עמי גינזבורג צילום עמי ארליך פאנדר
עמי גינזבורג
05/03/2021
ואם ביום רביעי לא בא לי?
יום אחד של ירידות במניה הספיק למנהלי פייבר לבטל גיוס עתק של 700 מיליון דולר. האומנם? קצת קשה אז נשברים? ככה מנהלים חברה לטווח ארוך?
מאת עמי גינזבורג
ידיעה קטנה שפורסמה הערב (ה') משכה את תשומת ליבי. כותרתה היתה: "יומיים לאחר שהודיעה על גיוס ענק של 700 מיליון דולר, פייבר נסוגה ממנו".
הסיבה לנסיגה: ביום שלאחר ההודעה על ההנפקה מניית החברה נפלה ב-13%. "בהתחשב בתנאי השוק ביום רביעי (!) החלטנו שגיוס הון אינו משרת כרגע את האינטרסים של החברה ושל בעלי המניות בה".
בחברה ציינו כי הגיוס לא נבע "מצורך". הנהלת החברה סבורה שלחברה יש קופת מזומנים גדולה שתספיק לפעילותה. במאי 2020 ביצעה פייבר גיוס של 127 מיליון דולר במניות. חמישה חודשים לאחר מכן גייסה פייבר עוד 460 מיליון דולר באג"ח להמרה.
אז מדוע הידיעה הזו מעניינת אותי? משום שקלישאה עתיקת יומין בשוק ההון אומרת דבר פשוט: "הון מגייסים כשאפשר, לא כשצריך". מדוע? משום שכאשר יהיה צורך – ומתישהו יהיה צורך – לא בטוח שניתן יהיה לגייס.
מכל מה שקראתי עליה עד כה, פייבר היא חברה מעניינת מאוד. יש לה מודל עסקי מנצח. החברה פיתחה פלטפורמה שמאפשרת לנותני שירותים ופרילנסרים לתת את שירותיהם ללקוחות מזדמנים. החידוש הוא שהיא פותחת בפניהם שווקים חדשים, ולמעשה, את כל העולם.
כך יכול למשל עורך וידאו מלונדון לספק שירותים לחברת פרסום בברצלונה, מתרגם ממינכן ייתן שירות לעורך דין בקופנהגן, מעצב גראפי מבריסל יסייע לסופר ממילאנו, ואדם המתמחה בשיווק במדיה דיגיטלית יוכל להציע את שירותיו ללקוחות בסידני, אוסאקה ומוסקבה. זה טוב לנותני השירותים כמובן – כי השוק שלהם גדל. וזה טוב גם ללקוחות, כי היצע נותני השירותים גדל. כל אלו גורמים בדרך כלל לשיפור הן במחיר שניתן לקנות את השירות והן באיכות השירות.
פייבר היא חברה קטנה המעסיקה באופן ישיר רק 450 איש. אבל הפלטפורמה שהיא פיתחה משרתת עשרות אלפי אנשים בעולם. היא מהווה דוגמא חיה ליתרונות העצומים של הגלובליזציה. פוטנציאל הצמיחה הגדול (הכנסות החברה זינקו בשנה האחרונה ב-77%) לכד בשנה האחרונה את עיני המשקיעים, מה שסייע למניית החברה לזנק בתוך שנה פי 14. כעת נסחרת פייבר בשווי שוק של כ-8.5 מיליארד דולר – פי 45 מההכנסות השנתיות שלה שהסתכמו ב-2020 ב-189 מיליון דולר. רווח עוד אין לה, אבל ברבעון האחרון של 2020 היא הפיקה תזרים מזומנים חיובי.
פייבר מצליחה, צומחת, ובקרוב מאוד גם תעבור לרווח. פוטנציאל הצמיחה שלה רחוק ממימוש. ועדיין, אני מתקשה להבין מדוע החליטו מנהלי החברה – תוך יומיים בלבד – לוותר על גיוס הון של 700 מיליון דולר.
וזה לא שהמניה צללה לתהומות. בסך הכל היא ירדה מ-280 דולר ל-240 דולר. בחודש מארס 2020 היא עדיין נסחרה סביב 26 דולר.
גיוס של 700 מיליון דולר היה מדלל את בעלי החברה ב-8% בסך הכל, ובמקביל היה מאפשר להאץ את קצב הפיתוח והשיווק, לגייס עובדים מוכשרים מהר יותר, ואפילו לרכוש חברות וטכנולוגיות משלימות.
בגיוס הון "טיימינג" היא פעמים רבות מילת מפתח. כיום, כשהשווקים נפוחים כל כך והכסף זמין כל כך – אין זמן טוב מזה לגייס הון. איש לא יודע כמה זמן עוד תימשך החגיגה במניות הטכנולוגיה. כל מי שיכול לעשות זאת מגייס כסף בבורסה ומבטיח את עתיד החברה שהוא אחראי לה. וגם את עתידו שלו.
זכרונות מגילת ו"סטארבנד"
ה"גרידיות" (תאוות הבצע) שנודפת מהסיפור של פייבר מזכיר לי נשכחות מבועת הדוט.קום של השנים 99'-2000. הוא מזכיר לי במיוחד את אחד המיזמים השאפתניים ביותר של אותה תקופה – מיזם סטארבנד, שהקימה חברת גילת לוויינים.
גילת שפיתחה מערכות לויין זעירות לתקשורת נתונים (VSAT) היתה אחת הכוכבות הישראליות של אותה תקופה. בשיאה של הבועה היא נסחרה בשווי של 4 מיליארד דולר. האמת – כשאני מסתכל על השוויים של חברות ישראליות חמות בנות זמננו כמו פייבר, למונייד (5 מיליארד דולר), וויקס (17 מיליארד דולר) או סייברארק (5 מיליארד דולר), השווי שאליו נסקה גילת בתחילת שנת 2000 נראה לי פתאום צנוע יחסית.
כך או כך, גילת של אותן שנים יכלה לגייס כמעט כל סכום שרצתה. בתחילת 99' היא גייסה במניות סכום עתק של 275 מיליון דולר. זה היה גיוס ההון הגדול ביותר של חברה ישראלית עד אז. זה היה גיוס ההון הרביעי שביצעה גילת מאז הונפקה לראשונה בוול סטריט ב-93'. בתחילת 2000 גייסה גילת 350 מיליון דולר באג"ח להמרה. למותר לציין שבעלי השליטה בגילת ניצלו את ההיענות הגבוהה של המשקיעים כדי למכור מניות בעצמם בעשרות מיליוני דולרים.
ההון שגייסה גילת אפשר לה להשקיע בכמה מיזמים וחברות בת. החברה שמרכזה בפתח תקווה הפכה לפתע לקונגלומרט טכנולוגי. השווקים הריעו לה ומנייתה טסה לחלל.
בסוף 99' הקימה גילת מיזם שאפתני במיוחד שנקרא תחילה Gilat2Home, ולאחר מכן סטארבנד. מטרת המיזם היתה לספק אינטרנט מהיר באמצעות לוויין לשוק הצרכני בארצות הברית. המיזם הושק בדצמבר 99' וגילת הכריזה שבכוונתה לספק לצרכנים בארה"ב חיבור אינטרנט באמצעות תקשורת לוויינים בקצב מהיר פי 400 מקווי הטלפון הקיימים. שוק המטרה שלה היו 30 מיליון בתי אב שנמצאים באיזורי ספר שבהם לא קיימת כמעט תקשורת קווית.
המטרה של גילת היתה להכניס למיזם שותפים בכירים, ובהמשך להנפיק אותו לציבור. היא עצמה היתה אמורה למכור למיזם את ציוד התקשורת. בשלב הראשון היא מכרה את הציוד במחירים נמוכים מאוד כדי לאפשר תמחור תחרותי לצרכנים.
בפברואר 2000 , חודשיים לאחר השקת המיזם, צורפה אליו מיקרוסופט הגדולה, תוך שהיא משקיעה בסטארבנד 50 מיליון דולר. באפריל 2000 הצטרפה אליו חברת אקוסטאר, ספקית שידורי לוויין השנייה בגודלה בארה"ב שהשקיעה אף היא 50 מיליון דולר. במקביל הצטרף גם בנק ההשקעות ING ברינגס שהשקיע 25 מיליון דולר.
באוקטובר 2000 אמורה היתה גילת להשלים את התמונה. "סטארבנד" הגישה טיוטת תשקיף לגיוס של כ-300 מיליון דולר לפי שווי חברה של כ-900 מיליון דולר.
אוי, התזמון התזמון. כבר אמרנו שהתזמון חשוב?
באוקטובר 2000 החלו מניות הטכנולוגיה של וול סטריט לצלול בחדות. הנפילות החדות גרמו לעצירה של שוק ההנפקות. סטארבנד השתהתה וחיכתה, ובמארס 2001 הודיעה על ביטול ההנפקה. גילת ציפתה וקיוותה שהשותפות הבכירות במיזם יזרימו לסטארבנד את הסכומים הנחוצים, אך אלו החלו לאבד בו עניין.
סטארבנד עצמה היתה חייבת לגילת סכומי עתק על הציוד, אך הכסף בקופתה הלך ואזל. ביולי 2001 הזרימה אקוסטאר לסטארבנד 50 מיליון דולר נוספים תמורת הגדלת החזקותיה ל-34% וקיבלה בפועל את השליטה בה. 9 חודשים לאחר מכן הודיעה אקוסטאר כי היא נוטשת את המיזם. ביוני 2002 הגישה סטארבנד בקשה להגנה מפני נושים (צ'פטר 11). החובות לגילת לא נפרעו, וגילת עצמה התדרדרה מאוחר יותר גם היא להסדר נושים.
את סיפורן של סטארבנד וגילת אני זוכר היטב. סיקרתי אז את הנעשה בגילת עבור מדור הכלכלה של "הארץ", והיו לי שיחות רבות עם מנהלי החברה – המנכ"ל יואל גת, ומנהל הכספים יואב לייבוביץ'.
כשהשווקים מנהלים את החברה
למיזם סטאבנד היו לא מעט בעיות טכנולוגיות. בראשן הקושי לקיים שיחות טלפון באמצעות לוויין בשל ההשתהות בת כמה שניות בהחזר האות מהלויין. אני כלל לא בטוח שהמיזם היה מצליח עסקית אם גיוס ההון היה מתבצע כמתוכנן בסוף שנת 2000.
אבל הוויתור על גיוס ההון "בגלל מצב השוק", היה מכת מוות. מנהלי גילת שהיו "אשפים" בגיוס כספים בוול סטריט נתפסו לא מוכנים. לפתע התברר שכל צמיחת ההכנסות של גילת בשנות הגאות התבססה על לקוחות כדוגמת סטארבנד – לקוחות שלוקחים ציוד באשראי ומקווים שיוכלו לשלם עליו דרך גיוסי הון בוול סטריט. כשהגיאות בוול סטריט הסתיימה המודל העסקי של החברה קרס.
אני לא חושב שגורלה של פייבר יהיה דומה לזה של גילת וסטארבנד. אני חושב שהמודל העסקי של פייבר יכול לשאת אותה עוד הרבה שנים קדימה. היא לא זקוקה לגיוסי הון גדולים כל כך כדי להצליח.
יחד עם זאת, המהירות שבה מוותרת חברה כה קטנה על גיוס של 700 מיליון דולר "בגלל הירידות בשוק ביום רביעי", מתמיהה אותי מאוד.
יום אחד של ירידות ואתם מתקפלים? זהו? האם ככה אתם מתכננים לנהל חברה לטווח הארוך?
הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. כיום הוא בשלבי סיום של כתיבת ספרו הראשון: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון". אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור ניירות ערך כלשהם. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.
יום אחד של ירידות במניה הספיק למנהלי פייבר לבטל גיוס עתק של 700 מיליון דולר. האומנם? קצת קשה אז נשברים? ככה מנהלים חברה לטווח ארוך?
מאת עמי גינזבורג
ידיעה קטנה שפורסמה הערב (ה') משכה את תשומת ליבי. כותרתה היתה: "יומיים לאחר שהודיעה על גיוס ענק של 700 מיליון דולר, פייבר נסוגה ממנו".
הסיבה לנסיגה: ביום שלאחר ההודעה על ההנפקה מניית החברה נפלה ב-13%. "בהתחשב בתנאי השוק ביום רביעי (!) החלטנו שגיוס הון אינו משרת כרגע את האינטרסים של החברה ושל בעלי המניות בה".
בחברה ציינו כי הגיוס לא נבע "מצורך". הנהלת החברה סבורה שלחברה יש קופת מזומנים גדולה שתספיק לפעילותה. במאי 2020 ביצעה פייבר גיוס של 127 מיליון דולר במניות. חמישה חודשים לאחר מכן גייסה פייבר עוד 460 מיליון דולר באג"ח להמרה.
אז מדוע הידיעה הזו מעניינת אותי? משום שקלישאה עתיקת יומין בשוק ההון אומרת דבר פשוט: "הון מגייסים כשאפשר, לא כשצריך". מדוע? משום שכאשר יהיה צורך – ומתישהו יהיה צורך – לא בטוח שניתן יהיה לגייס.
מכל מה שקראתי עליה עד כה, פייבר היא חברה מעניינת מאוד. יש לה מודל עסקי מנצח. החברה פיתחה פלטפורמה שמאפשרת לנותני שירותים ופרילנסרים לתת את שירותיהם ללקוחות מזדמנים. החידוש הוא שהיא פותחת בפניהם שווקים חדשים, ולמעשה, את כל העולם.
כך יכול למשל עורך וידאו מלונדון לספק שירותים לחברת פרסום בברצלונה, מתרגם ממינכן ייתן שירות לעורך דין בקופנהגן, מעצב גראפי מבריסל יסייע לסופר ממילאנו, ואדם המתמחה בשיווק במדיה דיגיטלית יוכל להציע את שירותיו ללקוחות בסידני, אוסאקה ומוסקבה. זה טוב לנותני השירותים כמובן – כי השוק שלהם גדל. וזה טוב גם ללקוחות, כי היצע נותני השירותים גדל. כל אלו גורמים בדרך כלל לשיפור הן במחיר שניתן לקנות את השירות והן באיכות השירות.
פייבר היא חברה קטנה המעסיקה באופן ישיר רק 450 איש. אבל הפלטפורמה שהיא פיתחה משרתת עשרות אלפי אנשים בעולם. היא מהווה דוגמא חיה ליתרונות העצומים של הגלובליזציה. פוטנציאל הצמיחה הגדול (הכנסות החברה זינקו בשנה האחרונה ב-77%) לכד בשנה האחרונה את עיני המשקיעים, מה שסייע למניית החברה לזנק בתוך שנה פי 14. כעת נסחרת פייבר בשווי שוק של כ-8.5 מיליארד דולר – פי 45 מההכנסות השנתיות שלה שהסתכמו ב-2020 ב-189 מיליון דולר. רווח עוד אין לה, אבל ברבעון האחרון של 2020 היא הפיקה תזרים מזומנים חיובי.
פייבר מצליחה, צומחת, ובקרוב מאוד גם תעבור לרווח. פוטנציאל הצמיחה שלה רחוק ממימוש. ועדיין, אני מתקשה להבין מדוע החליטו מנהלי החברה – תוך יומיים בלבד – לוותר על גיוס הון של 700 מיליון דולר.
וזה לא שהמניה צללה לתהומות. בסך הכל היא ירדה מ-280 דולר ל-240 דולר. בחודש מארס 2020 היא עדיין נסחרה סביב 26 דולר.
גיוס של 700 מיליון דולר היה מדלל את בעלי החברה ב-8% בסך הכל, ובמקביל היה מאפשר להאץ את קצב הפיתוח והשיווק, לגייס עובדים מוכשרים מהר יותר, ואפילו לרכוש חברות וטכנולוגיות משלימות.
בגיוס הון "טיימינג" היא פעמים רבות מילת מפתח. כיום, כשהשווקים נפוחים כל כך והכסף זמין כל כך – אין זמן טוב מזה לגייס הון. איש לא יודע כמה זמן עוד תימשך החגיגה במניות הטכנולוגיה. כל מי שיכול לעשות זאת מגייס כסף בבורסה ומבטיח את עתיד החברה שהוא אחראי לה. וגם את עתידו שלו.
זכרונות מגילת ו"סטארבנד"
ה"גרידיות" (תאוות הבצע) שנודפת מהסיפור של פייבר מזכיר לי נשכחות מבועת הדוט.קום של השנים 99'-2000. הוא מזכיר לי במיוחד את אחד המיזמים השאפתניים ביותר של אותה תקופה – מיזם סטארבנד, שהקימה חברת גילת לוויינים.
גילת שפיתחה מערכות לויין זעירות לתקשורת נתונים (VSAT) היתה אחת הכוכבות הישראליות של אותה תקופה. בשיאה של הבועה היא נסחרה בשווי של 4 מיליארד דולר. האמת – כשאני מסתכל על השוויים של חברות ישראליות חמות בנות זמננו כמו פייבר, למונייד (5 מיליארד דולר), וויקס (17 מיליארד דולר) או סייברארק (5 מיליארד דולר), השווי שאליו נסקה גילת בתחילת שנת 2000 נראה לי פתאום צנוע יחסית.
כך או כך, גילת של אותן שנים יכלה לגייס כמעט כל סכום שרצתה. בתחילת 99' היא גייסה במניות סכום עתק של 275 מיליון דולר. זה היה גיוס ההון הגדול ביותר של חברה ישראלית עד אז. זה היה גיוס ההון הרביעי שביצעה גילת מאז הונפקה לראשונה בוול סטריט ב-93'. בתחילת 2000 גייסה גילת 350 מיליון דולר באג"ח להמרה. למותר לציין שבעלי השליטה בגילת ניצלו את ההיענות הגבוהה של המשקיעים כדי למכור מניות בעצמם בעשרות מיליוני דולרים.
ההון שגייסה גילת אפשר לה להשקיע בכמה מיזמים וחברות בת. החברה שמרכזה בפתח תקווה הפכה לפתע לקונגלומרט טכנולוגי. השווקים הריעו לה ומנייתה טסה לחלל.
בסוף 99' הקימה גילת מיזם שאפתני במיוחד שנקרא תחילה Gilat2Home, ולאחר מכן סטארבנד. מטרת המיזם היתה לספק אינטרנט מהיר באמצעות לוויין לשוק הצרכני בארצות הברית. המיזם הושק בדצמבר 99' וגילת הכריזה שבכוונתה לספק לצרכנים בארה"ב חיבור אינטרנט באמצעות תקשורת לוויינים בקצב מהיר פי 400 מקווי הטלפון הקיימים. שוק המטרה שלה היו 30 מיליון בתי אב שנמצאים באיזורי ספר שבהם לא קיימת כמעט תקשורת קווית.
המטרה של גילת היתה להכניס למיזם שותפים בכירים, ובהמשך להנפיק אותו לציבור. היא עצמה היתה אמורה למכור למיזם את ציוד התקשורת. בשלב הראשון היא מכרה את הציוד במחירים נמוכים מאוד כדי לאפשר תמחור תחרותי לצרכנים.
בפברואר 2000 , חודשיים לאחר השקת המיזם, צורפה אליו מיקרוסופט הגדולה, תוך שהיא משקיעה בסטארבנד 50 מיליון דולר. באפריל 2000 הצטרפה אליו חברת אקוסטאר, ספקית שידורי לוויין השנייה בגודלה בארה"ב שהשקיעה אף היא 50 מיליון דולר. במקביל הצטרף גם בנק ההשקעות ING ברינגס שהשקיע 25 מיליון דולר.
באוקטובר 2000 אמורה היתה גילת להשלים את התמונה. "סטארבנד" הגישה טיוטת תשקיף לגיוס של כ-300 מיליון דולר לפי שווי חברה של כ-900 מיליון דולר.
אוי, התזמון התזמון. כבר אמרנו שהתזמון חשוב?
באוקטובר 2000 החלו מניות הטכנולוגיה של וול סטריט לצלול בחדות. הנפילות החדות גרמו לעצירה של שוק ההנפקות. סטארבנד השתהתה וחיכתה, ובמארס 2001 הודיעה על ביטול ההנפקה. גילת ציפתה וקיוותה שהשותפות הבכירות במיזם יזרימו לסטארבנד את הסכומים הנחוצים, אך אלו החלו לאבד בו עניין.
סטארבנד עצמה היתה חייבת לגילת סכומי עתק על הציוד, אך הכסף בקופתה הלך ואזל. ביולי 2001 הזרימה אקוסטאר לסטארבנד 50 מיליון דולר נוספים תמורת הגדלת החזקותיה ל-34% וקיבלה בפועל את השליטה בה. 9 חודשים לאחר מכן הודיעה אקוסטאר כי היא נוטשת את המיזם. ביוני 2002 הגישה סטארבנד בקשה להגנה מפני נושים (צ'פטר 11). החובות לגילת לא נפרעו, וגילת עצמה התדרדרה מאוחר יותר גם היא להסדר נושים.
את סיפורן של סטארבנד וגילת אני זוכר היטב. סיקרתי אז את הנעשה בגילת עבור מדור הכלכלה של "הארץ", והיו לי שיחות רבות עם מנהלי החברה – המנכ"ל יואל גת, ומנהל הכספים יואב לייבוביץ'.
כשהשווקים מנהלים את החברה
למיזם סטאבנד היו לא מעט בעיות טכנולוגיות. בראשן הקושי לקיים שיחות טלפון באמצעות לוויין בשל ההשתהות בת כמה שניות בהחזר האות מהלויין. אני כלל לא בטוח שהמיזם היה מצליח עסקית אם גיוס ההון היה מתבצע כמתוכנן בסוף שנת 2000.
אבל הוויתור על גיוס ההון "בגלל מצב השוק", היה מכת מוות. מנהלי גילת שהיו "אשפים" בגיוס כספים בוול סטריט נתפסו לא מוכנים. לפתע התברר שכל צמיחת ההכנסות של גילת בשנות הגאות התבססה על לקוחות כדוגמת סטארבנד – לקוחות שלוקחים ציוד באשראי ומקווים שיוכלו לשלם עליו דרך גיוסי הון בוול סטריט. כשהגיאות בוול סטריט הסתיימה המודל העסקי של החברה קרס.
אני לא חושב שגורלה של פייבר יהיה דומה לזה של גילת וסטארבנד. אני חושב שהמודל העסקי של פייבר יכול לשאת אותה עוד הרבה שנים קדימה. היא לא זקוקה לגיוסי הון גדולים כל כך כדי להצליח.
יחד עם זאת, המהירות שבה מוותרת חברה כה קטנה על גיוס של 700 מיליון דולר "בגלל הירידות בשוק ביום רביעי", מתמיהה אותי מאוד.
יום אחד של ירידות ואתם מתקפלים? זהו? האם ככה אתם מתכננים לנהל חברה לטווח הארוך?
הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. כיום הוא בשלבי סיום של כתיבת ספרו הראשון: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון". אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור ניירות ערך כלשהם. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.
