בשבוע שעבר אושרו שתי תביעות ייצוגיות נגד הפניקס. בית המשפט המחוזי מרכז אישר בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד הפניקס לביטוח, בטענה לשיווק ומכירה של כתבי שירות, בין ישירות ובין באמצעות סוכנים מטעם הפניקס ביטוח, תוך הפרה של הוראות הדין ביחס להליך השיווק והמכירה של כתבי שירות אלו.
קישור להודעה לבורסה שהוציאה הפניקס
FUNDER-AdvizerLand מביא מובאות מתוך הכרעת בית המשפט (ללא הערות שוליים)
המשיבה - חברת הפניקס פנסיה וגמל בע"מ
המבקשות - העותרות בבקשת התביעה הייצוגית
הכרעה בעילות הבקשה
לפי המבקשות, עילות הבקשה הינן כדלקמן: גרם הפרת חוזה, הטעיה, אי-מסירת מידע, התעשרות שלא כדין וחוסר תום לב. נדון בהן כסדרן. אשר לגרם הפרת חוזה – על פי ההלכה הפסוקה, תקנון הקרן מהווה הסכם בין קופת הגמל לבין כל אחד מחבריה, והוראותיו מחייבות את שני הצדדים כאילו נערכו בין כל חבר וחבר לבין הקרן, וכאילו הכילו התחייבות מצד כל חבר וחבר ומצד הקרן לקיים את כל הוראותיו41. על כן, ולאור המסקנה כי המשיבה לא פעלה בהתאם להוראות התקנון שלה, אנו מאשרים את עילת הבקשה שבנדון.
אשר להטעיה ואי-מסירת מידע – שתי הטענות שבנדון אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. שהרי, אחת משתיים: או שהמבקשות קיבלו מידע שהוא מוטעה, או שהן לא קיבלו מידע כלל. זאת ועוד, וספציפית לטענת ההטעיה, מקובלת עלינו טענת המשיבה, כי המבקשות לא הסבירו מהו המידע המטעה, כך לכאורה, שאותו הן קיבלו, ומהו הנזק הנטען בגין אותה הטעיה.
מעבר לכך שטענת ההטעיה נדחית על ידינו, כאמור לעיל, הרי שממילא אין המדובר בעילה שמתאימה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית. שהרי, לכל עמית/ה בקרן הפנסיה יש שיקולים אישיים ופרטניים משלו/שלה. בהקשר זה, יש גם לדחות את טענת המבקשות, שטענו כי הן נפגעו בצורה רעיונית מאי-ביצוע השחרור על ידי המשיבה, שכן נמנע מהן לתכנן את עתידן הכלכלי כראוי, לקחת הלוואות וכיו"ב.
בעדותו הסכים האקטואר ויסברג כי המדובר בסוגיה פרטנית ואישית, וכי "... זה שיקול דעת כלכלי של כל אדם ואדם". כך הוא הנכון גם במקרה הנוכחי, ולכן הטענה נדחית. המבקשות אף ממילא לא טענו, ובוודאי שלא הוכיחו, כי הן בכלל ביקשו הלוואה (מהמשיבה, או כל גורם אחר), וכי הן נמנעו מלעשות זאת / נמנע מהן לקבל את ההלוואה, לאור ההטעיה הנטענת.
אשר למבקשת 1 ,היא העידה ש"... אם הייתי יודעת שזה כסף שאיפשהו יש לי אותו, יש לי את הכסף הזה, לא הייתי עושה את החישובים, את החיסכון שאני עושה כי אז היה יורד לי מהחשבון עו"ש שלי לטובת הדבר הזה של 10 שנים, כסף ששמתי בצד לדברים שאם חלילה, אי אפשר לדעת מה". עם זאת, טענה זו לא נטענה על ידה קודם לכן, והיא בכל מקרה לא הוכיחה שהיא חסכה באופן עצמאי, במקום זקיפת דמי הגמולים.
עוד טענה המבקשת 1 ,לגבי סוגיית ההלוואות, ש"ממוסד בנקאי לא לקחתי אבל עשיתי איזשהו שיפוץ בבית ולקחתי את זה ממשפחה". אלא, שגם כאן, טענה זו לא נטענה על ידה קודם לכן, ואף לא הובאו ראיות ביחס אליה, וגם לא פירוט כלשהו. משכך, גם היא נדחית על ידינו. כך הוא הנכון לגבי המבקשת 2, אשר השיבה בשלילה לשאלה האם היא אי-פעם ביקשה הלוואה מהמשיבה.
עם זאת, אנו מקבלים את טענתן הנוספת והשניה של המבקשות, ביחס לאי-מסירת מידע על ידי המשיבה. מהעובדות שנסקרו דלעיל בהרחבה, עלה כי לא רק שהמשיבה הפרה את הוראות התקנון שלה, ולא ביצעה שחרור מתשלום, אלא שהמשיבה גם נמנעה מלעדכן את המבקשות בגין מחדלים אלה. כך למשל, וכפי שכבר צוין, הדו"ח השנתי של המבקשות בשנים הרלוונטיות נמנע מלציין זאת. גם הדיווח שנעשה בשנת 2017 היה חלקי ופגום, ולא ניתן להבין ממנו דבר.
המבקשת 2 העידה בהקשר זה דברים נכוחים, ואמרה ש"אני רוצה לומר שאני בן אדם מאוד מדוייק ואוהבת סדר בחיים ומאוד מפריע לי שבתלוש שאני מקבלת מהפניקס לא כתוב לי כמו ברכבת שיש הפרשות לקרן, תגמולים ופיצויים, זה מאוד מפריע לי, הייתי רוצה לראות זאת שם ולא רק בדוחות...". עוד היא ציינה, ש"... אני מאוד נפגעתי בזה שלא היה לי מידע שלם לגבי זה".
בפסיקת בית הדין הארצי נקבע רבות, כי קיומה של חובת הגילוי והיידוע החלה על קרן פנסיה כלפי מבוטחיה, הינה נגזרת של חובתה לפעול בתום-לב ובנאמנות כלפי העמיתים, ואף כנגזרת של פער הכוחות שבין קופת הגמל לבין העמית. על כן, ובהינתן מסקנתנו כי המשיבה הפרה את חובת הגילוי כלפי המבקשות, אנו מאשרים את עילת הבקשה שבנדון.
יחד עם האמור לעיל, נדגיש ונבהיר, כי איננו מקבלים את טענת המבקשות, כי הפרת חובת הגילוי והיידוע כלפיהן מולידה עילת תביעה עצמאית. המבקשות עמדו על פיצוי בסך של 30,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה ביחס להפרת אותה חובה.
ודוק – כוונתן של המבקשות הינה לפסיקת פיצוי כספי, שהינו נפרד ונבדל מאי-ביצוע השחרור, כשלעצמו, וביחס לכספים שלא הועברו / 'זוכו' בחשבונן. עם זאת, איננו סבורים כי המקרה שלפנינו הינו נכון וראוי לפסיקת פיצוי שכזה, בשל השיקולים הבאים:
ראשית, בפן הנורמטיבי, נציין כי הענקת סעד כספי בגין הפרת חובת הגילוי והיידוע של קרן הפנסיה, היא בגדר סעד שאינו שכיח (אם בכלל) בפסיקת בתי הדין לעבודה. ראו למשל בעניין הררי, שם פסק בית הדין הארצי, כי למרות מחדל הקרן באי-משלוח דוחות תקופתיים, אין בנסיבות אותו מקרה כדי לחייב בפיצוי בגין עוגמת נפש;
שנית, הענקת פיצוי כספי, כסעד עצמאי, תבוא על חשבון יתר העמיתים במשיבה, וכפי שהבהיר בית הדין הארצי בעניין ויזל:
"בשורה ארוכה עד מאד של פסקי דין, נקבע כי זכויות העמיתים וחובותיהם קבועות בתקנון קרן הפנסיה, המהווה חוזה בין הקרן לבין כל אחד מהעמיתים. מתן הטבה לעמית או לקבוצת עמיתים על ידי קרן הפנסיה, החבה חובת נאמנות לכלל עמיתיה, תבוא על כן על חשבונם של כלל העמיתים האחרים והיא בטלה (ראו בין היתר: בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411 (2006); ע"ע (ארצי) 540/05 שוע - אוניברסיטת תל אביב. פסקה 5 ב. (19.1.2016); ע"ע (ארצי) 448/06 מקורות חברת מים בע"מ – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד (21.11.2006)).";
שלישית, בפן העובדתי, נפנה למסקנתנו דלעיל, ולפיה אי-מסירת המידע לא הובילה לפגיעה בהתנהלותן בפועל של המבקשות. כמו כן, גם לא הוכח על ידי המבקשות נזק ממוני נפרד בגין הפגיעה הנטענת (מלבד אי-ביצוע השחרור עצמו), וגם לא הוכח כי הן היו פועלות אחרת, מכפי שהן פעלו.
אשר להתעשרות שלא כדין – טענה זו נזנחה בסיכומי המבקשות. מכל מקום, מקובלת עלינו טענת המשיבה ביחס לעילה זו, כי דינה להידחות, היות שהמבקשות לא הבהירו למה כוונתן בטענה שהיא "לא שילמה את מלוא דמי הביטוח", ולא ברור לאיזה דמי ביטוח מכוונות המבקשות. זאת ועוד, אם וככל שהמבקשות מכוונות לדמי הגמולים, הרי שממילא הם משולמים לחשבונו של העמית על ידי קרן הפנסיה מתוך סך הנכסים העומדים כנגד ההתחייבויות.
המשיבה הוסיפה והסבירה, כי החברה המנהלת את קרן הפנסיה איננה "מתעשרת" כתוצאה מאי-תשלום דמי גמולים (או כל זכות אחרת), וכי גם דמי גמולים שלא משולמים לעמיתים, אינם נכנסים ל"כיסה" של החברה המנהלת – גם אם הם נשארים בקופת קרן הפנסיה – והם משמשים את העמיתים כולם.
עמדת המשיבה תואמת לעמדת הפסיקה, אשר קבעה כי "חשוב להדגיש כבר בפתח הדברים כי "רווחי" המשיבה, כחברה מנהלת של קרן פנסיה, אינם מושפעים ישירות מההכרעה בערעור. שכן, חברה מנהלת כשמה כן היא. היא מנהלת את קרן הפנסיה ורווחיה מושאים מדמי הניהול שהיא גובה, יחולקו כספי קרן הפנסיה בין העמיתים כפי שיחולקו". משכך, אנו דוחים את עילת הבקשה שבנדון.
אשר לחוסר תום-לב – בפסיקת בית הדין הארצי נקבע, כי על קרן פנסיה מוטלת דרישת תום-לב מוגברת ביחסיה עם העמיתים, וכי תום לב מוגבר זה מחייב גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לה. בהינתן מסקנתנו ולפיה הופרה חובת היידוע כלפי המבקשות, אנו מאשרים גם את עילת הבקשה שבנדון.
אשר לטענת המבקשות ביחס להלנת שכר – טענה זו נזנחה בסיכומי המבקשות. מכל מקום, לבית הדין אין כל סמכות לדון בטענה זו, היות שלפי סעיף 10(1) לתוספת לחוק תובענות ייצוגיות, נקבע כי "תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958".
הכרעה לגבי הסעדים המבוקשים
בבקשה המתוקנת עמדו המבקשות על הסעדים הבאים, ונדון בהם כעת, כסדרם. אשר לבקשה ל"החזר מלא של דמי גמולים שנגבו מחברי הקבוצה מעת קבלת פנסיית נכות שאינה מלאה, וזאת למזער 7 שנים מיום הגשת הבקשה המקורית", והבקשה "לחייב את המשיבה להשלים את מלוא ההפרשות החסרות ככל שהופרשו ובמאוחר כספים לחברי הקבוצה" – כבר קבענו דלעיל, כי המשיבה הפרה את הוראות התקנון, עת נמנעה מהעברה ליתרה הצבורה של עמיתיה, המקבלים פנסיית נכות חלקית, דמי גמולים חודשיים שוטפים – בין אם הימנעות מלאה מהעברה, ובין אם העברה חלקית.
לאור האמור לעיל, הסעד שבנדון דינו להתקבל, ועל המשיבה לשלם את ההפרשים המתחייבים, בצירוף התחייבותה שצוינה במסגרת ההליך, כי "זקיפת דמי הגמולים מוזנת לפי תאריך ערך של מועד הזכאות, בתוספת תשואה החל מאותו מועד" (ובכך יהיה מענה לסוגיית הערך הריאלי של ההפרשות, שהיו צריכות להיות מופרשות בעת הרלוונטית).
ביחס למחלוקת הנוכחית, ראו גם הודייתו של פישמן בעדותו, שאמר את הדברים הבאים:
"... כשאנחנו משחררים את הכסף אנחנו שמים אותו עם תאריך ערך למועד המקורי בו היה אמור להיות מופקד התשלום, לרבות הפרשי תשואה וריבית ... לפי תשואות הקרן, כפי שהיו בהתאם למסלול ההשקעה אותו בחר המבוטח בעת ההצטרפות, התשואות הן פומביות, מפורסמות באתר של משרד האוצר ואפשר לראות ולבדוק את החישובים".
מהאמור לעיל עולה, כי 'הפרשי ההצמדה והריבית' הינם למעשה התשואה של הקרן, מהיום שבו הכספים היו צריכים להיות מועברים על ידי המשיבה לחשבון העמית/ה. נשוב ונזכיר, כי לפי סעיף 45(ב) לתקנון המשיבה, נקבע כי "התשלום יתבצע ב-1 לחודש..." (המבקשות מתייחסות בנקודה זו להפרשי הצמדה וריבית שבהם מחויבים מעסיקים שמשלמים כספים באיחור, אולם ההשוואה הינה שגויה).
יחד עם האמור לעיל, איננו מוצאים כל מקום לפסוק את הסעד המבוקש החל מיום הגשת הבקשה המקורית, ומשעה שהבקשה המתוקנת כללה שינויים משמעותיים בטענות המבקשות, ו'פתחה מחדש' את ההליך. לכן, המועד שייקבע הינו כ-7 שנים טרם הגשת הבקשה המתוקנת – החל מיום 1.5.2012 ואילך.
אשר לבקשה "להורות למשיבה לפעול לפי התקנון שלה ולשלם בעתיד בכל מקרה של פנסיית נכות חלקית תשלום של דמי התגמולים בהתאמה לשיעור פנסיית הנכות" – איננו מוצאים כל מקום לפסוק סעד עתידי "בכל מקרה", וברי כי המדובר בסעד בעל גבולות בלתי ברורים בעליל. ומה גם, שהמשיבה ממילא אינה כופרת בחובתה לפעול לפי הוראות התקנון. לכן, הסעד המבוקש דינו להידחות.
אשר לבקשה "לחייב המשיבה בתשלומי בהעברת מידע מלא לעמיתים בין לאלו שלא הופרשו כלל בין לאלו שהופרשו באורח חלקי ובין לאלו שהופרשו באורח מלא – דיווחים חודשיים ושנתיים מלאים בין לעבר ובין לעתיד ומדי חודש בחודשו" – המשיבה אינה כופרת בחובתה להעביר לעמיתיה דיווחים שוטפים, בהתאם להוראות המאסדר. לכן, ראוי כי לאחר שיושלם הליך זה, וכפוף לתוצאותיו הסופיות, תעדכן המשיבה את העמיתים נשוא ההליך בדבר תוצאותיו. אשר לדיווח "לעתיד" – ראו מסקנתנו דלעיל.
אשר לבקשה "לחייב המשיבה בתשלום פיצוי לעמיתיה קבוצה בסך של 18,000 ₪ לכל עמית בגין אי העברת ההפרשה כאמור ובין בגין אי ההפרשה במועד", וכן לבקשה "לחייב המשיבה בנוסף בתשלום פיצוי כל עמית בסך של 30,000 ₪ מחמת אי העברת המידע הנדרש בין בתלושי שכר ובין באישורים שנתיים ובין בכל דרך אחרת הראויה על פי דין" – לאור קביעתנו דלעיל, ולפיה אין מקום לפסיקת סעד כספי נפרד, אנו דוחים את הדרישות האלה.
אשר לבקשה "למנות לפי שיקול דעת בית הדין הנכבד – בודק חיצוני שיבדוק את כל מצב העמיתים בכל השנים הרלוונטיות ולרבות עמיתים שפרשו מעבודתם, עמיתים שעברו לקופת גמל אחרת ו/או חו"ח הגיעו לעולם שכולו טוב" – לא הובא כל נימוק או ביסוס לבקשה זאת, ואיננו רואים כעת כל צורך למנות בודק. משכך, אנו דוחים דרישה זו.
אשר לבקשה "להעביר דיווח בנדון למפקח על הביטוח ולממונה על אכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה" – לא הובא כל נימוק או ביסוס לבקשה זאת, ואיננו רואים כעת כל צורך להעברת דיווח לגורמים הנ"ל. משכך, אנו דוחים דרישה זו.
אשר לבקשה "לחייב את המשיבה לשלם תגמול למבקשות וכן את מלוא הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד" – משעה שעיקרה של הבקשה התקבל, יש יסוד לדרישה זו, ואנו נתייחס לכך בסיכום ההחלטה.
סיכום
עילות הבקשה – אנו מאשרים את התובענה כנגד המשיבה כתובענה ייצוגית, ביחס לעילות התביעה הבאות – גרם הפרת חוזה, אי-מסירת מידע וחוסר תום-לב, ובכל הקשור לאי-ביצוע שחרור מתשלום גמולים, לגבי עמיתים של המשיבה המקבלים פנסיית נכות חלקית, במועד שבין יום 1.5.2012 ליום 1.5.2019.
הסעדים בבקשה – ניתן בזאת סעד, ולפיו על המשיבה לפעול בהתאם להוראות התקנון, וליישם החל מיום 1.5.2012 את הוראת תקנה 45 לתקנון "הפניקס פנסיה מקיפה", ולהעביר ליתרה הצבורה של עמיתיה, המקבלים פנסיית נכות חלקית, דמי גמולים חודשיים שוטפים.
אשר לעמיתים שלא בוצעה להם העברה כלל על ידי המשיבה, עליה לבצע הפרשה מלאה; אשר לעמיתים שבוצעה להם העברה חלקית, על המשיבה לבצע לזכותם השלמת הפרשה. וביחס לשתי קבוצות אלה, דמי הגמולים יוזנו על ידי המשיבה לפי תאריך ערך של מועד הזכאות המקורי, בתוספת התשואה שנשאה הקרן החל מאותו המועד.