מבוא
סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 קובע כי על תאגיד בנקאי לאפשר לכל לקוח לפתוח, לכל הפחות, חשבון עובר ושב ביתרת זכות ולנהלו, ובלבד שלא קיימת סיבה סבירה לאי מתן שירות.
תחולת ההוראה הורחבה באופן שהיא תחול, מעבר לניהול חשבון עובר ושב ביתרת זכות, גם על ניהול חשבון עובר ושב ביתרת חובה שאינה חורגת ממסגרת האשראי המאושרת.
בעקבות מידע ופניות שהתקבלו במשרדנו, ובכלל זה שיח עם משרד האפוטרופוס הכללי, ובמסגרת בקרה יזומה שנעשתה בנושא עלה, כי ישנן קבוצות אוכלוסייה הנתקלות בחסמים שונים בעת בקשתן לנהל את חשבונן באמצעות שירותי תשלום בסיסיים. לאור החשיבות והצורך במתן שירותים בנקאיים אלו לכלל הלקוחות, הוחלט לעדכן ולחדד את ההנחיות הקיימות בהוראה ולהבהיר, כי אין לקבוע כללים גורפים לחסימת פעילות של לקוח בחשבונו רק בשל השתייכותו של הלקוח לקבוצת אוכלוסייה מסוימת, וכי יש לבחון כל בקשה לגופה, תוך הפעלת שיקול דעת.
זאת ועוד, הורחבו שירותי התשלום הבסיסיים שנקבעו בהוראה, בין היתר, בשל ההתפתחות הטכנולוגית במערכת הבנקאית, והשינוי באופן צריכת השירותים הבנקאיים על ידי הציבור. אלו מביאים לידי כך שמרבית העסקאות במשק מתבצעות על ידי תשלום בבית העסק באמצעות כרטיס חיוב, ובאמצעות שימוש בהרשאות לחיוב חשבון המאפשרות העברה סדירה של תשלומים שוטפים. כמו כן, נהוג לעקוב אחר הנעשה בחשבון, לקבל מידע ולבצע פעולות מרחוק. על כן, ובפרט על רקע התופעה של צמצום הסניפים, ככלל, יש לאפשר ללקוחות לבצע תשלומים ולקבל שירותים ומידע בחשבונם, לרבות באמצעות ערוצי בנקאות בתקשורת, וכך לתת להם את הכלים להתנהל כלכלית באופן יעיל ונוח.
הפיקוח על הבנקים רואה במתן שירות לכלל הלקוחות, ובפרט הלקוחות המוחלשים ביותר, מרכיב משמעותי בתרבות הגונה והוגנת של התאגידים הבנקאיים כלפי לקוחותיהם.
לאור האמור, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת בעניינים הנוגעים לעסקי בנקאות ובאישור הנגיד, קבעתי הוראה זו.
להמשך לחצו כאן