להגיד על זה?
"הקורונה היא שם קוד. אלה הם פנים מוחשיות למה שידענו תמיד – אין לנו שום יכולת אמיתית לשלוט בנסיבות החיים המורכבות. ברגע אחד התפרקה כל חוויית ה־'אני מנהל' שלנו.
באופן פרדוקסאלי רבים מאנשי הביטוח וניהול הסיכונים, פגשו את המגפה וקפאו המומים.
הרי דווקא אנשי הביטוח הם אלה שמבלים את רוב חייהם המקצועיים בניסיון להסביר לאנשים עד כמה אנחנו לא יודעים באמת מה עומד לקרות ועד כמה חשובה לנו היערכות מתאימה.
זהו זמנם של בעלי המקצוע בתחום להפיק את המיטב וליצור תודעה חדשה בקרב מבוטחיהם."
