בהתאם להוראות סעיף 32(א)(2) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן - חוק קופות גמל), כפי שהוחלו גם בסעיף 36א לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, גופים מוסדיים רשאים לגבות מנכסי קופת הגמל או מנכסים העומדים כנגד התחייבויות תלויות תשואה, הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות בנכסים כאמור, כפי שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן – הוצאות ישירות). בהתאם לסמכויות אלה הותקנו בשנת 2008 תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות), התשס"ח-2008 (להלן – תקנות הוצאות ישירות או התקנות), הקובעות אלו הוצאות ישירות ניתן לגבות בשל ביצוע עסקאות בנכסי המשקיע המוסדי. בשנת 2014 נקבעה לראשונה בתקנות הוצאות ישירות, תקרה להיקף הוצאות מסוימות שאותן ניתן לגבות כאמור, על מנת להגביל את שיעורן (להלן – מגבלת ההוצאות). מגבלת ההוצאות נקבעה לגבי הוצאות הנובעות מהשקעה בקרנות השקעה, מנהלי תיקים, קרנות, קרנות מחקות, נכסים לא סחירים, לרבות מתן אשראי, ומתן משכנתא, בכפוף
לתנאים שפורטו בתקנות. התקרה שנקבעה היא בשיעור של 0.25 אחוזים מסך כל השווי המשוערך של נכסי המשקיע המוסדי במועד הקבוע בתקנה 2(ב) לתקנות, והיא נקבעה כהוראת שעה, אשר הוארכה מעת לעת (להלן – הוראת השעה).
מאז שנת 2014, נבחן על ידי רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון (להלן – הרשות) יישומה של מגבלת ההוצאות בקרב המשקיעים המוסדיים. בחינת היישום מעלה כי מחד, יש חשיבות לכך שהוגבלו סוגים מסוימים של הוצאות ישירות. מאידך, קיים חשש כי הטלת מגבלה שרירותית או לא מתאימה, מבחינת היקף וסוגי ההשקעות עליהן היא מוטלת, עלולה לפגוע בהרכב תיק הנכסים של העמיתים ובתשואה המושגת על כספי הפנסיה והחיסכון של הציבור.
על מנת לקבוע את האיזון הדרוש, ביקשה הרשות לבצע בחינה מקיפה ורוחבית של סוגיית ההוצאות הישירות. לשם כך מינה הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון ועדה מייעצת לבחינת הוצאות ישירות שרשאי גוף מוסדי לנכות מנכסי החוסכים שבניהולו, בשל ביצוע עסקאות בנכסי המשקיע המוסדי. המלצות הוועדה נבחנו על ידי הממונה והיוו בסיס לנוסח המוצע של טיוטת התקנות שמציע הסדר קבוע כפי שמובא להלן, זאת לצד שורת צעדים אסדרתיים ופיקוחיים מקבילים אשר מקודמים לצד טיוטת התקנות, בנושאים אשר אינם בתחולת התקנות.
קבצים להורדה: