עולם הנגזרים נחשב אצל רבים כעולם של הימורים וספקולציות. המוניטין הזה הגיע, בעיקר בכל הקשור לשוק המקומי, לאור העובדה שעיקר המסחר בנגזרים בארץ, נעשה על מדד תא-35, כאשר היכולת של משקיעים לגדר את פעילותם מסתכמת במצב בו סוחרים ב-100 יחידות של תעודת סל, אל מול אופציות של תא-35.
ל
אורך השנים, הוסיפה הבורסה המקומית לא מעט מוצרים – נוספו אופציות על תא-125, אופציות על מרבית מניות תא-35, וזה בנוסף לאופציות הקיימות. אבל מבט על היקף המסחר באופציות האלה, מראה שהמשקיעים המקומיים עובדים אך ורק על מדד תא-35, ואולי קצת על אופציות שקל/דולר. כפי שהיה לפני שנים רבות. כלומר הוספת המכשירים הנוספים, לא שינתה למשקיעים בכלל. מספיק להסתכל על עמודי המסחר בנגזרים באתרים הכלכליים השונים, כדי להבין שמדובר בתחום שאין בו שום עניין למשקיעים.
הבעיות של שוק הנגזרים המקומי
1) עושי שוק
בישראל אין עושי שוק באופציות. יש כאן ביצה ותרנגולת. לאור המסחר הדליל, לא שווה לשחקנים להקצות משאבים לטובת הפעילות הזו, לאור זאת, משקיעים לא רואים שערי Bid-Ask בספר הפקודות, ונרתעים מלפעול באופציות, וחוזר חלילה.
הבורסה צריכה לכנס את עושי השוק הפוטנציאליים, גופי הנוסטרו השונים, ולהבטיח להם, לפחות לשנים הראשונות, הכנסה בסיסית מינימלית, בקוסט פלוס, כדי שתתאפשר פעילות זו.
2) מימוש פיזי
אחד השימושים הנפוצים באופציות הוא גידור. אפשרות המימוש הפיזי, מאפשרת גידור לאופציה, למשל, במקרה של ירידות משמעותיות, קונה אופציית PUT יכול פשוט למכור את המניות שלו במחיר המימוש. בישראל, אין באף אופציה מימוש פיזי. בעוד שכשמדובר במדדים, אין עם זה בעיה, אבל במניות? זה פשוט לא ברור עד כדי מקומם, למה בכלל שמישהו יצטרך למכור את המניות שלו בעצמו, אם הוא קנה אופציית PUT על המניה. מימוש פיזי גם מבטיח את ההגנה הטובה ביותר מפני הפסדים.
אותו דבר נכון לגבי כתיבת PUT, שאז הלקוח רוכש את המניות, אם האופציה נכנסת לכסף. בכך אין שום בעיה, המשקיע קובע רמה מסוימת שבהגיע המניה אליה, הוא רוכש אותה (בזול יותר), ואז פועל לפי מיטב הבנתו.
וגם אסטרטגיה נפוצה נוספת, Covered Call, שבה המשקיע מחזיק את המניות, וכותב אופציית CALL, אם המניה מגיעה למחיר המימוש, המשקיע פשוט מוכר את האופציה.
כל זה לא אפשרי כשאין מימוש פיזי. למה? לבורסה פתרונים.
3) גודל נכס הבסיס
שאלו משקיע אמריקאי מה גודל נכס הבסיס באופציות, הוא יגיד 100. על כל המניות, כל המדדים, הכל. מה גודל נכס הבסיס באופציות בארץ? תלוי. על מזרחי-טפחות זה 1000 מניות, על בזק זה 2500 מניות, על דלק קבוצה זה 100 מניות וכן הלאה.
אני מבין שיש פער משמעותי בין מחירי המניות השונים, אבל עם זה המשקיעים צריכים להיות מסוגלים להסתדר. הפשטות כאן היא יתרון.
4) בטחונות
נקודה משמעותית. כאמור, מרבית המסחר באופציות, כלל לא אמור להתבצע משיקולי ספקולציה, אלא בעיקר כדי לשכלל את המסחר במניות, ולאפשר למשקיעים לגדר את הפעילות שלהם. מימוש פיזי, שהוזכר לעיל מספק את זה, ומאפשר גם צמצום משמעותי של דרישת הבטחונות.
היום, הפעילות בנגזרים, לאור העובדה שאין מימוש פיזי, נחשבת לפעילות נפרדת. הבורסה הקימה מערך תרחישים מסובך להפליא, שאמור לייצר דרישת בטחונות מהמשקיע על פעילותו בנגזרים. פעמים רבות, דרישת הבטחונות הופכת את הפעילות הזו, פשוט ללא משתלמת.
אם נחזור לאסטרטגיות הבסיסיות, למשל Covered Call. מדובר באסטרטגיה שבה מי שמחזיק מספיק יחידות של המניה, וכותב אופציית Call, אמור להיות בדרישת בטחונות אפס. לא בבורסה שלנו. איכשהו מערכות המסחר בארה"ב מסוגלות לאתר אם ללקוח יש מספיק מניות, כדי לכסות על כתיבת Call, בארץ? זה בלתי אפשרי.
מעבר לזה, גם מרווחים, או או אפילו כתיבת אופציית PUT, עם מימוש פיזי, יכולים לאפשר דרישת בטחונות נמוכה משמעותית מזו של הבורסה, במערך 45 התרחישים שלה.
הגיע הזמן לעלות לשלב הבא בנגזרים
הבורסה שלנו כל הזמן משתכללת, מנסה דרכים חדשות ומוצרים חדשים. אין ספק שהבורסה תופסת מקום גדל והולך בהסתכלות של המשקיעים. למשל, לאחרונה הציעה הבורסה בנק השאלות מבוסס בלוקצ'יין. יזמה מבורכת, שמצטרפת לגידול ניכר בהיקפי הפעילות של הבורסה, ומספר ההנפקות.
שוק הנגזרים בארץ, היה ידוע בעבר בתור שוק שוקק ותוסס, עם פעילות רבה. השוק הזה היום במידה רבה לא קיים, והיקפי המסחר, גם בנגזרי תא-35 לא חזר מעולם לרמות השיא שלפני משבר הסאבפריים.
הפעם, אני אומר, צריך לבחון לאפשר למשקיעים לשכלל את המסחר שלהם בנכסי הבסיס, לאפשר להם לגדר סיכונים, או לפעול בדרכים מגוונות, לא רק בקניית מניות.