מגזין FUNDER || מי שנכווה מבועת הדוט.קום - מתרחק מהשוק האמריקאי כיום

 

מה ההיסטוריה מלמדת אותנו על מדד ה־S&P500 מה אפשר להבין מהשווי הנוכחי של החברות הגדולות בו? מה יכול לקרות אם משהו ישתנה בחברות המובילות את המדד? וגם-עד כמה העיתוי משנה את התשואה של משקיעי המדד

 

ואו נדבר קצת על מדד המניות החשוב ביותר בעולם – מדד ה־S&P500. המדד כולל מניות 500 החברות הגדולות הנסחרות בבורסות של ארה”ב. מדד זה הוא המפורסם והשימושי ביותר מכל המדדים המנוהלים על ידי חברת המידע סטנדרד אנד פורס. את המדד עורכת ומחשבת חברת הבת של S&P ,McGraw-Hill. כל המניות במדד הן של חברות ציבוריות גדולות הנסחרות בארה"ב.

 

בדומה לאחיו הבכור והוותיק יותר, מדד דאו ג'ונס, ה־S&P500 נחשב לאינדיקטור למצבה של הכלכלה האמריקאית כולה. בשנים שהכלכלה האמריקאית פורחת וצומחת ערכו של מדד ה־S&P נוטה כמובן לעלות. בשנים של משבר, כמו 2001 או 2008, המדד נוטה לרדת, לעיתים באופן חד מאוד. בשונה ממדד הדאו ג’ונס, ה־S&P500 נחשב לברומטר מדויק יותר. בין השאר משום שהוא כולל יותר חברות שפזורות על יותר ענפים.

 

המדד נוצר לראשונה לפני כ־90 שנה אבל היו בו אז הרבה פחות חברות. המדד בתצורתו הנוכחית שבה יש בו 500 מניות קיים מאז סוף שנות ה־60’. החברות הכלולות במדד נבחרות על ידי ועדה. הן צריכות לעמוד במספר קריטריונים חשובים כגון סחירות, רווחיות ושווי שוק. הוועדה בוחרת את החברות במדד באופן שמנסה לייצג את מגוון הענפים בכלכלה האמריקאית.

 

כלי השקעה מצוין וזול

 

מדוע אם כן מדד ה־S&P500 נחשב למדד החשוב בעולם? משום שמאז לידתן של קרנות עוקבות מדד (ETF) בסוף שנות ה־70’ – זהו המדד שקולט אליו מיליארדי דולרים מצד משקיעים מהציבור. כך למשל קרן המדד הוותיקה המחקה את המדד - SPDR S&P500 ETF Trust (SPY) – מנהלת כיום נכסים בשווי של 312 מיליארד דולר. זו לא הקרן היחידה כמובן. אבל היא הפופולארית ביותר על המדד, בין השאר בזכות דמי המאוד נמוכים שהיא גובה –0.09% בשנה בלבד. מכיוון שהיא מנהלת כל כך הרבה נכסים, אפילו שיעור דמי ניהול כה נמוך משאיר בידיה כ־280 מיליון דולר.

 

לגורו ההשקעות, וורן באפט, יש המלצה קבועה: אם אינכם יודעים במה ואיך להשקיע – הדרך הטובה ביותר עבורכם היא להשקיע במנות (סכום קבוע מדי תקופה) במכשיר העוקב אחר מדד ה־S&P500. אם תעשו זאת בעקביות ולאורך זמן תוכלו לקבל תשואה ממוצעת סבירה על השקעה שיש עמה גם סיכונים.

 

ההמלצה של באפט מתבססת ניסיונו הרב. היא מקפלת בתוכה שלושה מרכיבים חשובים: פיזור, אי תזמון של השוק, ועקביות. שלושה מרכיבים פשוטים אלו מספיקים למי שאינו מעוניין לעקוב אחרי תנודות השוק אך עדיין מחפש תשואה נאותה באמצעות מכשיר השקעה זול. כשמדברים על “אורך זמן”, הכוונה היא לזמן ארוך באמת. לא שנה ולא שנתיים לפחות 10 שנים ורצוי אף יותר.

 

תשואות לסבלנים ולעקביים - לאורך זמן התשואה

 

לאורך השנים, התשואות שמייצר מדד ה־S&P500 מאששים את ההמלצה של באפט. כך למשל, דולר שהושקע במדד בשנת 1970 היה שווה בסוף שנת 99’ 47 דולר. מי שהמשיך והחזיק את המדד עד לשנת 2019, כבר החזיק בידיו 153 דולר. לעומת זאת, מי שקיבל רגליים קרות בשוק הדובי של 2001־2002 ומשך את כספו בסוף 2002 קיבל רק 29 דולר.

 

כעת נסתכל על תקופות זמן קצת יותר מאוחרות. לדוגמא: ב־25 השנים שהסתיימו ב־2019, הניב מדד S&P500 תשואה שנתית מוצעת של 10.2%. זו תקופת זמן ארוכה בהחלט. היא כוללת בתוכה את בועת מניות הטכנולוגיה של השנים 2000־96', את המפולת והשוק הדובי שבאו אחריה, את בועת הפיננסים והנדל”ן של 2003־2007, את המפולת שכמעט החריבה את עולם הפיננסים ב־2008, את משבר מדינות ה־PIIGS באירופה של 2011, ואת השוק השורי של 5 השנים האחרונות. עם כל התנודות הללו למעלה ולמטה – התשואה השנתית הממוצעת נותרה גבוהה. מי שהשקיע 100 דולר במדד ה־S&P500 בסוף 1994 החזיק בסוף 2019 1,030 דולר – פי 10.

 

ככלל – רצף של 25 שנות השקעה במדד S&P500 הניב בממוצע תשואה שנתית ממוצעת שנעה בין 9% ל־15%. תלוי בתקופה כמובן. כך שגם תשואת ה”רצפה”, של המדד (9%) היא מספקת בהחלט ומניבה תשואה גבוהה יותר מאג”ח ממשלתיות.

 

בפרקי זמן קצרים - התשואה יכולה להיות גם שלילית

 

חשוב לזכור, מדובר בתקופה ארוכה מאוד. תקופה שמתאימה לחיסכון פנסיוני או חיסכון לקולג’ עבור תינוקת שזה עתה נולדה. כאשר תקופת ההשקעה מתקצרת – התשואות הממוצעות הופכות להיות תנודתיות הרבה יותר. והן גם תלויות הרבה יותר בנקודת הכניסה לשוק.

 

כך למשל, מי שנכנס לשוק האמריקאי בסוף 98’, ונשאר בו 10 שנים רצופות, קיבל בסופן תשואה שנתית ממוצעת שלילית של 1.4%. מי שנכנס בסוף 99’ – שיאה של בועת הטכנולוגיה, ושרד 10 שנים של רכבת הרים, קיבל גם הוא תשואה שלילית של כ־1% לשנה. להזכירכם, מדובר ב־10 שנות השקעה. זה לא מעט זמן. בשני עשורים אלו ניתן היה לקבל תשואות כמעט חלומיות באג”ח של ארה”ב ל־10 שנים. אבל מי בכלל חשב להשקיע באג”ח “משעממות” שהבטיחו תשואה של 5־6% בשנה בעיצומה של בועת הטכנולוגיה?

 

מי שבכל זאת התאפק קצת, לא יצא ב־2008, ונותר בשוק עוד 5 שנים, כבר יכול היה לקבל על 15 שנות השקעה תשואה סבירה של 4.7% בשנה. נכון, לא גבוה כל כך, אבל לפחות תשואה חיובית. ומי שנשאר עד סוף 2018 זכה לקבל אחרי 20 שנה תשואה של 5.6% בשנה.

 

המפתח הוא בנקודת הכניסה

 

יש כאן לקח חשוב! נקודת הכניסה לשוק עשויה להכתיב את התשואה לעשרות שנים קדימה. מי שנכנס בעיצומו של שוק שורי, כאשר המחירים גבוהים עד בועתיים, עלול לחבל בתשואה העתידית שלו לשנים רבות קדימה. מי שנכנס לשוק בסוף 99’, שיאה של בועת הטכנולוגיה והתקשורת, ונותר בשוק עד לסוף 2019, נאלץ להסתפק ב־6% בלבד לשנה.

 

הפער בין 6% לשנה ל־9% לשנה הוא גדול. 100 דולר שמושקעים ל־20 שנה בתשואה של 6% לשנה הופכים בסוף התקופה ל־300 דולר. אותם 100 דולר שמושקעים במכשיר המניב 9% לשנה הופכים בסוף התקופה ל־515 דולר. ואם המכשיר היה מניב 12% לשנה הסכום היה צומח ל־860 דולר.

 

 

השור מתעייף, הדב כבר מחכה

 

למה אני בכלל מלאה אתכם בכל ההיסטוריה הזו? בגלל שיש לי תחושה שגם בנקודה הנוכחית, ספטמבר 2020, מדד המניות האמריקאי נסחר במחירים מנופחים מאוד, אעיז ואומר – בועתיים. נכון, לא כל המניות במדד מנופחות. חלקן אף חטפו מכה קשה בעקבות המשבר הכלכלי שנגרם עקב נגיף הקורונה וטרם התאוששו מאז. בעיקר מדובר בחברות האנרגיה שרווחיהן נפגעו עקב הצלילה במחירי הנפט, וכן בחברות קמעונאות ופיננסים שרווחיהן צפויים להיפגע משמעותית בחודשים הקרובים.

 

הבעיה היא שמשקלן של המניות המנופחות במדד S&P500 הוא כיום גבוה מאוד. גבוה הרבה יותר מבעבר. מבין 10 המניות ה”כבדות” במדד, 5 הן חברות מקבוצת המניות הלוהטת הקרויה FAANG: אפל, פייסבוק, אמזון, ושתי המניות של המפוצלות של גוגל. אליהן אפשר להוסיף גם את מיקרוסופט. 6 מניות אלו בלבד מהוות 24% מהמדד. ברקע כבר מתדפקת לתוך העשיריה מניית טסלה. שוויה של חברת המכוניות החשמליות כבר הגיע באחרונה ליותר מ־400 מיליארד דולר – מעל ויזה וג’ונסון אנד ג’ונסון. וברקע מתנפחות להן עוד כמה מניות שמשקלן במדד הולך ותופח כמו פייפאל, אנבידיה, זום, שופיפיי ואחרות.

 

נניח לצורך הדוגמא ש־6 המניות הגדולות במדד מנופחות רק ב־30% מערכן הכלכלי הנכון. נסיגה שלהן בלבד למחיר ה”נכון” תגרע מהמדד כ־6% מערכו. נפילה של 50% כבר תגרע מהמדד 12%. נכון, מדובר בירידה חדה מאוד שלא נראית הגיונית כרגע. אבל היגיון הוא דבר גמיש. מי חשב שסיטיגרופ – שהיתה בעשיריה הפותחת של ה־S&P500 בסוף 99’, תידרדר לאחר 8 שנים לכמעט פשיטת רגל? מי חשב שלוסנט, עוד חברה באותה עשיריה, תיבלע ותיעלם? מי חשב שאקסון מוביל עם שווי של 325 מיליארד דולר בסוף 2009, תהיה שווה כיום רק 165 מיליארד דולר? מי היה מאמין שג’נרל אלקטריק עם שווי של 510 מיליארד דולר בסוף 99’ תהיה שווה כיום רק 56 מיליארד דולר, כמעט עשירית משוויה לפני 20 שנה?

 

ככה זה בשווקים הפיננסיים. קל יחסית לדמיין מדוע מניה ששווה כיום 10 דולר תהיה שווה בעוד 10 שנים 40 דולר. כי השווקים, בממוצע, בסוף עולים, ולכן נוח לנו לדמיין שהם יעשו כך גם בעתיד. הרבה יותר קשה לנו לדמיין ש־10 שנים מהיום נקבל בשוק המניות תשואה אפסית או שלילית. בשביל זה חשוב מאוד להכיר את ההיסטוריה. וחשוב מאוד להבין שמאחורי כל שוק שור ממושך, מתחבא דוב שחור ורעב שרק מחכה לצאת מהמאורה שלו ולשחר לטרף. ||

 

 

הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. כיום הוא בשלבי סיום של כתיבת ספרו הראשון: “הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון”. אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור מניות. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.