הממשלה לא עושה כלום נגד האינפלציה - לכן הריבית היא הכלי היחידי

האינפלציה ממשיכה לעלות: מדד אפריל עלה ב- 0.8% ומשקף קצב שנתי של 5% אינפלציה. נראה שלנגיד בנק ישראל אין ברירה וערב חג השבועות צפויה הודעה על העלאת הריבית ב- 0.25%, העלאה שכנראה לא תהיה האחרונה. מה שיביא אותנו ל- 5% ריבית בסיס כבר ברבעון הקרוב. 

בנק ישראל צריך לרסן את האינפלציה וזה הכלי המרכזי כרגע העומד לרשותו. מאידך לממשלה ולכנסת יש ארגז כלים מגוון יותר, החל מחקיקה על ידי הכנסת, צמצום ההוצאה הציבורית במשרדי הממשלה על ידי צמצום דרסטי בהטבות, פטורים, מענקים וקצבאות, ועד מערך חוקים, השקעה בתשתיות, פתיחת ענפים לתחרות ומלחמה במונופולים וכן רפורמות בענפים רבים, בדגש על שוק הנדל"ן. 

לקואליציה הנוכחית הייתה הזדמנות פז להעביר רפורמות מבניות באמצעות חוק ההסדרים אבל בחרה לבסוף לא לעשות כן, אם מתוך חשש להתעמת עם בעלי אינטרס חזקים, לוביסטים ונציגי הוועדים הגדולים או בשל אי הסכמה בין חלקי הקואליציה, שאינה בהכרח הומוגנית כפי שלעתים נדמה.

אבל עד שהממשלה תפעל בכיוון של שינויים כלכליים מבניים, אם בכלל, נשאר כאמור רק להעלות את הריבית. למרות הריבית הגבוהה שכבר קיימת, אזרחי ישראל עדיין מוציאים הרבה כסף ולא מרסנים הוצאות. סעיף הארחה ונופש בארץ ובחו"ל עלה וזאת גם בגלל הפיחות בשקל וגידול בהוצאות הנופש בחו"ל, שנחשבים "מותרות" ומנגד עלייה במחירי המזון שלא נחשב מותרות אלא צורך חיוני וגם הוא עלה, ואותו יהיה קשה לצמצם. 

שוק הדיור אמנם נמצא בקיפאון ומחירי הדירות בדרך למטה אבל מאידך המדד מראה על עלייה במחירי השכירות וללא תכנית מקיפה ימשיכו מחירי הדירות לרכישה בטווח הארוך לעלות. כשיש מצוקת דיור תמיד המחירים יעלו או בשווי הדירות או במחירי שכר הדירה. שילוב של היעדר תוכנית כלכלית מקיפה ומקצועית, יחד עם מיתון עולמי ומיתון בפעילות העסקית בישראל (בין היתר בגלל קידום הרפורמה המשפטית והמחאה מצד אלה החוששים לדמוקרטיה הישראלית), אנחנו נמשיך לנהל קרב בלימה בעזרת הריבית, ולא נתקדם לשיפור אמיתי בכלכלה, איכות החיים ויוקר המחייה.

אציין כמה מהלכים האופרטיביים שהממשלה יכולה לעשות כדי להזיז את הספינה מהכיוון האינפלציוני: השקעה בפיתוח תשתיות בכל התחומים החל מחינוך טכנולוגי ועד תחבורה לאזורי תעשייה בפריפריה, על מנת לצמצם פערים ולהביא לצדק חלוקתי; צמצום מענקים, קצבאות והטבות מגזריות והסבה של אותם כספים לפיתוח אותם מגזרים מוחלשים (לכאורה או שלא לכאורה); חיזוק המגזר העסקי, עידוד פיתוח עסקים חדשים, חיזוק העצמאים; פיתוח מנועי צמיחה על ידי הטבות מס לסקטורים עסקיים בעלי עניין ממשלתי/ציבורי, החל מהייטק ועד מגזרים חלשים כגון חרדים, נשים והאוכלוסיה הערבית.

דגש רב על עידוד וחיזוק ההייטק בכל האפיקים, על ידי הקמת חממות ואזורי פיתוח ממשלתיים (לא במרכז). הקמת תשתיות ופיתוח למפעלים טכנולוגיים, כולל מענקים והטבות מס בפריפריה. תוכניות יעודיות לתחרות עם מדינות העולם על המוח הישראלי.

בינתיים נראה שהספינה הכלכלית של ישראל בדרכה לכיוון לא טוב, ייעצר רק בבלם חירום על ידי הנגיד. את המחיר על כך כולנו נשלם.