יום בחייו של מתווך נדל"ן

הסיפור הבא התחיל בשיחת טלפון מחו"ל (מהונג קונג). לקוח בשם יוסי התקשר אלי ובישר שבעוד שבוע ינחת בארץ כדי לבחון בית לקניה, כיוון שהוא ומשפחתו מתכננים לחזור לארץ בעוד שנתיים.  לשם כך, יוסי ביקש שאראה לו בתים בגבעת טל, או קוטג'ים דו משפחתיים בשכונה הצבאית.
יוסי ביקש להתמקם בראש העין, כיוון שלפני כעשר שנים גר יחד עם משפחתו בשכונה הצבאית בקוטג' טורי, תקופה שהותירה בליבו זיכרונות טובים והרבה חברים ותיקים.

לשאלתי לגבי גובה התקציב, ענה שאין מגבלה כזו, וביקש שאראה לו כל מה שקיים, על מנת שיוכל לקבל החלטה נבונה ומהירה. זאת, מכיוון שהוא מגיע לשלושה ימים, אשר בסיומם הוא מתכנן לסגור עסקה, אותה עורך דינו ישלים מאוחר יותר באמצעות ייפוי כוח.

כמובן שהתרשמתי מרצינותו ותיאמתי לו ביקור בכל הנכסים שעמדו למכירה באותו זמן, כולל נכסים שהמוכרים הקפיאו את מכירתם, כי לא הצליחו לקבל מחיר מספק לטעמם.

באותו זמן הצלחתי לארגן כ- 10 נכסים בטווח של 5 שעות זה מזה.

יממה לפני הפגישות המתוכננות, יוסי התקשר לבשר לי שטיסתו מתעכבת ב 24 שעות כתוצאה מתקלה לא ברורה, ולכן יש לדחות את הפגישות ליום למחרת. אין לכם מושג מהו פירוש הדבר לתאם מחדש עשרה נכסים בטווח של 5 שעות. למזלי, עברתי את המשוכה בהצלחה והפגישות תואמו מחדש.

כשיוסי הגיע, נפגשנו בבוקר במשרדי על כוס קפה. סקרתי בפניו את הנכסים שאנו עתידים לראות והצעתי לו שנתחיל את הסיור בסיבוב בראש העין, על מנת לבחון את התפתחות העיר בעשר שנים האחרונות. (מי שלא היה בראש העין עשר שנים, מבחין בכמה העיר שינתה פניה). כמובן שיוסי התלהב מההצעה וכך יצאנו לדרך.

לאחר כשבע שעות שכללו בחינת עשרה נכסים, חזרנו למשרד וביצענו סינון ראשוני של הנכסים שאנו פוסלים מיד, וכך נותרו בידנו שלושה נכסים אקטואליים. בהמשך, קבענו פגישה נוספת למחרת בבוקר כדי לבחון נכסים אלו בשנית.

אחד, מתוך השלושה, נפסל בשל היעדר כיווני שמש מתאימים. לגבי שני נכסים הנותרים נקבעה פגישה בערב למשא ומתן.

נפגשנו עם בעלי הנכס הראשון בשעה שש בערב. השניים "עשו קטע" והעלו את המחיר ב- 150,000 ₪ בפגישה עצמה, כיוון שהיו בטוחים ש"התייר מחו"ל" התאהב בבית, והולך לשלם להם כל מחיר (למרות שהמחיר שלהם היה גבוה מראש ב- 10% ממחירי השוק). לאחר ששמענו את הצעתם, לקחתי אותם הצידה ואמרתי להם שהם הולכים להפסיד את העסקה, כתוצאה מרדיפת בצע. השניים היו בטוחים שאני סתם מפחיד אותם והחליטו להתעקש.

לאחר כשעה וחצי סגרנו זיכרון דברים עם בעלי הבית השני (מה שדיבר אליהם היה שתאריך הפינוי הוא לעוד שנתיים, מה שיותיר בידם די זמן לבנות בית קטן). העסקה נסגרה תוך 48 שעות, כפי שהתחייב יוסי מראש וכולם היו מרוצים. מיותר לציין שכשיוסי ומשפחתו נחתו בארץ כעבור שנתיים, והתמקמו בביתם החדש, שווי הבית היה גבוה יותר. בעלי הנכס הראשון מכרו את הבית לאחר כחודש, תוך התפשרות על המחיר הראשוני שאותו ביקשו. ועל זה נאמר: " אוהב כסף לא ישבע כסף" (משלי).

הכותב הינו זכיין אנגלו סכסון ראש העין וישובי הסביבה