כיצד חוק איסור הלבנת הון בא לידי ביטוי בחיי היום יום שלנו?

חוק איסור הלבנת הון הוא חוק בסיסי בתחום הפיננסי בישראל. הוא נכנס לתוקפו בשנת 2002 טרם חיקוק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, ושימש כחלק מהמלחמה בהלבנת הון ומניעת פעולות שמקורן בפעילות עבריינית.

בארצות רבות בכל העולם הגיעו למסקנה כי חסימת האפשרות שאירגוני פשיעה וגורמים עברייניים "ילבינו" את כספם וייעשו אותו חלק מהמערכת הפיננסית הלגיטימית, היא אמצעי חשוב במאבק בארגוני טרור, בעבריינות סמים ובפשע המאורגן.

כדי להצליח במיגור התופעה השלילית, הסכימו המדינות יחדיו כי נחוצים סטנדרטים בינלאומיים וחקיקה אשר יאפשרו שיתוף פעולה מלא בין הממשלות, רשויות אכיפת חוק והמוסדות הפיננסיים. כחלק מהמאבק הגלובלי בפשיעה כספית, ישראל הצטרפה למדינות אלו בנוסף לצעדים שננקטו על ידי הבנקים ביוזמת בנק ישראל.

מטרת חוק איסור הלבנת הון היא לפגוע בתשתית ובאמצעים המשמשים את מלביני ההון, ועוסק בשני נושאים עיקריים: האחד, הגדרת המעשים הנחשבים עבירות הלבנת הון וקביעת סנקציות בגינם; והשני, יצירת מנגנון מנהלי של אכיפה באמצעות הטלת חובות דיווח על נותני שירותים פיננסיים למיניהם של פעולות לקוחותיהם, והקמת מערך פיקוח ובקרה – בראשו הרשות לאיסור הלבנת הון – האחראית על יישום החוק ועל ריכוז המידע המצטבר מכוחו.

עיקרו של החוק קובע איסור עשיית פעולה ברכוש שמקורו בעבירה פלילית, במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעליו. מי שעושה פעולה של הלבנת הון עובר עבירה פלילית וצפוי לעונשים שנקבעו בחוק. פעולה זו מוגדרת כביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר.

העבירות הנכללות בחוק הן: סחר סמים, סחר בלתי חוקי בנשק, עבירות מרמה, עבירות זנות, עבירות הימורים, עבירות הקשורות להפרת זכויות יוצרים ועוד..

הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור

הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור הוקמה לאחר חקיקת חוק איסור הלבנת הון כרשות הלאומית בישראל ומתפקדת כמודיעין פיננסי. הרשות הוסמכה על פי חוק לנהל מאגר מידע של דיווחים פיננסיים, לנתח מידע ולהעבירו לרשויות המתאימות בחוק.

הרשות הוקמה כרשות מודיעינית עצמאית ללא סמכויות חקירה וזאת על מנת להגן בצורה המיטבית על האינטרס הציבורי. מצד אחד, של זכות הציבור לפרטיות ומצד שני, מניעת ניצול גופים פיננסיים למטרות הלבנת הון ויכולת איתור פעולות פיננסיות החשודות בהלבנת הון ומימון טרור.
הרשות יוצרת הפרדה בין הסקטור הפיננסי המדווח לרשות לבין גופי החקירה בישראל, ובתוך כך מעבירה מידע רלוונטי לרשויות האכיפה ולגופי הביטחון, על פי הוראות הדין, באופן קפדני ומבוקר, רק כאשר קיים חשד להלבנת הון או למימון טרור.

כאמור, כחלק מהחובות שהטיל חוק איסור הלבנת הון על הגופים הפרטיים, הוטלו גם חובות דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.

כיצד חוק איסור הלבנת הון בא לידי ביטוי בחיי היום יום?

מאז שחוק זה נכנס לתוקף, גופים פיננסיים רבים מחוייבים בדיווח שוטף על פעילותיהם. גופים אלה כוללים בנקים, בנק הדואר, חברות כרטיסי אשראי, חברות נאמנות, חברי בורסה, מבטחים וסוכני ביטוח, מנהלי תיקים, נותני שירותים פיננסיים, קופות גמל, סוחרים באבנים יקרות, עורכי דין ורואי חשבון וזירות סוחר. החוק מטיל על גופים פיננסיים חובות של זיהוי, דיווח וניהול רישומים על מנת להילחם בניסיונות הלבנת הון באמצעות המערכת הפיננסית. בין השאר, החוק מחייב נותני שירותים פיננסיים ובנקים לקבל ולאמת פרטי זיהוי מהמבקשים לפתוח חשבון בנק, או לבצע עסקות באמצעות הבנק.

כמו כן קיימת חובה על הבנקים לדווח על עסקות מסוימות ישירות למאגר המידע ברשות לאיסור הלבנת הון שהוקמה במיוחד למטרה זו במשרד המשפטים. החוק קבע כי דיווחים אלו יועברו למאגרי המידע המנוהלים ע"י הרשות וכן קובע כללים בהם ניתן להוציא מידע מהמאגר, לרבות רשימה סגורה של רשויות הרשאיות לקבל מידע זה. בנוסף, קובע החוק הוראות חיסיון וסודיות וזאת במטרה להגן על המדווחים ולהקפיד כי לא ייעשה במידע שימוש שאינו למטרות החוק – מאבק בפשיעה החמורה, במימון הטרור והפרוליפרציה והגנה על ביטחון המדינה. במסגרת החוק מחויבים הגופים המדווחים להעביר לרשות דיווחים "רגילים": דיווחים על כל פעולה מסוג מסוים ומעל סכום מסוים וכן דיווחים "בלתי רגילים": דיווחים של פעולות אשר נחזות בעיני הגוף המדווח כבלתי רגילות, בהתאם לשיקול דעתו של הגוף המדווח והיכרותו עם הלקוח ועם דפוס פעולותיו העסקיות.

בנוסף לדיווחים אלו, מתקבלים ברשות  להלבנת הון דיווחים גם על הכנסת והוצאה של כספים מישראל, עליהם מחויב לדווח כל מי שנושא עמו כספים בכניסה או ביציאה ממדינת ישראל בסך של 50,000 ש"ח ומעלה, או 12,000 ש"ח אם מדובר במעבר גבול יבשתי.

הפרת החוק – סנקציות

החוק קובע סנקציות לשני המקרים: בהם מופרת חובת הדיווח, ובמקים בהם המידע הנמסר הוא שגוי. כסנקציה על הפרת חובת קובע החוק עיצום כספי (קנס) המוטל על המפר כחלק מהליך של אכיפה מנהלית על ידי הרגולטור הרלבנטי.

כסנקציה על מסירת מידע כוזב קיים עונש של מאסר או קנס. כדברי החוק, "העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי שמונה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח"

לסיכום

חקיקת חוק איסור הלבנת הון הוביל למפנה במדינת ישראל: אם טרם חקיקת החוק, לא הייתה מזוהה תופעה זו כעבירה פלילית שאותה יש להעביר מן העולם, כיום (לאחר שחלפו למעלה מ-15 שנה מחקיקת החוק) ניתן להצביע על שינוי תרבותי של ממש וברור לכל כי מדובר בעבירה פלילית מהחמורות שיש, שבצדה סנקציות משמעותיות של חילוט רכוש ועונשי מאסר כבדים.

במסגרת קידום החוק לאיסור הלבנת הון ממשיכה הרשות לקדם תיקונים לחוק כך שיחיל את משטר איסור הלבנת הון על סקטורים עסקיים נוספים כמו מתווכי נדל"ן, סוחרים במתכות יקרות ונותני שירותי נאמנויות וזאת בהתאם לסטנדרט הבינלאומי. כמו כן, הרשות פועלת על מנת לקדם חקיקה שתאפשר לרשות לקבל דיווחים גם מגופים ציבוריים העוסקים בפעילות פיננסית, כדוגמת רשות האכיפה והגבייה.

המאמר נכתב ע"י עו"ד מיכאל גילינסקי, ראש מחלקת שוק ההון בחברת אודיט בקרה וביקורת. אודיט בקרה וביקורת הינו משרד בוטיק מוביל בתחומו, המתמחה במתן שירותי ביקורת פנים וניהול סיכונים, ביקורת בשוק ההון, ביקורת חקירתית וממשל תאגידי.