שנה למותה של האמנית, הפסלת והציירת דינה רקנאטי

התערוכה תיערך במלאות שנה למותה בשיבה טובה של דינה, בגיל 93. דינה יצרה במשך כ-70 שנה ועד יומה האחרון. פסליה הוצגו במקומות מרכזיים בארץ ובעולם, ועוד בחייה הוקמה "קרן דינה רקנאטי לאמנות" אשר נועדה לשמר ולהפיץ את האמנות שלה. 

העבודות שיוצגו בתערוכה, כולן פסלי ברונזה וכולן מסדרת "שערים", נושא שהעסיק את דינה רבות. "השערים" פרי עבודתה הוצגו לראשונה בגלריה גורדון בשנת 1975 ומאז לא הוצגו.

אוצרת התערוכה ומנהלת קרן דינה רקנאטי לאמנות: רותי אופק.

תערוכת "שערים" תיפתח בגלריה גורדון (רח' הזרם 5 תל אביב), ביום שישי, 3 ביוני 2022, בשעה 11:00. התערוכה תהיה פתוחה במשך 3 שבועות, ותכלול כ-10 פסלי ברונזה בגדלים משתנים, כולן פרי עבודתה של דינה. 

"שערים" הם סדרת עבודות שנעשו בשנות ה-70 בארצות הברית. רקנאטי בעבודותיה התבוננה לאחור, על שנים טובות וטובות פחות ובעצם מדברת על עידן חדש. לעבור את השער לשנים אחרות, טובות יותר ואחרות ממה שהכירה. למרות שכל העבודות הן שערים, לכל שער ושער יש צורה, גודל והצבה שונה. ישנם שערים מאוד איתנים וחזקים אשר נתמכים על-ידי שני עמודים אנכיים משני הצדדים ומעליהם הקורה המחברת. אלו שערים אשר ניתן לראות בהם את אבן הראשה שבה תלויה היציבות של השער. וישנם שערים שנראים כלא יציבים, כאלה שהזמן נתן בהם את אותותיו. 

דינה רקנאטי היא אמנית שהתאפיינה בגישה אבסטרקטית לאמנות, דבר הבולט בעיקר בציוריה, אך גם עבודות הפיסול שלה נותנות למתבונן את האפשרות לשלב את עצמו ואת רעיונותיו ביצירה. 

"השערים" אותם יצרה דינה יכולים לקבל אינטרפרטציות שונות: שערי תיקווה, מעברים מהרע לטוב, שינויים שיקרו לאחר המעבר בשער, והשארה מאחור את מה שהיה לקראת פתיחתו של משהו חדש. חלקם הם שערים מאוד יציבים, ועל חלק אחר ניתן לראות את הזמן שחלף. אותו הזמן שחלף והשתנה, בולט בחריצים ובשכבות הברונזה. 

כ-1,500 יצירות פרי עבודתה של דינה רקנאטי מתקופות שונות, מחומרים שונים ובטכניקות שונות - נמצאות דרך קבע במתחם "פורום" שבהרצליה פיתוח ברח' דוד המלך 1. במקום זה, שאותו מנהלת האוצרת רותי אופק, ייערכו תערוכות מתחלפות ואירועי תרבות פתוחים לקהל הרחב, המתקשרים לפועלה של דינה. 

דינה רקנאטי עודדה אמנות ישראלית ותמכה באמנים רבים. בשנות ה-50 וה-60 הציגה אמנים שהיו אז בראשית דרכם, בשדרה החמישית בבנק דיסקונט בניו יורק, בעודה מטפחת את אוסף בנק דיסקונט לאמנות. בין האמנים הרבים שהציגה ניתן לציין את יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, דני קרוון. 

בחמש השנים האחרונות לחייה, פעלה דינה בביתה שבהרצליה, לאחר שהעתיקה סופית את מקום מגוריה מניו יורק להרצליה בשנת 2016 ויצרה עד יומה האחרון. 

ההיסטוריון וחוקר האמנות מארק שפס כתב בספרו "דינה רקנאטי, עבודות 1960-2017" שראה אור בשנת 2017 ושמגולל את 70 שנות היצירה של רקנאטי השזורים בסיפור חייה המרתק: "רקנאטי יודעת שיצירתה תלויה בסופו של דבר בעוצמת המסר הרוחני שלה. השערים יהוו הכרה ביצירה מקורית הטבועה בחותמה של אישיות שהתגבשה מכוח ההתמודדות וההתגברות על תלאות וייסורים בשנות הנעורים." 

תערוכה של פסליה וציוריה של דינה, לרבות מתקופת הקורונה, היתה אמורה להיפתח ימים לפני פטירתה, אולם בשל הקורונה נדחתה. כעת נפתחת תערוכה לציון שנה למותה של דינה.

דינה רקנאטי (1928 ועד 5 ביוני 2021) היתה אמנית, פסלת וציירת ישראלית, ששילבה בין מספר מדיות אמנותיות, בהן מיצבים, הדפסי משי, תבליטים, ושטיחי קיר.

דינה רקנאטי נולדה בשנת 1928 בקהיר, מצרים, בשם דיאן הֶטֶנָה (Hettena), שם חייתה עד גיל 18, וסיימה את לימודיה בבתי ספר לצרפתית ואנגלית בשנת 1945. בשנת 1946 נישאה בתל אביב לאיש העסקים רפאל רקנאטי, ממקימי בנק דיסקונט, אותו פגשה בעת שירותו כפעיל ציוני במצרים. לשניים נולדו הבנים אודי ומיכאל (מייקל). לאחר שנישאו עברו השניים ללונדון, שם התוודעה לראשונה לאמנות המערב ולמדה את תולדות האמנות. משם עברו לניו יורק בשנת 1948 והמשיכה בלימודי האמנות. הצטרפה ל-"Art Student League" בניו יורק, שם שהתה עד לשנת 1962. מאז התגוררה רקנאטי בניו יורק, ארצות הברית עד לשנת 2016 כשעלתה לישראל.

דינה חייתה כ-70 שנה בניו יורק ועלתה לישראל בשנת 2016 לקראת גיל 90, לאחר מות בנה הצעיר מייקל, בגיל 58. מאז התגוררה בהרצליה פיתוח. דינה רקנאטי נפטרה ב-5 ביוני 2021 כשהיתה בת 93.

בשנים האחרונות נפתח חלל תצוגה חדש המוקדש לעבודותיה של דינה רקנאטי משבעה עשורים של יצירה. החלל, שממוקם בבניין "פורום" בהרצליה, משתרע על פני כ-1,500 מטרים המחולקים לשלושה חללים, אליהם הובאו בקונטיינרים מניו יורק גוף העבודות העשיר של רקנאטי. 

בשנת 1975 הציגה את תערוכתה הראשונה בישראל, בגלריה גורדון בתל אביב, ובה 13 עבודות פיסול בברונזה. בהמשך הציגה במוזיאון ישראל שטיחי קיר והדפסי משי ושילובים של טכניקות אומנותיות.

לרקנאטי פסלי חוצות ועבודות המוצגות במוסדות תרבות וגופים רבים, בהם: מוזיאון ישראל (1965), מוזיאון תל אביב (1971), משכן נשיאי ישראל (1972), מוזיאון היהודי של ניו יורק (1975), נמל התעופה בן-גוריון (1976), אוניברסיטת ניו יורק (1978), שגרירות ישראל בוושינגטון (1980), ואוניברסיטת תל אביב (1985). כמו כן, יצירותיה נמצאות במרכזים שונים: "גווילים" (1984) בבית אריאלה, "רום" (1985) במכון ויצמן ברחובות ו"דברים" (1996) במרכז הקונגרסים הבינלאומי בירושלים.

יצירותיה של רקנאטי, היו מחוויה וזיכרון אישי וקולקטיבי, כמחווה לתרבויות עתיקות, לאדמה ולזמן. היא שילבה בין פיסול וציור שהתכתבו מטאפורית עם סוגיות שונות, בשילוב של צורה ותוכן. בציוריה היא השתמשה בבדים אותם היא עיצבה לתוך תבניות. היא השתמשה בשילוב של קווים זוויתיים ומעוקלים וגוונים שחיברו בין המאופק לפרוע והאינסטינקטיבי. צבעי הבז' הגיעו ממדבריות המזרח התיכון, אליהם התערבבו גוונים כחולים שהעבירו מצב רוח דרמטי וגווני לבן טהורים. שילוב הגוונים העניק לעבודה קצב, תוך שילוב של חלומות בהקיץ, עבר והווה.

רפאל ודינה רקנאטי היו פילנתרופים פעילים של גופים רבים בארץ כאשר דינה, במיוחד, תרמה לפעילות אמנותית של גופים ואמנים שפעלו בארץ.