המחירים גבוהים בישראל? היזהרו מהשוואות בינלאומיות

מחקר חדש של פרופ' דן בן-דוד ופרופ' איל קמחי ממוסד שורש מראה שחישובים של פערי מחירים בין ישראל לממוצע ה-OECD -– חישובים שצוטטו רבות בישראל, ואף שיחקו תפקיד במחאת 2011 – כללו עיוותים שגרמו למחירים בישראל להראות גבוהים ביחס לממוצע ה-OECD מכפי שהם היו בפועל

 

 
Image by OpenClipart-Vectors from PixabayImage by OpenClipart-Vectors from Pixabay
 

מיכאל לוי
FacebookTwitter Whatsapp
11/10/2021

מנתוני ה-OECD על מחירים בקטגוריות שונות של מוצרים ושירותים, יכול להתקבל הרושם שפערי המחירים בין ישראל לממוצע ה-OECD גדלו בין 2005 ל-2017 (תרשים 4 בנייר העבודה של מוסד שורש). אולם רושם זה סותר את העובדה ששיעורי האינפלציה בישראל היו נמוכים מאשר ברוב מדינות ה-OECD בשנים אלה (תרשים 5 בנייר העבודה של מוסד שורש).
 
בנסיון ליישב בין אותן תוצאות שלכאורה סותרות, המחקר של מוסד שורש מראה שהדרך שבה מחושב פער המחירים בין ישראל לממוצע ה-OECD – תוצאות המצוטטות בהרחבה בתקשורת הישראלית – נוטה להטעות, לפעמים במידה ניכרת.
 
זאת משום שה-OECD מחשב את המחירי הממוצע של הארגון בעזרת שערי חליפין. אלה הנותנים, לעתים קרובות, תמונה מעוותת של המחירים היחסיים בין מדינות, היות שהם מושפעים מאירועים פוליטיים או מגורמים אחרים. על מנת להימנע מהטיות בחישובים, עדיף להשתמש ביחסי מחירים בפועל, הנקראים יחסי כוח קניה (purchasing power parities, או בקיצור, PPP) המחושבים עבור סלים דומים של מוצרים ושירותים בכל מדינה. תרשים 6 בנייר העבודה של מוסד שורש מראה עד כמה שונים שערי חליפין מיחסי כוח קניה.
 
הגישה החלופית המוצעת על ידי מוסד שורש תואמת יותר את המטרה המקורית של ה-PPP. יישום המתודולוגיה מצביע על כך שפערי המחירים בין ישראל ל-OECD אינם כה גבוהים כפי שנחשבו עד כה. למעשה, בחלק מקטגוריות המוצרים, המחירים בישראל אף נמוכים מממוצע ה-OECD.
 
חישובי ה-OECD עבור 2017, השנה האחרונה שעבורה יש נתונים, צוטטו רבות בישראל. הם הראו שהמחירים בישראל גבוהים ממוצע ה-OECD בכל הקטגוריות מלבד תקשורת (תרשים 7).


אולם, פרופ' בן-דוד ופרופ' קמחי מראים שבכל אחד ממקרים אלה, הפערים בפועל נמצאו כנמוכים יותר, או שהתהפכו לגמרי לפי החישובים מבוססי ה-PPP. למעשה, בארבע מתוך עשר הקטגוריות, ההשוואות של מוסד שורש הפכו לחלוטין את תוצאות ה-OECD שהתבססו על שערי חליפין, כך שהמחירים בישראל נמצאו כנמוכים מאשר המחיר הממוצע ב-OECD, ולא להיפך.
 
בנוסף, מתודולוגיית בן-דוד-קמחי מראה כי, בניגוד לחישובי ה-OECD שפורסמו, ולדעות הרווחות בישראל, פערי המחירים בין ישראל ל-OECD לא עלו בין 2005 ל-2017 בכל הקטגוריות. למעשה, פערי המחירים בין ישראל ל-OECD ירדו ב-6 מ-10 הקטגוריות (תרשים 8).


בעוד שהשוואות מחירים בין מדינות הן חשובות, הן מספקות רק תמונה חלקית של יוקר המחיה. בדיוק כפי שמחירו של מוצר מסוים עשוי להיראות לאדם אחד יקר יחסית ולאדם אחר זול יחסית, כך גם חשוב להתייחס להשוואות מחירים בין מדינות. למשל, גם אם המחיר בישראל והמחיר הממוצע ב-OECD היו שווים ב-2017, ישראלים היו עדיין במצב נחות יותר מכיוון שרמת החיים בישראל – כפי זו באה לידי ביטוי בתוצר לנפש שלה – היתה נמוכה ב-12% מממוצע ה-OECD באותה שנה.
 
המחקר של מוסד שורש מספק מבט על הנטל היחסי של רכישת מוצרים ושירותים בישראל על ידי בחינת העלות של כל סל מוצרים ביחס לשכר החציוני בישראל ובשאר מדינות ה-OECD. הפער באחוזים ב-2017 בין ישראל לממוצע ה-OECD ביוקר המחייה יחסית לשכר מוצג בתרשים 10. לצורכי השוואה, פערי מחירים בין ישראל לממוצע ה-OECD המבוססים על שווי כוח קניה – אך ללא התניה בפערי שכר – מוצגים גם הם בתרשים.


בן-דוד וקמחי מוצאים שבעוד מחירי המזון בישראל גבוהים ממוצע ה-OECD, התוצאה מתהפכת כשלוקחים בחשבון את השכר. פער המחירים החיובי של 7.5%, כאשר משווים מחירים בלבד, הופך לפער מחירים שלילי של 8.6%- לאחר שנלקחים בחשבון פערי השכר בין המדינות.
 
לעומת זאת, מחירי החינוך בישראל נמוכים מממוצע ה-OECD ב-9.5% כאשר השכר אינו נלקח בחשבון. כאשר מחיר החינוך מנוכה בשכר החציוני בכל מדינה, חוקרי מוסד שורש מוצאים שעלות החינוך בישראל גבוהה ב-10.3% מהממוצע ב-OECD.
 
בעוד שהפער במחירי הבריאות בין ישראל ל-OECD הוא 15%, בן-דוד וקמחי מוצאים שמחירי הבריאות בישראל ביחס לשכר החציוני גבוהים עוד יותר, ב-33%, מממוצע ה-OECD.
 
פערי המחירים בדיור, מים חשמל, גז ודלקים אחרים כמעט זהים כשנלקחים בחשבון פערי השכר (22.7%) וכאשר פערים אלה אינם נלקחים בחשבון (22.8%). מחירי המסעדות ובתי המלון בישראל גבוהים ב-19% מהממוצע ב-OECD. כאשר בוחנים זאת יחסית לשכר החציוני, הפער יורד ל-2%.
 
פרט למזון, ישנן שתי קטגוריות נוספות, פנאי ותרבות, ותחבורה, בהן המחקר של מוסד שורש מוצא שפערי מחירים חיוביים הופכים לשליליים לאחר התחשבות בשכר: מ-4% ו-2% ל-10%- ו-21%- בפנאי ותרבות, ובתחבורה, בהתאמה.
 
בשתי קטגוריות צריכה שמחיריהן בישראל כמעט זהים לממוצע ה-OECD (ריהוט וציוד בית, והלבשה והנעלה), מתקבלים פערים שליליים גדולים של 19.7%- ו-26.5%-, בהתאמה, כאשר נלקח בחשבון השכר בכל מדינה.
 
בתקשורת, המחירים בישראל נמוכים במיוחד מממוצע ה-OECD: 37%- ללא התחשבות בשכר ו-38%- כאשר מתחשבים בשכר. זהו תחום שעבר רפורמות גדולות בישראל לאחר תחילת העידן הסלולרי שהובילו להפחתות מחירים משמעותיות בתחום שהוא לא רק חשוב לצרכנים, אלא גם ממלא תפקיד מרכזי בקביעת הפריון והתחרותיות הכלכלית של ישראל מול מדינות אחרות.