פרופ` דן גלאי "ההיסטוריה מלמדת כי בכל פעם שהריבית הריאלית היא שלילית שוק המניות עולה בחדות"

 איך תיראה שנת 2010 לעומת שנת 2009?

שוק ההון בישראל עלה בחדות בשנת 2009. השוק צפה מראש את ההתאוששות של הכלכלה הריאלית. במבט ל 2010 אני צופה צמיחה משמעותית. המשק יצמח בקצב שנתי של 4% ושיעור האבטלה ירד אל מתחת ל-7%.

ברור שמבחינת שוק ההון, שנת 2010 לא תוכל לחזור על ההישגים של 2009. יחד עם זאת, כל עוד הריבית הריאלית על אג"ח לטווח של שנה-שנתיים תהיה שלילית שוק המניות ייעלה. ההיסטוריה מלמדת כי בכל פעם שהריבית הריאלית היא שלילית שוק המניות עולה בחדות.

מה צפוי בשנת 2010?

ב 2010 תהיה הסטה נוספת של היצוא הישראלי מארה"ב ואירופה לאסיה. המסחר הבילטראלי עם אסיה יגדל. אני גם צופה שהשקל יתחזק ביחס לדולר ולאירו משום שהכלכלה הישראלית יחסית רובסטית, ומשום שבעתיד הלא רחוק ישראל תקטין מהותית את רכש הגז והנפט הודות לתגליות סמוך לחופי חיפה.

ישראל חסונה מאד משום שבניגוד לארה"ב היא עברה משבר בשנים 2000 עד 2004. לכן ישראל נכנסה למשבר האחרון כשהיא יעילה יותר. במשבר של 2008 ישראל התמודדה עם ריקושטים של המשבר העולמי בלבד. ארה"ב, לעומת זאת, נכנסה למשבר כשהיא לא יעילה. המשבר המשמעותי האחרון שהיא חוותה היה בתחילת שנות התשעים.

למשבר שתי פנים, הצד המכוער של אבטלה ופיטורים, והצד החיובי של התייעלות וצמיחה מתמשכת. מהבחינה הזאת, מיתון הוא דווקא מנוף להתאוששות. ואם לא מתערבים בכלכלה החופשית, המיתון עשוי לתת זריקת עידוד למשך מספר שנים קדימה.

איך אתה מסכם את שנת 2009 בשוק ההון?

בשלושת החודשים האחרונים של 2008, חווינו את אפקט "הרעם" של ליהמן ברדרס, אשר גרם לחוסר אמון של הציבור בשוק ההון, וכתוצאה מכך נוצר כשל של שוק האג"ח בישראל, כיוון שהגורם הדומיננטי בשוק האג"ח היה מערך הגמל. זו הייתה הפעם הראשונה שבה קופות הגמל נאלצו למכור אג"ח ולא לקנות (עקב פדיונות הציבור). במשך שלושת החודשים האלה לא היה אף גורם משמעותי שנכנס לשוק ובלם את הכשל הזה.

מי שכן שנכנס פנימה היו בעלי עניין ומנהלי תיקים שהבינו שיש פה הזדמנות אדירה ונדירה. היה ברור שהמחירים לא סבירים. כל זאת עקב משבר האמון של ציבור המשקיעים, משבר שגם התקשורת תרמה לו לא מעט. ברגע שהסתיים הכשל בתחילת 2009, היה ברור שהפער ייסגר. והעליות הנאות שראינו בשוק האג"ח היו למעשה תיקון של כשל השוק.

בשוק המניות, לעומת זאת, לא היה כשל שוק. במשברים קודמים, כמו למשל בשנים
1994 ו-2001, השוק ירד ב-40% עד 50% וגם אז לקח לו בין שנה לשנתיים לתקן ולשבור שיאים חדשים.

הריבית הריאלית השלילית שנוצרה ב 2009 באג"ח הממשלתי הקצר ואף הבינוני היא מצב לא טבעי ולא בריא, ולכן אין ספק כי בטווח הקצר הריבית הממשלתית תעלה. גלילים קצרים נותנים 1%-, כלומר ריבית שלילית ריאלית, ובטווח הקצר הם יעלו ויתנו 1.5%. באשר לגליל ארוך, הריבית על מח"מ של 16 שנה עומדת על 3.5%. זה דבר שיכול להחזיק מעמד. אין סיבה שהריבית לטווח ארוך תהיה 4%-5%.

ומה צפוי בארה"ב?

בארה"ב האג"ח נמדדות במונחים נומינליים. הריבית על אג"ח ל 10 שנים מתחילה להתקרב ל-4%. ברור שככל שהלחצים האינפלציוניים יתגברו, הריבית תעלה. היסטורית הריבית נעה בין 5% ל-6%. כלומר, ככל שארה"ב תצא מהמשבר, הריבית תעלה לעבר ה 5%.

אני מעריך שארה"ב עדיין לא יצאה לגמרי מהמשבר. "התוכניות של ברננקי, גייתנר ואובמה היו קרבות בלימה שנועדו למנוע את ההידרדרות של הכלכלה האמריקנית. הם לא פתרו בעיות מבניות; שפכו המון כסף אך ללא תוכניות מוגדרות למימון שלהן. הם הגדילו מאד את החוב הלאומי ויתכן שיעברו שנים רבות עד שיצליחו לצמצם אותו.

ארה"ב מתמודדת עם בעיות נוספות ולא פחות מהותיות: ענף כלי הרכב שמעסיק באופן ישיר 1.5 מיליון איש מתמודד עם בעיות טכנולוגיות ועם אובדן בכושר התחרותיות מול יפן, סין ודרום קוריאה.

הרעיון של אובמה למעבר לאנרגיה חלופיות נחמד וטוב, ונשמע יפה מאד, אבל הגשמתו תיקח שנים רבות. בינתיים ארה"ב היא צרכנית אנרגיה עצומה. הפתרונות הירוקים הם לטווח הארוך בלבד.

בעיה נוספת צצה במשק האמריקני: האמריקנים התחילו לחסוך במקום לצרוך. מדובר בשינוי התנהגותי. יעבור עוד זמן עד שנדע האם מדובר בשינוי זמני או שהאמריקנים השתנו לגמרי והפכו לחסכנים. בינתיים, החסכון מחליש את הצמיחה ועל כן הלחצים האינפלציוניים נמוכים. על פי קונסנזוס האנליסטים, ברננקי ייעלה את הריבית רק באמצע 2010.

אובמה הצליח להעביר את הרפורמה בביטוח הרפואי, זאת ההבטחה הראשונה שהוא ממלא. מצד שני הוא מגביר בכך את הגירעון, וזה עלול להשפיע לרעה על הכלכלה, על הריבית ועל היכולת של הממשלה לגייס הון מהציבור ב-2010 ו-2011.

המפתח הוא בידי סין. במהלך חמש השנים האחרונות סין לחצה את הריביות כשתמכה בגירעון של ארה"ב. אם הסינים יקטינו את רכישות האג"ח אז הריביות ייעלו מוקדם יותר. אם הם ימשיכו במגמה הנוכחית אז הריביות על אג"ח ל 10 שנים ישארו בטוח של 4% - 5%.

מהם האפיקים המומלצים לשנת 2010 ?

בישראל: מניות חברות הסלולר שיחלקו דיבידנדים גבוהים, הסקטור הפיננסי, וכמובן הסקטור הביטחוני ותחום הפארמה וההי טק. גם בתחום האנרגיה יכולות להיות עוד הפתעות טובות וקיים סיכוי שיתגלו מצבורי נפט נוספים. באפיק הסולידי אגרות החוב הקונצרניות יניבו תשואה עודפת משמעותית על האג"ח הממשלתיות, בעיקר בקבוצות הדירוג של A ומטה.

בארה"ב: באשר לשוק האמריקני, תחום הקמעונאות עשוי להיות מעניין, על אף שהתאוששות הצריכה תהיה הדרגתית. בענף הפיננסי הסיכוי גדול אך כך גם הסיכון. אם הממשל ימשיך בתוכניות האגרסיביות אז מניות הבנקים עשויות להתחזק. חשוב להדגיש, מדובר בפוטנציאל גדול וסיכון גדול.

בשווקים מתעוררים: חלקם עשו מהלכים גדולים מאד. ברזיל אומנם מבטיחה, אך יש להשגיח. בקרוב יתקיימו שם בחירות, והנשיא הנוכחי, שתרם רבות לצמיחה, יפסיק לכהן והדבר מכניס חוסר ודאות. בסין, הפוטנציאל הוא בלתי נידלה. ניתן לבחון חברות חדשות, שהיו מתחת לרדאר עד עכשיו. שוק ה-IPO (הנפקות ראשוניות) יכול להיות מאד מעניין. גם וייטנאם עולה על מסלול צמיחה מעניין.

באירופה: האיזור מאד הטרוגני. מצד אחד יש מדינות מאד מסוכנות כמו הונגריה ויוון, ומצד שני יש את גרמניה וצרפת - מדינות יציבות מאד. ברוסיה הסיכון הפוליטי גבוה מאד, אך גם פוטנציאל הצמיחה הוא רב. הבעיה היא שמדובר במדינה לא מספיק מתוקנת. השלטון לא בדיוק תומך בעסקים המתאימים לכלכלה קפיטליסטית. אם מדבדייב יצליח לעשות סדר אז יש לה פוטנציאל יפה.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.