העלאת גיל הפרישה לנשים ל 65 – הסבר ומשמעויות

"כמה נדיר למצוא זקנה ואושר שלובים יחד" – סנקה

 

 
אריאל ברזיליאריאל ברזילי
 

אריאל ברזילי
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
25/10/2021

מאמר זה נכתב בהמשך לתהליך "העברת" האחריות הפנסיונית לאזרחים – הפעם אזרחיות – עם אישור הצעת החוק שאושרה ב 21.10.2021 בוועדת הכספים של הכנסת, ולפיה יועלה, בצורה מדורגת, גיל הפרישה של נשים מגיל 62 לגיל 65 במהלך 11 השנים הקרובות ועד לשנת 2032.

ביצוע החוק כאמור, לאחר אישורו בכנסת בקריאה שניה ושלישית הצפוי בעוד כ 10 שבועות, יתבצע ב 3 השנים הקרובות ב"מדרגות" של 4 חודשים, וב 8 השנים לאחריהן ב"מדרגות" של 3 חודשים עד ל"התקבעות" של גיל פרישה 65 לנשים בשנת 2032.

החלטה זו, מעבר להיותה פשוטה וקלה לכאורה להבנה ויישום, "מקפלת" בתוכה משמעויות רבות, לרבות נוכחיות ועתידיות, שיש לתת עליהן את הדעת.

מדובר כאן שינוי היסטורי בתולדות מיצוי זכויות כוח האדם המשק הישראלי – גיל הפרישה לנשים היה 60 במשך שנים רבות, והלחצים להעלות אותו נתקלו בהתנגדות רחבה מטעם ארגוני העובדים, פוליטיקאים במפלגות מכל רחבי הקשת הפוליטית ופעילים חברתיים. ועדה בראשות שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, המליצה על מתווה להעלאת גיל הפרישה לנשים בשנת 2000 אך רק בשנת 2004, תוקן החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים ל 64 לילידות 1944 – 1947 בצורה מדורגת לגיל 62 ואח"כ המשך העלאה לגיל 64 לילידות 1955 ואילך – דבר שלא התבצע בפועל לבסוף בהקשר הפוליטי עקב מחלוקות פנימיות רבות כבעבר – עד היום.

יתרונות העלאת גיל הפרישה לנשים – "הגדלה" ביחס למצב הנוכחי של כ 14-35% (תלוי במודלים השונים ובמכשירים הפנסיוניים) בפנסיה של נשים שיפרשו בגיל מאוחר יותר עקב צבירות נוספות וריבית דריבית לצבירה הפנסיונית שלהן, הגדלה של "קצבת אזרח ותיק" לפורשות לגמלאות עם הגדלת הוותק לכאורה, "חסכון" בתשלומי "קצבת אזרח ותיק" של המוסד לביטוח לאומי, צמצום פערי הכנסות בין גברים לנשים לכאורה, מתן מענה לתקופת הביניים של ירידה בהכנסה דרך חקיקת "מס הכנסה שלילי" והארכת משך האבטלה לנשים שתפלטנה מגיל 57 לפחות בהקשר זה ע"י חוק הביטוח הלאומי.

חסרונות העלאת גיל הפרישה לנשים – "התנגשות" עם מגמות סותרות בהקשר זה – ירידת אחוז ההשתתפות של נשים בכוח העבודה מעל גיל 60 הנראה ומעמיק כבר כיום, גידול של "מקדם הקצבה" (ממנו נגזרת "קצבת הזקנה" שתקטן מאחר והיא ביחס הפוך אליו) כתוצאה מהתארכות מתמדת בתוחלת החיים בעולם מחד ובארץ בפרט, קושי כלכלי ותעסוקתי הנובע משילוב מגמות אלו יחד כבר היום, ולבטח במבט עתידי.

נושא העלאת גיל הפרישה בכלל, ולנשים (להן תוחלת חיים ארוכה בכ 4 שנים מזו של הגברים, בארץ ובעולם לפי מחקרים עומק רבים – 85 / 81 בהתאמה נשים / גברים) בפרט, הינה מעין "תפוח אדמה לוהט" שניתן לראות מהסקירה לעיל כי הטיפול בו בפועל, מסיבות טובות פחות או יותר, אינו פשוט עקב המשמעויות הרבות שלו הנוגעת למעשה למחצית מאוכלוסיית כוח העבודה הקיים. מבחינת תהליכים דומים במדינות מפותחות אחרות, ישראל מתקדמת לאט יחסית למדינות ה OECD בהקשר גילאי פרישה, כאשר ברוב המדינות הללו גיל הפרישה בחוק אינו מבחין בין המינים, ובל נשכח גם כי גם נושא גיל הפרישה של גברים (67 כיום) לא נשכח, אם כי אינו מטופל עדיין מאותן סיבות שמניתי בתחילת המאמר, ויש רצון להעלותו לגיל 70 לצורך מתן מענה למגמות שתוארו לעיל.

במיוחד בעידן של קיטון מתמשך בפנסיית הזקנה לאורך זמן, יש לזכור כי לאישור הצעת החוק האמורה, יש בהחלט השפעה על הקצבה הגבוהה יותר לפורשת שתאפשר לה התמודדות כלכלית טובה יותר עם עתידה כגימלאית – אולם ביחס לכל המגמות האחרות אשר פועלות לכיוון ההפוך – גידול תוחלת החיים המתמשך, מגמות שוק העבודה וההשתתפות בו, תחזיות לגבי אופי שוק התעסוקה העתידי והאיחור בו מתקבלות בפועל ההחלטות על תיקון גיל הפרישה, הרי שהתיקון הנוכחי נותן מעין תרופת "אקמול"  לבעיה קשה וסבוכה שלא נעלמה או תיעלם גם במדינות בהן התאמת גילאי הפרישה (לנשים וגברים גם יחד) בוצעה בצורה מהירה ואחראית יותר מאשר ישראל, כך שעל פניו נראה כרגע כי מעבר לכך שמצב הפוליטי הקיים, נכון להיום, הצעת החוק הזאת תעבור את אישור הכנסת ותיכנס לתוקף, זו לא בהחלט הפעם האחרונה בה נידרש לדון בנושא זה.

ניתן לעיין במאמרים נוספים של כותב מאמר זה, ולראות בבירור כי כל המגמות הכלכליות / חברתיות / דמוגרפיות מצביעות על קיטון הקצבה שתשולם בעתיד לפנסיונר/ית - וכי באחריות כל אחד ואחד למצוא לו מקורות נוספים שיהוו הכנסה נוספת לאחר שיפרוש אם ירצה לשמור על רמת חייו בצורה סבירה – וגם בהקשר הזה, ניכרת מאד הורדת מעורבותה של הממשלה במהלך השנים – מיציאה לגמלאות ללא כל הקשר אקטוארי תומך שהגיע לשיא עד תחילת שנות ה 80 של המאה הקודמת ועד לתהליכים המתמשכים שכיוונם ברור לכל בר-בי-רב – הגדלת האחריות האישית של האזרח (הפעם בהקשר הזה – האזרחיות) לעתידו הפנסיוני כפי שאושרה בהצעת החוק ועברה לאישור הכנסת.

לסיכום, ובהמשך לפתגם המכונן שצוטט בפתיח של המאמר,  נצטרך להמשיך לסגל לעצמנו, כדי להצליח ליישמו, חשיבה חדשה ואחריות אישית מוגברת בהקשר לנושאי ההערכות והיציאה לגמלאות, שכן המגמה הברורה של העברת האחריות לנושא המורכב הזה לחוסך הפשוט המוצגת במאמריו של כותב שורות אלו כבר שנים רבות ממשיכה ומתגברת – דבר אשר יתעצם כעת עם ביצועו המדורג של תהליך העלאת גיל הפרישה לנשים שהוצג כאן, והמשמעויות הלא פשוטות מבחינה כל אשה המתכוננת לפרישה ביום מן הימים.

הכותב הינו בעל רישיון יועץ פנסיוני, מנהל מיזם "ערך מוסף".

מאמר זה הינו כללי בלבד, ואין להסתמך עליו מעבר להנחות כלליות שצויינו בו.