השווקים קצת רועדים. צריך לזכור, שווקים אף פעם לא נעים בקו ישר. תמיד יש תנודות. יותר חדות, או פחות.
ממה נובעת התנודתיות בשווקים
אפשר להגיד במילים אחרות, למה מגיעות הירידות. כדי לענות על השאלה הזו, צריך להסתכל ולחשוב על הפסיכולוגיה של המשקיעים. אם נאפיין את השווקים בגדול, נמצא שני סוגים עיקריים של משקיעיים – מוסדיים ומשקי בית.
הסוג הראשון של המשקיעים אלה הגופים המוסדיים. הם מנהלים כסף לטווחים ארוכים, ופחות מתעניינים בתנודות לטווחים קצרים (זו אמירה כללית, אבל בגדול היא נכונה). אם כבר, מוסדיים מנצלים ירידות כדי לבצע מה שנקרא Buy The Dip, כלומר להיכנס ולהגדיל פוזיצייה בניירות שאותם הם מלכתחילה תכננו לקנות, רק עכשיו במחירים נוחים יותר.
הסוג השני של המשקיעים, הם משקי הבית. בשנים האחרונות, חלקם של משקי הבית במעורבות בשווקים הולכת ועולה. רמת הנגישות לשוק ההון גדלה מאוד, יחד עם התפתחויות טכנולוגיות, אפליקציות מסחר מתוחכמות שמקילות מאוד על המסחר בשוק ההון.
כל הפעילים הם בסופו של יום ספקולנטים. כלומר, נמצאים בפעילות בשוק, כדי להרוויח. כדי להשיא תשואה. עולה החשש, מכל סיבה שהיא, משקי הבית הם הראשונים להגיב, ולממש את ניירות הערך שלהם. פעילות משקי הבית באופיה היא פעילות לטווח קצר יותר.
כשמנסים להיכנס, באופן כללי לראש של המשקיעים, בטח בתקופת הקורונה, בה רמת התנודתיות כל הזמן משתנה, תקופה שבה יש הרבה מאוד אי ודאות, נתונים חיצוניים כל הזמן מגיעים, הכלכלות עדין לא חזרו לאיתנן, יש חששות ממצב בריאותי, מהתאוששות השווקים. מאידך, השווקים הפיננסיים עולים, ועלו בחדות לאורך חודשים רבים (למעט הפוגה בספטמבר אוקטובר שנה שעברה).
משקיע שרואה את הדברים, את הנתונים הסותרים, מגיב באופן חד, מידי וחד משמעי לכל שינוי. כך אנו רואים ימים שמתחילים בירידות קלות, שמתפתחים מהר מאוד למהלך ירידות של מעל 2%, כפי שהיה ביום חמישי שעבר.
מאידך, לאותם משקיעים, יש גם צד שני שמדבר על FOMO – Fear of Missing Out, שגורם להם בכל מהלך ירידות, להיכנס פנימה, מהחשש שמא לא באמת יוצאים למהלך תיקון משמעותי.
הכוחות האלה קיימים כל הזמן, ופועלים באופן מנוגד זה לזה על המשקיעים.
גישת גורמי הסיכון
לאור העובדה שהשווקים אף פעם לא נעים בקו ישר, אלא בתנועה גלית, של מהלכי עליות, ותיקונים, לעיתים תיקונים מינוריים, ולעיתים תיקונים משמעותיים, גישת ההשקעות שלי אומרת – חפשו את גורמי הסיכון. הכוונה בגורמי סיכון אלה הם בדרך כלל הגורמים הפיננסיים, שיכולים להשפיע על המשקיעים. כלומר להטות את הכף לכיוון הצורך במימוש, ולקיחת רווחים אל מול הצורך להישאר בשוק.
רוצים לדעתם מה הם גורמי הסיכון? פתחו את האתרים הפיננסים האמריקאים השונים, עיקבו אחרי הכותרת הראשית. רק הכותרת הראשית כל יום. תוכלו לדעת מה מעניין את המשקיעים. העורכים של האתרים האלה, כמו עבדכם הנאמן, מכוון למה שיעניין את המשקיעים, רלבנטי ועכשווי.
מה מניע עכשיו את השווקים? כמו בהרבה פעמים אחרות, הפד
קודם כל, הכל מתחיל בקורונה. מדי פעם מבליח משהו נוסף, אבל בסופו של דבר עיקר הדברים זה הקורונה. המצב הבריאותי של האוכלוסיה, ובעיקר קצב ההתאוששות הכלכלית מהמחלה. זה לב המערכת.
כנגזרת של זה, יש את המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית. כלומר מדיניות הממשל (פיסקאלי), או מדיניות הבנק המרכזי (מוניטארי).
לגבי המדיניות של הממשל, אין ממש ספק, ביידן מעוניין לסייע כמה שיותר, ולהעביר למשקי הבית ולעסקים סיוע ומה שיותר מהר. כך שמבחינת הממשל, אין ממש דיון.
הדיון המשמעותי, הוא הדיון לגבי הבנק המרכזי הפדרלי. אגב, הבנק המרכזי הפדרלי הוא אולי הגורם המשמעותי ביותר על הכלכלות ועל השווקים הפיננסיים, ולא מעט פעולות מגיעות תוך הערכה מה יעשה או בתגובה למעשים או לאמירות של הפד. אנשי השוק זוכרים את התיקון האלים של דצמבר 2018, עם ירידה של כ-20% בשווקים שהגיע לאחר מהלך עליות חזק מאוד, ובעקבות העלאת הריבית האחרונה של הפד.
הכותרות מדברות על תשואת אגרות החוב ועל אינפלציה
גורם הסיכון הנוכחי מגיע מזה שמתחילים להיווצר לחצים אנפלציוניים. הנתונים הכלכליים, שוב הכוונה היא לארה"ב, מראים על עלייה בצריכה, ירידה באבטלה, והתחלה של נתוני עליית מחירים. הסיבה למה זה קורה פחות רלבנטית, אבל נגיד בקיצור, שזה מגיע בעיקר מהכסף הרב ששפכו הן הבנק המרכזי, והן הממשל הפדרלי על האזרחים והשווקים, והכסף הזה מייצר ביקושים. לזה צריך להוסיף שחברות צמצמו והתייעלו בעקבות הקורונה, מחשש להאטה בעסקים, ובסיטואציה הזו, מתחילים לקבל לחצי ביקוש שיכולים להוביל לאינפלציה.
ברמה העקרונית, אלה הם דברים טובים. משק שיש בו ביקוש, הוא משק בריא. זה קצת מזכיר חולה שנמצא בבית החולים, והמדדים שלו הולכים ומשתפרים, הרופאים ממש מופתעים מקצב ההתאוששות של החולה.
עכשיו אנחנו מגיעים לחשש. הרי אם החולה (כלומר הכלכלה האמריקאית) מתחיל להיראות טוב יותר, זה משהו מבורך. אבל, השווקים לא ממש חושבים ככה. הסיבה העיקרית היא שהשווקים ב-12 השנים האחרונות התרגלו לסביבת ריבית מאוד נמוכה, וכל אינדיקציה שמרמזת על זה שהכלכלות התאוששו, מעלה אצל המשקיעים את החשש שהפד יעלה את הריבית מחשש לאינפלציה. אם הפד יעלה את הריבית, את זה השווקים, בלשון המעטה, לא אוהבים.
לאור זאת קיבלנו את גורם הסיכון הנוכחי, עליית התשואות באיגרות החוב, שמגיעה כמהלך מקדים של המשקיעים, שמפחדים שהפד ייאלץ מתישהו בקרוב להעלות ריבית, ואם זה יקרה מתישהו, אז אולי עדיף להיערך לזה כבר עכשיו.
דעתי בעניין היא שהתגובה כנראה מוגזמת. אין בעיה עם תיקון, וכנראה שכבר אין לנו את ההנאה של תיקונים נינוחים, אלא תיקונים אלימים. בנוסף, סביר שיש משהו במה שהשווקים חוששים ממנו. אבל, בסופו של יום, ג'רום פאוול, חזר ואמר שהוא לא רואה אינפלציה שמתקרבת ליעד של הפד, לפני 2023, ולכן הוא לא סבור שהריבית תעלה לפני 2024. מי יהיה צודק בסוף השווקים או הפד? זו שאלה שלא נקבל עליה תשובה היום. האם זה גורם סיכון שיתחיל תיקון משמעותי? לא נראה לי, אבל אנחנו מקבלי תזכורת לזה שכשהשווקים רוצים לרדת, הם ייתפסו בגורם הסיכון התורן, ויצאו למהלך מימושים, ולהיפך, כשתאבת הבצע וה-FOMO יגברו, יתעלמו מכל אינדיקציה אחרת.