דוח היציבות של בנק ישראל מהדהד את האזהרות שעלו מהדוחות האחרונים של סוכנויות הדירוג

דוח היציבות הפיננסית של בנק ישראל מהדהד, למעשה, את האזהרות שעלו מדוחותיהן האחרונים של סוכנויות הדירוג Standard & Poor's ו-Moody's (ומן הסתם יועלו בקרוב גם ע"י כלכלני Fitch). כמו כן, מדובר בדוח תקופתי שגרתי.

וכך למעשה, הדוח אינו מחדש, שכן בנק ישראל עושה מלאכתו נאמנה ומתריע בשער כבר מספר חודשים, אך לעצם החזרה על הדברים והותרת הנושא על סדר היום הכלכלי חשיבות לא מבוטלת בפני עצמה.

יש לזכור כי הדוח מנוסח במונחי סיכון ונאמר בו כי נכון להיום המערכת הפיננסית על רבדיה השונים איתנה, תשתיתית ותפעולית. מדובר בהישג נאה לנוכח הקשיים שראינו במערכת הבנקאות האמריקאית, לדוגמא, אך לאחרונה.

כמו כן נאמר כי למשקי הבית והחברות כריות ביטחון ויכולת עמידות גבוהה כלפי זעזועים.

בנוסף מצוין כי החקיקה המשפטית במתכונתה הנוכחית אינה הגורם היחיד המאתגר את המשק, אלא היא משפיעה בצד ההידוק המוניטארי המקומי והאטת הצמיחה הכלכלית בארץ ובחו"ל.

כלומר, גם כך ניתן היה לצפות להתייקרות האשראי ולהרעה של מדדי הסיכון.

אך להערכתי, ההבחנה היא בין משתני המדיניות הכלכלית, שהפעלתם נחוצה על מנת לבלום את עליית האינפלציה ולהשיב את יציבות המחירים, לבין הסוגיה המשפטית.

עם עליית האינפלציה מתמודדות מדינות רבות בעולם, שכמונו חוות גם האטה כלכלית (ברמות שונות). אך משתני המדיניות הננקטים כאן מקובלים בעולם, היה סביר שיפעילו אותם (במינונים שונים) והדבר לא היה כרוך בקפיצה של רמת אי הוודאות.

מולם, לשינויי החקיקה אופי מקומי. הם כרוכים בקפיצה של פרמיית הסיכון של המשק וככל שהם מתומסרים לפיחות השקל הם גם תורמים לעליית האינפלציה. כך, למעשה, הם מקשים על משתני המדיניות לפעול ועלולים להצריך מינון מרסן עוד יותר שלהם.

כמו כן, נוכח הקישור בין אי הוודאות האופפת את החקיקה לבין ירידת מחירי המניות, בעוד בחו"ל שוקי המניות עולים, מדובר בשיקוף של מה שכלכלני Moody's קוראים decoupling כלומר – סטייה של השוק המקומי משוקי חו"ל.

בשורה התחתונה – הדוח של בנק ישראל אמנם דוח תקופתי, תוכנו נאמר בעבר, אך משום שחלפו מספר חודשים והסיכונים המפורטים בו נותרו בעינם, ניתן לראות בו קריאת השכמה נוספת למקבלי ההחלטות – ומכאן חשיבותו.

פיחות השקל כנגד הדולר והאירו סביב פרסום הדוח משקף את הערך המוסף שלו לשוק.