מה משותף לטורקיה, יפן וישראל? הבורסה עולה, המטבע נופל

ב-28 במאי נבחר רג'פ טאיפ ארדואן לכהונה נוספת של 5 שנים כנשיא טורקיה. בבוקרו של אותו יום ניצב מדד המניות המוביל של בורסת איסטנבול, Bist100 על רמה של 4,580 נקודות. מאז חלפו 3 חודשים שבהם רשם   מדד המניות הטורקי זינוק מרהיב. היום (ה') נגע המדד ברמת שיא של 8,000 נקודות – נסיקה של 75% בתוך שלושה חודשים בלבד. 

קשה שלא לקשור את הזינוק הזה לסיבוב הפרסה שביצע ארדואן מייד לאחר הבחירות בכל הקשור למדיניות המוניטרית במדינה. אחרי 5 שנים שבהן הוא החליף את נגיד הבנק המרכזי מדי כמה חודשים – תוך שהוא מכתיב לו לשמור על ריבית נמוכה – החליט ארדואן לתת לנגידה החדשה, חפיזה גיי ארקן, בכירה לשעבר בבנק פירסט ריפאבליק, חופש פעולה. התוצאה: הריבית בטורקיה נסקה במהירות. מרמה של 8.5% במאי ל-25% בסוף אוגוסט. ההעלאה האחרונה בוצעה לפני כשבוע ובה הוקפצה הריבית ב-8% שלמים מ-17% ל-25%. 

העלאות הריבית החדות נועדו להילחם בהיפר-אינפלציה המשתוללת בטורקיה בשנים האחרונות. בשיאה לפני כחצי שנה הגיעה האינפלציה לקצב שנתי של 80%. ביוני האחרון ירד קצב האינפלציה ל-38%, רק בשביל לזנק שוב ביולי ל-47%. זו מן הסתם הסיבה למהלך האגרסיבי האחרון שביצעה ארקן. 

הבעיה היא שמדיניות מוניטרית מצמצמת היא רק חלק אחד בארסנל הכלים שנועד להילחם באינפלציה, ולא תמיד העיקרי. החלקים האחרים קשורים למדיניות הפיסקלית – צמצום הגרעון הממשלתי, קיצוץ תקציבים, וככל הנראה גם פיטורים כואבים של עובדים בשירות המדינה. אלו צעדים שמנהיגים פופוליסטים דוגמת ארדואן מתקשים לבצע. 

לבנות ארמון נשיאות חדש ומפואר בן 1000 חדרים עם בונקרים כנגד התקפות של נשק כימי זו משימה פשוטה לשליט טוטליטרי. לפטר אלפי עובדים בשירות הציבורי – זה כבר הרבה יותר קשה והרבה פחות מתגמל פוליטית.

ובכל זאת – מדדי המניות בטורקיה זינקו. האם זה אומר שכלכלת טורקיה בדרך להבראה? רצוי לא לקפוץ למסקנות נמהרות. במקום להסתכל על הבורסה הטורקית, עדיף להסתכל על מדד אחר, פשוט יותר אבל כנראה מדוייק הרבה יותר – הלירה הטורקית. 

ב-27 במאי, ערב נצחונו של ארדואן, נסחרה הלירה הטורקית סביב רמה של 20 לירות לדולר. 10 שנים קודם לכן, במאי 2013 נסחרה הלירה סביב רמה של 1.84 לירות לדולר. מדובר בצלילה של יותר מ-90% על פני עשור. 

הבחירה המחודשת של ארדואן – בבחירות שהיו הצמודות מאוד – גרמה לנפילת מדרגה נוספת בלירה. על אף העלאות הריבית החדות שנעשו ב-3 החודשים האחרונים הלירה הטורקית רק הוסיפה להישחק. נכון להיום היא נסחרת סביב 26.5 לירות לדולר. במילים אחרות – במהלך אותה תקופה שבה שוק המניות הטורקי נסק ב-75%, הלירה הטורקית צללה ביותר בכ-25%. 

כיצד ניתן להסביר תנועת מספריים כזו של שוק מניות מזנק ומטבע מקומי צולל? אולי דרך זהות הסוחרים. בבורסה הטורקית סוחרים כיום רק משקיעים מקומיים. למשקיעים הטורקיים אין הרבה ברירות. הגבלות על רכישת מט"ח מקשות עליהם ממילא לסחור בשווקים זרים. 

המשקיעים הזרים שלוקחים בחשבון גם את סיכוני המטבע והסיכונים הפוליטיים, נטשו את טורקיה כבר מזמן. הם איבדו עניין במניות טורקיות מאחר ואין שום דרך בעולם להרוויח בבורסה זרה אם המטבע שלה מאבד 90% מערכו בתוך עשור.

שוק המט"ח הטורקי לעומת זאת הוא הרבה יותר מגוון. פעילים בו למשל גופים זרים שמוכרים סחורה לטורקיה וצריכים להמיר את התקבולים שלהם למטבע אחר – דולר, יורו, ין, או שקל. מכיוון שכך, הברומטר האמיתי – ואולי היחידי – שדרכו יכולים זרים להביע דעה על הכלכלה הטורקית נמצא בשוק המט"ח. 

התובנה הזו נכונה לעוד מקומות בעולם. יפן, למשל. מאז תחילת השנה זינק מדד ניקיי 225 ב-27%. המדד הגיע ביוני האחרון לרמה של 33,700 נקודות, שאותה ראה לאחרונה רק ב-1990. לכאורה – סיבה טובה למסיבות בטוקיו, אוסאקה וקיוטו. 

אלא שבאותו זמן ממש הין היפני רק הלך ונשחק. הוא נפל מול הדולר האמריקאי בכ-14% מאז ינואר האחרון - מרמה של 128 ין לדולר עד לרמה של 146 ין לדולר. אפשר גם ללכת עוד קצת אחורה. בינואר 2021 נסחר הין סביב 103 ין לדולר ומאז הוא נפל בקרוב ל-30%. 

הנפילה הזו מוסברת בין השאר בעובדה שביפן, בניגוד לרוב העולם המפותח, הריבית עדיין נותרה ברמה של 0%. תהליך העלאות הריבית פסח על ארץ השמש העולה כמעט לחלוטין. אפשר אולי לראות בכך עוד סממן לכך שהכלכלה היפנית קצת מנותקת מהנעשה בשאר העולם המפותח. 

הבורסה היפנית משוכללת יותר וחשובה יותר מהבורסה של איסטנבול. בכל זאת מדובר בכלכלה השלישית או הרביעית בגדלה בעולם (תלוי איך מודדים). ועדיין, משקיעים זרים די מתנזרים ממנה אחרי שלושה עשורים של אכזבות. 

הין היפני לעומת זאת הוא מטבע חשוב מאוד בעולם. באסיה הוא המטבע העיקרי. סוחרים בו לאורך כל שעות היממה. הין הוא הברומטר האמיתי לכלכלה היפנית. הרבה יותר מאשר מדד ניקיי.

למרבה הצער, נראה שאותה תובנה תופסת גם לגבי ישראל. מדד תל אביב 125 עלה אמנם מתחילת השנה רק ב-4% - הרבה פחות משעלו מדדי המניות המובילים בארה"ב ובאירופה. אבל עדיין מדובר בעליה, שהתרחשה בתנאים לא פשוטים: הריבית במשק עולה, אופק דירוג האשראי הופחת, וכלכלנים מהארץ ומחו"ל מזהירים מפני ההשלכות השליליות שעלולות להיות למהלכי החקיקה החפוזים של הממשלה שתכליתן להחליש את מערכת המשפט. בנוסף, אם כבר משווים לארה"ב ואירופה אזי מדדי המניות של תל אביב רשמו ביצועים טובים בהרבה במהלך 2022. 

אבל בבורסה הישראלית סוחרים בעיקר ישראלים. המשקיעים הזרים בתל אביב הם מיעוט שבמיעוט. זו בורסה קטנה מדי עבורם. 

בשוק המט"ח לעומת זאת משקל הזרים גבוה בהרבה. ושם התמונה הרבה יותר חדה וברורה. בסוף אוגוסט 22' נסחר השקל סביב 3.33 שקל לדולר. כיום הוא נסחר סביב 3.81 שקל לדולר. מדובר בנפילה של 12.5% בתוך שנה אחת. זו נפילה שמתרחשת למרות שהריבית בישראל עלתה בשיעורים דומים לאלו של ארה"ב ולמרות שהכלכלה הישראלית צומחת מהר יותר ממקבילותיה במערב. זו נפילה  שמוסברת כמעט כולה במהלכי הממשלה שזוכים לשלל ביקורות מהכלכלנים הבכירים בעולם.

מדדי המניות המובילים נתפסים פעמים רבות כברומטר של הכלכלה. דונלד טראמפ התגאה לא פעם שבתקופת כהונתו שוק המניות האמריקאי עלה. הוא ניכס כמובן את העלייה למדיניותו הכלכלית. 

אי אפשר להתעלם מחשיבותו של שוק המניות, אבל בתור ברומטר כלכלי יש לו מגבלות רבות. זהו שוק שנתון לשיגעונות של משקיעים. יש לו נטיות להתנפח ולהתכווץ בצורה שמנתקת אותו לחלוטין מפרמטרים כלכליים מקובלים. 

שוק המט"ח לעומת זאת הוא ברומטר אמין הרבה יותר. הוא משוכלל יותר, נזיל יותר, ומשחקים בו כל משקיעי העולם. 

שוק מניות יכול לעלות מהר מאוד בתקופה קצרה מאוד. בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט זינק מדד תל אביב 125 ב-10%. האם זה אומר שכלכלת ישראל שינתה פתאום את כיוונה? ככל נראה לא. 

הרבה יותר מטרידה העובדה שבמהלך 12 החודשים האחרונים השקל צלל ב-12% לרמה שאותה לא ראה מאז 2017. נכון לעכשיו, לאור מהלכי החקיקה האחרים שמקדמת הממשלה לא נראה שיש משהו שיגרום לשינוי במגמה הזו.