אמון הצרכנים ואופטימיזם העסקים הקטנים || מה הם אומרים לקראת 2022

כל צעדי קובעי המדיניות לא הצליחו לייצר מומנטום חיובי בשני מדדי הסנטימנט הכלכלי האלו בארה"ב

 

 
צילום פאנדרצילום פאנדר
 

משה שלום
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
29/11/2021

כולנו יודעים למי ניתנה הנבואה, מאז חורבן הבית. אבל, זה לא מונע מהרבה מאוד דעתנים לקבוע מה יהיה. ואני, עבדכם הנאמן, איננו יוצא מהכלל הזה. למרות שאני יודע היטב שזהו תרגיל תיאורטי בלבד, אני "חוטא" בניסיון לתת הגיון עתידי במה שאנו רואים כיום בשווקים. ועל הבסיס הזה, ציינתי בסקירות הטכניות והאחרות באתר, שאחרי סיום שנת 2021 ותחילת שנת 2022 מוצלחים (הנובעים מהנזילות הגבוהה הממשיכה לזרום ומהעונתיות המופלאה) אנו נראה תיקון משמעותי ראשון מטה.

השאלה הגדולה נשארה בעינה: מאיזה כיוון הטריגר לאותן ירידות יגיע? האם אלו יהיו ההשלכות של תופעות הלוואי מהתפרצות זן חדש של המגפה (אומיקרון...) המצליח להתגבר על החיסונים הקיימים? האם אלו יהיו הסימנים הראשונים של הלחץ על היצרנים והצרכנים שאינפלציה מתרוממת ומעצימה יכולה לגרום? האם אלו יגיעו מצמצום ההרחבות הכמותיות? או האם יהיו אלו גורמי חוץ לשוקי ההון כמו אירועים גיאו-פוליטיים או פנים מדינתיים (ארה"ב, סין, אירופה...). כרגע, אין לדעת.

אבל, אין ספק שאנו מתחילים לראות סימנים מדאיגים בחזית המנוע שהכלכלה האמיתית מהווה. וזאת משני הכיוונים: אופטימיזם עסקים הקטנים ואמון הצרכנים. לפני שנציג את הגרפים הרלוונטיים, הייתי רוצה לתת כמה מילים על שני המרכיבים האלו. ונתחיל בצרכנים דווקא. ידוע לנו שכ-70% מהצמיחה בכלכלה של המעצמה הראשונה בעולם מגיעה מצריכה. ורוב רובה מצריכה מקומית. מדוע? כי אמריקה הגדולה הינה חברה של צרכנות אשר החומריות בה מהווה אלמנט של סטטוס חברתי. הרבה מעבר לאפקט הזה בכל חברה מערבית אחרת (אירופה, יפן).

המסחור המתמיד של כל אלמנט מחיי האמריקאי הממוצע מביא אותו לצרוך הרבה מעבר לצרכים החיוניים שלו. יוכיחו זאת רמות החוב בכרטיסי האשראי, כאשר זו גם המדינה שבה יש כ-74% מהאזרחים החיים ממשכורת למשכורת. לכן, אמון הצרכנים הוא פרמטר כה חשוב עבור האנליסטים של וול-סטריט. ומה עם רגשות החיוב של עסקים הקטנים? גם זה פשוט למדי: אלו העסקים הקשורים לקרקע האמיתית של הכלכלה המקומית. ואלו העסקים המרגישים טוב מכולם את האופוריה, או הדיכאון, של הלקוחות שלהם.

על פי רגשות אותם לקוחות הם מתכננים מלאיים, בונים או מקצצים בהרחבת העסק, מגדילים או מקטינים את כוח האדם, וכו... וכאשר החיוב שלהם הופך לשלילה, אנו יודעים שמשהו "רקוב" נמצא ברקע של מנוע הצמיחה המקומי. וזה בהחלט משהו שיתבטא בתוצאות החברות, בדוחות ובמה שזה ייעשה לשוק, אחרי השהייה מסוימת.

הנה שני גרפים, המגיעים מ-Advisor Perspectives. ונתחיל באופטימיזם של העסקים הקטנים:


העקומה האדומה מייצגת את אותו רגש לגבי העתיד. וממה שאנו רואים מאז 1985 יש כאן בעיה קטנה: השיא האחרון של אותה תחושה הייתה ב-2017-8 כאשר המדד התקרב ל-110. מאז אנו רואים את החיוב מתדרדר מטה. הקורונה מצאה את המדד ב-104.5 והפילו אותו ל-90 אבל מעשי קובעי המדיניות הצליחו להחזירו לאזור ה-104 בלבד, דהיינו קצת פחות מהשיא שלפני המגפה. כרגע, עם הנתונים עד 11-2021 המדד נמצא ב-97.8 דהיינו מתחת לקו ה-100 המהווה את הגבול לחשש מפני מיתון. מה אנו מבינים מכך: אפילו בלי הואריאנט החדש, ולמרות כל הכסף שהוזרם כדי להילחם בקורונה, העסקים הקטנים נמצאים בטריטוריה השלילית של התחושה לגבי העתיד. ומה בקשר לצרכנים?


התמונה כאן דומה במובנה הכללי: השיא שלפני הקורונה עמד על 100 עגול (העקומה הכחולה) כאשר אחרי כל מה שקרה מאז, מבחינה פיסקאלית ומוניטארית, אנו רואים אמון צרכנים העומד על 71.7 (!) בלבד. אגב, ההיסטוגרמה הירוקה-אדומה של התוצר הגולמי מראה מספרים הרבה יותר טובים, יחסית למה שהיה לפני הקורונה, אבל, מסתבר, שזה לא מתבטא באופטימיזם של העסקים הקטנים ובאמון הצרכנים.

האם שני גרפים אלו אומרים לנו לצאת מהנכסים בעלי הסיכון הגבוה, ולהתבצר בנכסים סולידיים? בוודאי שלא. מה שהם משדרים הוא דבר אחד: מנוע הצמיחה, מצד היצרנים המקומיים והצרכנים המקומיים, מראה חולשה מול ביצועי שוקי המניות. זו נורת אזהרה, ואולי, הכנה ברורה לחיזוק התסריט שהזכרתי בפתיחה: בנייה איטית של גורמי שלילה שיביאו לאותו תיקון יורד משמעותי בשנת 2022. אם, כמובן, לא יעוף אלינו איזה ברבור שחור בלתי צפוי עד אז.
המון הצלחה וחג שמח לכולם.