המשך ירידה במספר דורשי העבודה - הנמוך מאז משבר הורונה

כאשר בוחנים את מספר דורשי העבודה לפי סוג התביעה – דורשי עבודה תובעי אבטלה, דורשי עבודה תובעי הבטחת הכנסה ודורשי עבודה שאינם תובעים כל קצבה – עולה כי שיעור הירידה בקרב תובעי אבטלה היה גבוה משמעותית מאשר בקרב תובעי הבטחת ההכנסה בחודשים האחרונים. כך, מאז תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומעלה שאירעה באוקטובר ירד מספר תובעי האבטלה ב 47.2% ועמד בינואר על 88.1 אלף. למעשה, מאז תום הסגר השלישי ירד מספר תובעי האבטלה מכ 698 אלף בפברואר 2021 ל 88.1 אלף בינואר 2022, כאשר ירידה עקבית זו הואצה פעמיים – ביוני 2021 עם תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה למובטלי הקורונה בני ה 45 ומטה ובאוקטובר 2021 עם תום תקופת הזכאות של בני ה 45 ומעלה. 

מנגד, בעוד תום תקופת הזכאות הוביל לירידה במספר תובעי האבטלה הרי שמספר תובעי הבטחת ההכנסה דווקא עלה בחודשים שבין יוני לדצמבר (59.9 אלף ביוני לעומת 77.4 אלף בדצמבר) אך ירד בכ 4.8% במהלך ינואר ועמד על 73.7 אלף. לאורך כל המשבר, העריכו בשירות התעסוקה כי בתום תקופת הזכאות צפויה עלייה במספר תובעי הקצבאות הסוציאליות כהבטחת הכנסה, והוא אשר נרשם מאז תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה למובטלי הקורונה. עם זאת וכאמור, במהלך ינואר ירד מספרם אם כי הוא עדיין גבוה בכ- 20.6% בהשוואה למספרם ערב המשבר, אז עמד על 60.1 אלף בלבד. 

באשר לדורשי העבודה שאינם תובעים כל קצבה, מספרם ירד בלא פחות מ 25% בין דצמבר לינואר ועמד על 7.2 אלף בלבד בינואר גובה ב 0.8 נקודות האחוז בלבד בהשוואה למספרם ערב המשבר. 

אחד ממאפייני משבר הקורונה היה השימוש הגובר במנגנון החל"ת, אך עם היציאה מהסגר השלישי ובפרט מאז תום תקופות הזכאות לדמי אבטלה למובטלי הקורונה (יוני ואוקטובר) מספרם כמו שיעורם הלך וירד, כך למשל בהשוואה לחודש יוני, קודם להספקת הזכאות, רק 3.9% מהשוהים בחל"ת אז נותרו בחל"ת גם בינואר. כך או כך, בינואר הגיע לכדי כ 6.8 אלף בלבד, ואולם שיעורם בקרב תובעי האבטלה גבוה פי 1.84 מאשר זה שנהג ערב המשבר. 

לפי נתוני הלמ"ס, גם במהלך דצמבר מספר המשרות הפנויות הוסיף לעלות ועמד על 146,003 (לעומת 145,994 בנובמבר) ובסך הכל מהוות המשרות הפנויות 4.94%. היחס בין מספר המשרות הפנויות למספר דורשי העבודה, מסבירים בשירות התעסוקה, הוא עדות לאפשרויות התעסוקה העומדות בפני דורשי העבודה. היחס הפרדוקסאלי שבין העלייה במספר המשרות הפנויות לירידה במספר דורשי העבודה מלמד, לכאורה, שלכל אדם הנמצא כיום באבטלה יש הזדמנויות רבות יותר לעבודה. 

בינואר 2022 היחס שבין מספר דורשי העבודה למספר המשרות הפנויות עמד על 1.2 (לעומת 1.3 בדצמבר), שהוא היחס הנמוך ביותר מאז 2009. משמעות הדבר היא שישנה כמעט חפיפה מלאה בין מספר דורשי העבודה לבין אפשרויות התעסוקה הקיימות במשק, בהיבט המספרי בלבד (ולא באשר לאופי המשרות הפנויות). לשם השוואה, בינואר 2021, בשיאו של הסגר השלישי, היחס עמד על 11.7, ומשמעות הדבר הייתה כי על כל משרה פנויה במשק התחרו כ 12 דורשי עבודה. יודגש, כי היחס שנרשם בינואר 2022 טוב אפילו מזה שנהג בישראל ערב המשבר, אז עמד היחס על 1.7. 

בדומה למרבית החודשים שחלפו מאז היציאה מהסגר השלישי, גם בינואר נמשכה מגמת הירידה במספר דורשי העבודה בכל קבוצות הגיל. כאשר בינואר, הירידה המספרית הגדולה ביותר הייתה בקרב קבוצת הגיל 35-50 שעמדה על 4.2 אלף, אחרי בקרב בני 51 ומעלה שעמדה על 2.8 אלף ולבסוף בקרב הצעירים (עד 34) שעמדה על 1.9 אלף בלבד. תוצאות הירידה הדיפרנציאלית במספר דורשי העבודה לפי קבוצות גיל, הוביל לכך ששיעור הצעירים ובני 51 ומעלה רשם עלייה, לעומת ירידה בקרב דורשי העובדה בגילאי 35-50. 

באשר לצעירים, יצוין כי מודבר בהמשך עלייה שמאפיינת את החודשים האחרונים ושיעורם עמד החודש על 26.21%, גבוה משמעותית שזה שנרשם ערב המשבר גם אם נמוך משמעותית מרוב שלבי המשבר. יוזכר, כי השימוש הגובר במנגנון החל"ת וכמו גם השבתתם או הגבלתם של ענפי משק המאופיינים בעבודת צעירים, כמכירות ושירותים, הוביל לכך שלכל אורך שלבי המשבר עד יוני 2021, אז תמה הזכאות לבני 45 ומטה, שיעור הצעירים בקרב דורשי העבודה קבע שיאים היסטוריים, כאשר בינואר 2021, בעיצומו של הסגר השלישי עמד על לא פחות מ 44.15%. יצוין, כי הירידה בשיעורם בחודשים שחלפו בין היציאה מהסגר השלישי ועד לאוקטובר 2021 נובעים מחזרת ענפי המשק המאופיינים בעבודת צעירים וכמובן שבתום תקופת הזכאות. מנגד, עליית החודשים האחרונים בשיעורם קשורה, כפי הנראה, לתום תקופת הזכאות לבני 45 ומעלה שהוביל לירידה בשיעור קבוצות הגיל המבוגרות יותר. כך או כך, התמהיל הגילאי של דורשי העבודה בינואר 2022 שונה מזה שנהג ערב המשבר, ולהערכת שירות התעסוקה שיעור הצעירים יוסיף להיות גבוה בחודשים הבאים בהשוואה לזה שעמו נכנסה ישראל למשבר הקורונה. 

עוד קודם למשבר, שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה היה גבוה משיעורם של גברים. לאורך המשבר, נוכחנו כי בכניסה לסגרים ובמהלכם עלה שיעור דורשות העבודה באופן משמעותי וזאת נוכח העובדה שהענפים שנפגעו יותר מהסגרים, כמכירות ושירותים, מאופיינים יותר בעבודת נשים מאשר גברים. עוד העריכו בשירות התעסוקה כי גם בעשור השני של המאה העשרים ואחת, חלוקת התפקידים בין הורים עודנה מוטת מגדר ועם סגירת מערכת החינוך נוכחנו כיצד מספרן של דורשות העבודה עולה, ולא רק כי רוב עובדי ההוראה הן נשים אלא גם בשל ההטייה המגדרית שבחלוקת התפקידים ההורית. כך או כך, בינות לסגרים ירד מספרן של נשים ושיעורן בקרב דורשי העבודה הלך והתקרב לזה שנהג ערב המשבר. עם הפסקת הזכאות לדמי האבטלה של בני 45 ומעלה ירד מספר הגברים דורשי העבודה בצורה משמעותית יותר, וכתוצאה עלה שיעור הנשים. אם כי, מגמה זו נפסקה לאחרונה ובינואר, למשל, מספר דורשות העבודה ירד בכ 5.3 אלף לעומת ירידה של 3.5 במספר דורשי העבודה. בינואר 2022 שיעור דורשות העבודה עמד על 52.5% נמוך ב 0.4 נקודות האחוז בהשוואה לדצמבר וב 0.5 נקודות האחוז בהשוואה לינואר 2020. 

הירידה במספר דורשי העבודה שאפיינה את ינואר נודעה בקרב כל קבוצות האוכלוסייה – בקרב היהודים הלא חרדים נרשמה ירידה של 4.1 אלף, בקרב הערבים בכ 3.2 אלף, בקרב החרדים של 0.9 אלף ואילו בקרב האחרים  של 0.6 אלף. אולם, באשר לשיעור כל קבוצה בקרב כלל דורשי העבודה בעוד שיעור החרדים והערבים ירד (ב 0.2 ובפחות מ 0.1 נקודות האחוז, בהתאמה) בהשוואה לדצמבר, הרי ששיעור האחרים נותר על כנו ואילו שיעור היהודים שאינם חרדים עלה ב 0.3 נקודות האחוז. 

הירידה הכמעט שולית בקרב דורשי העבודה הערבים, הן במספר והן בשיעור, מבטאת את הקושי של דורשי העבודה הערבים בחזרה לעבודה. הפסקת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומעלה הובילה לחזרה משמעותית יותר בקרב דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים, וביטאה את הקושי של דורשי העבודה הערבים לשוב למעגל העבודה. כך, בנובמבר 2021, החודש הראשון מאז תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה, חצה לראשונה שיעור דורשי העבודה הערבים את שיעורם ערב המשבר – 32.9% בנובמבר 2021 לעומת 30.9% ערב המשבר. למעשה, כל זמן שהייתה זכאות לדמי אבטלה שיעור דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים היה גבוה משמעותית משיעורם קודם למשבר. אך ככל שהתקרבה הזכאות לתומה ובוודאי לאחר שכבר תמה רבים מהם שבו לעבודה, דבר שהשפיע על עלייה בשיעור הערבים. עובדה זו מדאיגה במיוחד, נוכח העובדה שהאוכלוסייה הערבית מתמודדת עם חסמים תעסוקתיים מרובים ומהווה שיעורים משמעותיים מכפי גודלה היחסי באוכלוסייה בקרב מקבלי הקצבאות הסוציאליות, לרבות הבטחת הכנסה. בשירות התעסוקה תולים זאת בכישורי ובמיומנויות עבודה נמוכים יחסית, המאפיינים רבים מדורשי העבודה הערבים ומהווים עבורם חסם בפני חזרה לעבודה. 

בבחינת התפלגות דורשי העבודה לפי אשכולות חברתיים-כלכליים עולה כי נרשמה עלייה קלה של 0.2 נקודות האחוז בשיעור דורשי העבודה מהאשכולות הנמוכים (1-3) בהשוואה לדצמבר, המדובר הוא בשיעור גבוה (41.2%) אך נמוך מזה שנהג ערב המשבר (43.2%). בדומה, גם בקרב האשכולות הגבוהים (8-10) נרשמה ירידה של 0.2 נקודות האחוז בהשוואה לדצמבר, אם כי שיעורם בינואר 2022 נמוך משמעותית מזה שנהג ערב המשבר (13.5% לעומת 15.1%). לעומתם, בקרב דורשי העבודה מאשכולות הביניים נרשמה ירידה במהלך ינואר, ירידה של 0.4 נקודות האחוז (45.3% לעומת 45.7%), אולם שיעורם גבוה משמעותית מזה שנהג ערב המשבר (פער של 3.6 נקודות האחוז). 

בחינת התפלגות דורשי העבודה לפי משלחי יד מראה בבירור כי בעוד בקרב דורשי העבודה הבלתי מקצועיים נרשמה עלייה משמעותית של 2.6 נקודות האחוז בהשוואה לנובמבר 2021, כאשר לעומתה נרשמה ירידה משמעותית יחסית של 2.1 נקודות האחוז בקרב בעלי משלח היד האקדמי. ככלל, בחינת משלחי היד ברמה גבוהה יותר (רמה 3, עפ"י הגדרות הלמ"ס) מלמדת כי היקפי החזרה לעבודה, וסיכויי החזרה יש להניח, גבוהים משמעותית מאז נובמבר, קרי מאז הפסקת הזכאות לדמי אבטלה. למעשה, עולה כי הפסקת הזכאות לדמי אבולה השפיעה יותר על דורשי העבודה ממשלחי יד גבוהים יותר (שוב, במושגי הלמ"ס) והם, כפי הנראה, מיצוי יותר את מלוא תקופת הזכאות. 

בדומה למגמת מרבית חודשי המשבר, גם בסוף ינואר 2022 שיעורי דורשי העבודה הגבוהים ביותר נרשמו בערים ערביות או בערים מעורבות בעלות שיעור גבוה של תושבים ערבים. נכון לסוף ינואר, בראש הרשימה עמדה אום אל פחם עם 10.4%, אחריה רהט עם 10.1% ובשלושת המקומות האחרונים בחמישייה המובילה היו סחנין, נצרת ועכו (עיר מעורבת) עם שיעור דורשי עבודה של 8.6%, 7.3% ו- 7% בהתאמה. למעשה, ברשימת עשר הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר ישנן שש ערים ערביות (אום אל פחם, רהט, סחנין, נצרת, תמרה ושפרעם) עיר אחת מעורבת (עכו) ורק שלוש ערים יהודיות (דימונה, טבריה וצפת). 

יש לציין, כי בחודשים רבים במהלך המשבר יכולנו לראות במעלה הרשימה גם ערים חרדיות והנה, בינואר 2022 העיר החרדית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר הייתה ביתר עילית (3.2%) דורגה במקום ה 26 בלבד, והבאה אחריה היא בני ברק עם שיעור של 2% מה שהקנה לה את המקום ה 44 ברשימה בלבד.