העליון בהחלטה תקדימית: נחלה חקלאית שנעשה בה שימוש מסחרי נרחב תוחזר למדינה

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של זוג מהמושב כפר טרומן, וקבע בהחלטה תקדימית כי בעל נחלה שעשה שימוש מסחרי נרחב בקרקע חקלאית, יחויב להשיב את הקרקע כולה לרשות מקרקעי ישראל ואף לא יהיה זכאי לפיצוי בגין המבנים שנבנו על הקרקע

 

 
Image by Arek Socha from PixabayImage by Arek Socha from Pixabay
 

מורן שקד
FacebookTwitter Whatsapp
31/08/2021

המושב כפר טרומן שליד נתב"ג הוקם על קרקעות מדינה המנוהלות ע"י רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שהשכירה אותן לאגודה השיתופית כפר טרומן, בה חברים בני הזוג. הסכם המשבצת קובע שניצול הקרקע והקמת מבנים יתאפשרו למטרות חקלאות בלבד, נאסר על האגודה או חבריה להעביר את הזכויות בקרקע לצדדים שלישיים, לרבות בדרך של שכירות, בלא אישור רמ"י, וצוין כי הפרת ההסכם תאפשר לרמ"י לקבל בחזרה את הקרקע מבלי לשלם פיצוי.

בני הזוג מחזיקים בשתי נחלות, עליהן נבנו במשך השנים מבנים בלתי חוקיים רבים, שהושכרו לצדדים שלישיים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים, לרבות הפעלת חניון כלי רכב שסיפק שירותי חנייה והסעה לנתב"ג, מתחם צימרים ופעילות מסחרית ענפה נוספת בהיקפים נרחבים.

נגד בני הזוג ננקטו בגין כך במשך השנים הליכים משפטיים רבים, פליליים ואזרחיים, אך הם לא חדלו מהפעילות הלא חוקית. ערעורם נסב על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז, שקיבל את תביעת רמ"י, שיוצגה ע"י הפרקליטות, והורה על השבת הנחלות למדינה תוך ביטול זכויותיהם של בני הזוג בהן, על הריסת המבנים הבלתי חוקיים, ועל חיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים בגין השימושים הבלתי חוקיים.

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, תוך שקבע כי "בלתי מתקבל על הדעת כי בעל זכויות במקרקעי ציבור יפר באופן בוטה את התחייבויותיו על פי ההסכם, יפעל בניגוד לצווי בית המשפט ובניגוד להתחייבויותיו שלו, ויצפה כי לא ניתן יהיה לשלול את זכויותיו על פי ההסכם". השופט דוד מינץ ציין, כי "דבר לא עזר. חרף כתבי האישום, ההרשעות, גזרי הדין וההסכמות – המשיכו המערערים לבצע הפרות בוטות ושימושים חורגים במקרקעין שלא כדין. וכל זאת, תוך הפקת רווחים עצומים על חשבון הציבור".

ביהמ"ש דחה את הטענה כי הסעד של החזרת הנחלה לרמ"י צריך להישמר למקרים קיצוניים בלבד. "תכליתו העיקרית והיסודית ביותר של הסכם המשבצת היא ניצול הקרקע למטרות חקלאיות בלבד", פסק. "מקום בו מופרות הוראות הסעיף בקשר ליכולת העברת הזכויות בה, נפגעת תכלית ההסכם ולמעשה נשמט היסוד הבסיסי ביותר להתקשרות בו. זאת, בין אם מדובר בהפרה חד-פעמית ובין אם בהפרה ממושכת; בין אם מדובר בהפרה 'קלה' ובין אם חמורה; בין אם מדובר בהפרה שהופסקה לפני שנים רבות ובין אם לאחרונה; בין אם מדובר בהפרה בשולי המקרקעין ובין אם בכולם. מקום בו תכלית ההסכם אינה מוגשמת, יש להותיר בידי רמ"י – האמונה על שמירת המשאב הציבורי המוגבל ויקר הערך של מקרקעי ישראל – את הכלים לבטלו".

בפסק הדין נקבע כי ההסכם יבוטל בנוגע לכל שטח הנחלה, ללא אבחנה בין השטחים החקלאיים לשטחי המגורים וללא זכות פיצוי בגין המבנים הבנויים, תוך אמירה ברורה לפיה הקרקע ניתנה למטרות חקלאיות והקמת מבני המגורים נועדה לצורך הגשמת התכלית העיקרית – ביסוס ופיתוח של יישוב חקלאי.

בני הזוג חויבו בתשלום דמי שימוש בסך כ-7 מיליון שקל, המבטאים את העושר שהתעשרו מהשימוש בקרקע הציבורית שלא כדין. בסוגיית אופן חישוב דמי השימוש קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, לפיה יש לכלול בדמי השימוש את רכיב הרווח היזמי שבמקרה של שימושים לא מורשים שייך לרמ"י כבעלת הקרקע.

התיק נוהל בבית המשפט העליון ע"י עוה"ד עדי רון ואסנת דפנה מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, ובבית המשפט המחוזי ע"י עו"ד ליטל סדובסקי מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

קישורים שימושיים: