מחקר חדש חושף מימון מיליארדי דולרים לפרויקטים של אנרגית פחם באפריקה

אסיה מסכנת את הגישה לאנרגיה, ותוכניות אקלים

 

 
Image by jplenio from PixabayImage by jplenio from Pixabay
 

מיכאל לוי
FacebookTwitter Whatsapp
19/09/2021


מימון פחם במדינות בעלות השפעה גבוהה

התחייבויות פיננסיות לפחם המחובר לרשת במדינות בעלות השפעה גבוהה (מיליוני דולרים)

מוסדות בבעלות סין , הבנקים הגדולים בעולם ממשיכים לממן חשמל מפחם במדינות עם הצרכים הגדולים ביותר לגישה לחשמל; 42 מיליארד דולר התחייבו לתחנות כוח פחמיות המחוברות לרשת בין השנים 2013-2019 ב-18 מדינות שנחקרו

מחקר חדש שפורסם על ידי Sustainable Energy for All - אנרגיה בת קיימא לכל (SEforALL) ויוזמת מדיניות האקלים (CPI) מדגיש מגמה מטרידה במאבק נגד שינויי האקלים ודוחף לספק גישה אוניברסלית לחשמל: למרות אתגרים סביבתיים, כלכליים ועוד רבים אחרים העומדים בפני פחם, כיסי המממנים ממשיכים לממן קיבולת ייצור פחם נוספת בדרום אסיה ובאפריקה שמדרום לסהרה.

תקציר הידע של מימון כוח הפחם במדינות בעלות השפעה גבוהה, חלק מסדרת המחקר של SEforALL’s Energizing Finance, מנתח 18 מדינות עם פערי הגישה הגדולים ביותר לחשמל (כלומר מדינות בעלות השפעה גבוהה) כדי לזהות את מקבלי המימון עבור חשמל פחם, את מקורות ההשקעה הזו, את מניעי המפתח שלה ואת הסיכונים המצורפים.

"הרעיון של הפסקת פחם לא מתקיים בכל מקום", אמרה אוליביה קולדלי, ראש מימון אנרגיה ב- SEforALL. "אנו ממשיכים לראות השקעה משמעותית בהפקת חשמל מפחם במדינות עם שיעורים גבוהים של עוני אנרגטי. מדינות אלה זקוקות לאנרגיה בת השגה, אמינה ונקייה כדי לתמוך בהתפתחות החברתית-כלכלית שלהן ולהפחית את שינויי האקלים. מימון פרויקטי פחם חדשים אינו עולה בקנה אחד עם יעדים אלה ומעכב את המעבר לאנרגיה".

בין 2013 ל-2019 התחייבו 42 מיליארד דולר לתחנות כוח פחמיות המחוברות לרשת ב-18 המדינות שנחקרו. ביניהם, בנגלדש, הודו ופקיסטן קיבלו את רוב ההתחייבויות הפיננסיות למפעלי פחם חדשים, ואילו אפריקה, מדגסקר, מוזמביק, מלאווי, ניז'ר וטנזניה מארחות פיתוח פעיל של מפעלי פחם.

המימון הבינלאומי היווה את רוב 42 מיליארד הדולר, כאשר מוסדות פיננסיים סיניים היוו 40% מכלל המימון.

לאחר שדרום קוריאה ויפן הודיעו לאחרונה כי יפסיקו לממן מפעלי פחם חדשים מעבר לים, סין נותרה המקור העיקרי האחרון למימון פחם ציבורי בינלאומי שלא התחייב להפסיק את המימון למפעלי פחם בחו"ל. זאת בניגוד למדיניות האנרגיה המקומית של סין, המתעדפת מעבר לאנרגיה מתחדשת, שיא פליטות לפני 2030 וכלכלה נטו-אפסית עד 2060.

כמובן, סין היא לא האשמה היחידה. מוסדות פיננסיים מסחריים ברחבי העולם ממשיכים לתמוך בעקיפין בפיתוח תחנות כוח פחמיות, למרות שיישמו מדיניות להחריג מימון ישיר של נכסי ייצור פחם חדשים. בין השנים 2016 ל-2020, 38 הבנקים שאינם כוללים מימון ישיר לתחנות כוח פחמיות סיפקו בכל זאת מימון של יותר מ-52 מיליארד דולר לחברות העוסקות בפרויקטים של פחם (רשת הפעולה של יערות הגשם 2021).

בנוסף לפגיעה במאמצים העולמיים לרסן את פליטות הפחמן ולהשיג אפס נטו עד שנת 2050, מימון אנרגיה פחמית טומן בחובו סיכונים חברתיים-כלכליים משמעותיים עבור המדינות המארחות פרויקטים, גורם  שמוביל יותר ויותר לנכסים תקועים. התקציר מדגים כיצד אילוצי תשתית וביקוש נמוך מהצפוי בבנגלדש ובפקיסטן גרמו לחסר, ובמקרים מסוימים לכיבוי תחנות כוח פחמיות שהוזמנו לאחרונה.

20 המדינות הפחות מחושמלות בעולם לפי אחוז מהאוכלוסייה ללא חשמל נמצאות כולן באפריקה שמדרום לסהרה. אם מדינות אפריקה שמדרום לסהרה ימשיכו לפתח קיבולת חדשה לייצור חשמל פחמי, הן צפויות להתמודד עם אתגרים ועלויות דומים לאלה שנראו בבנגלדש ובפקיסטן. לוחות הזמנים הארוכים של הפיתוח הקשורים למפעלי פחם ולתשתית התומכת בהם יאטו עוד יותר את סגירת פערי הגישה לחשמל.

התקציר מציין כי ייצור אנרגיה מתחדשת מבוזר, מספק את הנתיב המהיר והיעיל ביותר לגישה מוגברת לחשמל בטווח הקרוב. ההמלצה היא על מעבר פרדיגמה מפחם מרכזי לייצור אנרגיה מתחדשת מבוזרת כדי להרחיב במהירות את הגישה לחשמל במדינות בעלות השפעה גבוהה, לא רק לשימוש ביתי למגורים, אלא ברמות גישה התומכות בצמיחה הכלכלית.

לקראת הדיאלוג ברמה הגבוהה של האו"ם השנה בנושא אנרגיה ו-COP26, התקציר ממליץ על הערכה מחדש של מערכת חשבונאות הפחמן הנוכחית המבוססת על גיאוגרפיה, המקצה פליטות למדינות על בסיס מוצאן הפיזי. במקום זאת, יישום משטר חשבונאות פחמן מבוסס מימון יאלץ את קובעי המדיניות לשקול את ההשפעה של ההון המקומי על פליטות חוצות גבולות ודוחף משקיעים פרטיים ליישר את תיקי ההשקעות שלהם עם שאיפות האפס נטו שהם תומכים בהן.

תקציר המידע המלא זמין כאן.