פיקדון בנקאי לא שיגרתי צובר תאוצה בבנקים

בשבוע שעבר פרסמה רשות ניירות ערך נתונים על מערך הייעוץ בבנקים. מעבר לתובנות מעניינות על התנהלות המערך (ייעוץ לחשבון ממוצע בשווי כמיליון שקלים), בשולי הדברים הציגה הרשות נתון מעניין על השוק:

"מתחילת שנת 2022 ועד ל 30.9.2022 ניתנו שירותי ייעוץ השקעות בבנקים לגבי כ– 5,200 מוצרים שונים, כאשר שווי הפעילות המיועצת בכלל הבנקים עמד על כ – 70 מיליארד ש"ח. המוצרים הבולטים ביותר בחשבונות המיועצים בבנקים בין ינואר לסוף ספטמבר 2022 הן קרנות הנאמנות הכספיות (11.2 מיליארד ₪) והפיקדונות המובנים הבנקאיים (כ–3 מיליארד ₪). יש לציין כי פיקדונות רגילים אותם מציעים הבנקים, לא טעונים פעולת ייעוץ".

הפיקדונות המובנים הבנקאיים, שתפסו נתח של 3 מיליארד שקלים מתוך 70 מיליארד בשלושת הרבעונים הראשונים של 2022, אינם הפיקדונות הבנקאיים הפשוטים, שכן אלו מוצרים שלא דורשים ייעוץ. הפיקדונות המובנים הבנקאיים הם למעשה השקעה שוק הונית אלטרנטיבית, שהיתה נפוצה מאוד בסוף שנות ה-90' ובתחילת שנות ה-2000. היא שגשגה כל זמן שרמת הריבית היתה כזו שנתנה מספיק מרווח על מנת להנפיק פקדונות כאלו, ובתקופה בה הריבית היתה אפסית, הם נעלמו כמעט לחלוטין. כעת, חושפים נתוני רשות ניירות ערך, הפקדונות הללו מתחילים להתעורר. אז לטובת מי ששכח, בואו נבין מהם אותם פקדונות בנקאיים מובנים דורשי ייעוץ השקעות.

פיקדון מובנה ידוע בשם סטרקצ'ר, והוא דומה יותר לאג"ח מאשר לפיקדון. השקעה על בסיס מוצר חוב שמנפיק הבנק, שביצועיו נגזרים מביצועי נכס בסיס מסויים שמתנהל בשוק ההון. נדגיש: המוצר עצמו הוא מוצר חוב שהנפיק הבנק. כלומר, לא מדובר בהשקעה ישירה בשוק ההון, אלא במוצר חוב אלטרנטיבי לא סחיר. המוצר, מעניק ריבית לפי תנאי ההשקעה, כך שבניגוד לתנודתיות שמאפיינת את שוק הון הסטרקצ'ר מעניק ודאות ביחס לתשואה הצפוייה, שאמורה להיות ביחס לרמת הסיכון של הסטרקצ'ר עצמו. נכס הבסיס שעליו בנוי הסטרקצ'ר יכול להיות מנייה, מדד, מטבע או סחורה, או משילוב של מספר נכנסי בסיס.

לכל סטרקצ'ר יש תשקיף ובו יש התחייבות לתשלום ללקוח בהתקיים כל התנאים שנקבעו בתשקיף. למשל: סטרקצ'ר לשלוש שנים על מדד ה-s&P500, שמבטיח תשלום ריבית של 15% אם בסוף התקופה שנקבעה בסטרקצ'ר, הוא יהיה גבוה ב-25% יותר מאשר בתחילת התקופה. אם יתמלא התנאי, המשקיע יקבל את הריבית לאחר שנתיים ואם לא הוא יקבל רק את הקרן.

הסטרקצ'רים הם מוצרים מאוד ספציפיים, שמשתנים בין בנק לבנק, וכל סטרקצ'ר הוא יחיד במינו. כלומר, השקעה בסטרקצ'ר מסויים מחייבת הבנה לעומק של התנאים, הסיכונים, ההתאמה לפרופיל ולתיאבון הסיכון של המשקיע. על כן, הסטרקצ'ר למרות שעל פי שמו הוא "פיקדון", הוא מוצר שמחייב ייעוץ השקעות.

באופן גס, ניתן לחלק את הסטרקצ'רים לשלוש קטגוריות:

הקרן מובטחת: ישנם סטרקצ'רים בהם לא ניתן להפסיד את קרן ההשקעה, אלא רק לא לקבל ריבית עליה אם תנאי הסטרקצ'ר לא מתקיימים. כלומר, כמו בדוגמא שנתנו קודם, אם השקעתם 100 אלף שקלים לשנתיים ובתקופה זו מדד ה-s&P500 לא עלה ב-25%, אז נשארתם עם 100 אלף שקלים. ההפסד כאן הוא השחיקה בעקבות המדד, והפסד תשואה אלטרנטיבית בהשקעה אחרת.

קרן איננה מובטחת, אך ההפסד המקסימאלי ידוע: סטרקצ'רים בהם ניתן להפסיד את קרן ההשקעה, אך ההפסד המקסימלי של הקרן ידוע ומוגדר (למשל, סטרקצ'ר לשנתיים על מדד MSCI, שמשלם ריבית של 15% אם המדד עולה עולה מעל 25% בתקופה זו, אבל, אם הוא מתחת לשערו ביום ההשקעה, המשקיע מפסיד 20% מגובה ההשקעה. במקרה זה, ישנו גם סיכון של הפסד הקרן, אם המדד ירד ביחס לשער ביום ההשקעה, אך ההפסד מקרן ההשקעה ידוע ותחום).

ריבית משתנה: סטרקצ'רים שהריבית שהם משלמים עבור ההשקעה לא ידועה במועד ההשקעה בסטרקצ'ר, ובסוף התקופה היא תיגזר מנתוני נכס הבסיס: למשל, סטרקצ'ר לשלוש שנים על מדד ת"א 125, אם המדד בסוף התקופה יעלה מעל 25%, המשקיע יקבל 15%, אם הוא יעלה בין 10%-25% המשקיע יקבל 5%, ואם ביצועיו יהיו פחות מ-5% בסוף התקופה, המשקיע יקבל את הקרן בלבד.

כמו בכל מוצר השקעה, הבחינה האם כדאי להשקיע בסטרקצ'ר או לא נגזרת בעיקר מבחינת התאמתו ללקוח הספציפי, לתיאבון הסיכון שלו, לפיזור ההשקעות שלו, וכו'.

מבחינת הסיכונים שיש בסטרקצ'רים, מכיוון שכל סטרקצ'ר הוא יחיד ומיוחד, צריך להבין את הסיכון ההשקעתי שגלום בו, והוא לא דומה לסיכון ההשקעתי שגלום בסטרקצ'ר אחר. אבל, ישנם כמה סיכונים משותפים שכדאי להיות ערים להם:

סיכון מנפיק: מכיוון שלא מדובר בהשקעה בשוק ההון, אלא בהשקעה במוצר חוב לא סחיר, כדאי לזכור שהסטרקצ'רים מונפקים על ידי הבנקים חשוב לשים לב לזהות המנפיק והאיתנות שלו והיכולת שלו לעמוד מאחורי ההתחייבויות של הסטרקצ'רים שהנפיק. דבר זה נראה אולי שולי כשמדובר במערכת הבנקאות הישראלית ובבנקים שאנחנו מכירים, וסבורים שהם לא יפלו, אבל ככל שהשוק יהפוך ליותר ויותר אטרקטיבי, יגיעו גם סטרקצ'רים שהונפקו על ידי בנקים זרים – חלקם מורכים לנו יותר, וחלקם פחות.

סיכון נזילות: הסטרקצ'ר לא נזיל לאורך תקופת ההשקעה. ככל שהסטרקצ'ר יהיה לתקופה ארוכה יותר, יידרש גם פיצוי עבור אי הנזילות. כלומר, סטרקצ'ר לשנתיים וסטרקצ'ר לשמונה שנים, לא יכולים לשאת אותו פיצוי, שכן הסיכון לשחיקת הכסף במקרה ותנאי ההשקעה לא יתממש, גדול יותר.

מה בכלל הסבירות לאופציה האופטימית? מכיוון שמדובר בפיקדון מובנה על אינסוף של נכסי בסיס, כדאי להבין איך נכס הבסיס התנהג עד כה. אם למשל על מנת לקבל את הריבית בפיקדון המובנה צריך שהמדד עליו מבוסס הפיקדון יעלה ב- 30% בשנתיים: כמה פעמים בעבר הוא הצליח לעשות זאת? גם בהינתן שנים טובות בשוק ההון? כלומר, גם בתרחיש האופטימי, האם מדובר בעלייה ריאלית? אם בהינתן התרחיש האופטימי ביותר מדובר בסבירות נמוכה, הפיצוי צריך להיות בהתאם, וזה עוד לפני ששיקללנו הסתברויות, שהמציאות תהיה אופטימית הרבה פחות.