עומר רגב
13/10/2020
במשך כחודש וחצי היו נתונים תושבי מדינת ישראל בבתיהם בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, וחוו באופן אינטנסיבי את סביבת מגוריהם, על איכויותיה ומגבלותיה. הסגר הנרחב יצר הזדמנות ייחודית לבחון את סטנדרט המגורים הישראלי והדגיש את החשיבות של תכנון איכותי. ראיית סביבת המגורים כחלק מהחוסן האישי והחברתי, האירה נושאים חדשים לטיפול וחידדה כאלו שהיו על השולחן שנים רבות וקיבלו כעת משנה תוקף.
משבר הקורונה מחדד כי המרחב הביתי נדרש לתת מענה למגוון פעילויות מעבר למה שהורגלנו בשגרה. עבודה ולמידה מרחוק, משחק, כושר, תפילה, בישול אינטנסיבי ועוד. הגבלת השהות בחוץ חידדה את חשיבות הקשר בין פנים יחידת המגורים לסביבה המיידית שבחוץ: אור שמש, אוויר, צמחייה וטבע, ובין המתגוררים בה לבין קהילתם הרחבה. כל אלו הדגישו את הצורך בתכנון עדכני ואיכותי של חללים אלו, בגמישותם, במתן פרטיות ושקט, ובפרט את האתגר להשיג את אלה, ביחידות דיור עירוניות במרחב מחיה מצומצם.
הגבלת התנועה לטווח 100 מטר, הציפה את חשיבות מרחבי הביניים בבעלות משותפת, ש שימשו את הדיירים כמקומות מפגש ומקום מפלט לשאיפת אוויר צח ו"הוצאת אנרגיה". כך, קומת העמודים הפכה למקום מפגש ושיחה, הגג המשותף לגינת תבלינים וחדר כושר, שביל הגישה והחצר למקום משחק לילדים. בחלק מהמקרים בבניה חדשה, המרחבים המשותפים המתוכננים מצומצמים למינימום הנדרש ובעלות משותפת נתפסת כמקור להזנחה וסכסוכי שכנים. גינת הבניין הפכה למגרש חנייה מרוצף, קומת העמודים הוחלפה בלובי "בעל חלל כפול יוקרתי", שטח המגרש שנותר בקומת הקרקע הוצמד לדירות הגן, הגג המשותף נוכס לפנטהאוז ומעליו גג משותף מינימלי ולא שמיש, המכיל בעיקר מערכות טכניות.
מגמה זו של היכחדות המשותף לטובת הפרטי מאפיינת את הסטנדרט המקובל בשנים האחרונות. היא עלולה לעורר את תחושת הניכור והזרות בשגרה, ובחירום להתחזק לתחושת בדידות ומחנק. מנגד, בשנים האחרונות מגמה הפוכה שהיא בבחינת הזדמנות מציעה חללים משותפים לעבודה, לציוד משותף, לכביסה וחללים לאירועים קטנים. מעניין לראות איך מפשרים ביניהם כך שהשימוש במשותף לא יגדע בעתות משבר ויאפשר המשך שיתוף המשאבים.
נייר עבודה זה מתמקד בקנה- המידה של הדירה ובניין המגורים השזורים במארג השכונה והעיר. הוא נבנה כחלק ממחקר יחידת הדיור הישראלית במסגרת סטודיו IPLAN של מנהל התכנון ומהווה המשך ישיר ופיתוח אחד הנושאים שפורטו ב"הערכת מצב - משבר הקורונה ועולם התכנון " שפורסם בחודש אפריל 2020 ע"י האגף לתכנון אסטרטגי במינהל התכנון .
לסקירה המלאה: https://bit.ly/2H1aSN9
משבר הקורונה מחדד כי המרחב הביתי נדרש לתת מענה למגוון פעילויות מעבר למה שהורגלנו בשגרה. עבודה ולמידה מרחוק, משחק, כושר, תפילה, בישול אינטנסיבי ועוד. הגבלת השהות בחוץ חידדה את חשיבות הקשר בין פנים יחידת המגורים לסביבה המיידית שבחוץ: אור שמש, אוויר, צמחייה וטבע, ובין המתגוררים בה לבין קהילתם הרחבה. כל אלו הדגישו את הצורך בתכנון עדכני ואיכותי של חללים אלו, בגמישותם, במתן פרטיות ושקט, ובפרט את האתגר להשיג את אלה, ביחידות דיור עירוניות במרחב מחיה מצומצם.
הגבלת התנועה לטווח 100 מטר, הציפה את חשיבות מרחבי הביניים בבעלות משותפת, ש שימשו את הדיירים כמקומות מפגש ומקום מפלט לשאיפת אוויר צח ו"הוצאת אנרגיה". כך, קומת העמודים הפכה למקום מפגש ושיחה, הגג המשותף לגינת תבלינים וחדר כושר, שביל הגישה והחצר למקום משחק לילדים. בחלק מהמקרים בבניה חדשה, המרחבים המשותפים המתוכננים מצומצמים למינימום הנדרש ובעלות משותפת נתפסת כמקור להזנחה וסכסוכי שכנים. גינת הבניין הפכה למגרש חנייה מרוצף, קומת העמודים הוחלפה בלובי "בעל חלל כפול יוקרתי", שטח המגרש שנותר בקומת הקרקע הוצמד לדירות הגן, הגג המשותף נוכס לפנטהאוז ומעליו גג משותף מינימלי ולא שמיש, המכיל בעיקר מערכות טכניות.
מגמה זו של היכחדות המשותף לטובת הפרטי מאפיינת את הסטנדרט המקובל בשנים האחרונות. היא עלולה לעורר את תחושת הניכור והזרות בשגרה, ובחירום להתחזק לתחושת בדידות ומחנק. מנגד, בשנים האחרונות מגמה הפוכה שהיא בבחינת הזדמנות מציעה חללים משותפים לעבודה, לציוד משותף, לכביסה וחללים לאירועים קטנים. מעניין לראות איך מפשרים ביניהם כך שהשימוש במשותף לא יגדע בעתות משבר ויאפשר המשך שיתוף המשאבים.
נייר עבודה זה מתמקד בקנה- המידה של הדירה ובניין המגורים השזורים במארג השכונה והעיר. הוא נבנה כחלק ממחקר יחידת הדיור הישראלית במסגרת סטודיו IPLAN של מנהל התכנון ומהווה המשך ישיר ופיתוח אחד הנושאים שפורטו ב"הערכת מצב - משבר הקורונה ועולם התכנון " שפורסם בחודש אפריל 2020 ע"י האגף לתכנון אסטרטגי במינהל התכנון .
לסקירה המלאה: https://bit.ly/2H1aSN9
