המוסדיים רוצים לקנות מניות בנקים אבל חלקם לא יכולים - מי הגיע למגבלה ?

המלחמה בעזה – שצפויה להיות "ארוכה וממושכת" לפי דובר צה"ל ובכירי בטחון אחרים - הולכת להיות גם יקרה מאוד לציבור הישראלי. חלק מהמחיר הכלכלי כבר נגבה מתושבי ישראל למפרע באמצעות שוק ההון והבורסה. נכון ליום ה' אחר הצהריים - מדד תל אביב 125 כבר הספיק לצלול ב-14% מהרמה בה שהה ערב ה-7 באוקטובר. 

אבל הנפילות אינן אחידות בשיעורן. ישנם מגזרים שחוטפים יותר ואחד מהם הוא הבנקים המסחריים. מדד ת"א בנקים 5 למשל כבר נפל ב-19% מאז ה-7 באוקטובר, וב-21% מתחילת החודש. 

לביצועי החסר של הבנקים בעת מלחמה יש כמה סיבות. ראשית בנקים תמיד ינועו עם כיוון הכלכלה. כאשר המשק צומח, פעילותם מתרחבת ורווחיהם עולים. כאשר הפעילות במשק מתכווצת או נכנסת לתקופת אי וודאות, רווחי הבנקים יורדים. במקרים חמורים יותר הם עובדים להפסד. 

אבל זה רק הסבר חלקי. בנקים הם עסק ממונף. מאוד ממונף. ההון העצמי שלהם מממן פחות מ-10% מהמאזן. מאזן כלל הנכסים של בנק פועלים, לדוגמא, עמד בסוף יוני על 669 מיליארד שקל. הון העצמי של הבנק עמד אז על 49.3 מיליארד שקל – רק 7.4% מכלל המאזן. בלאומי היחס הון עצמי מאזן עומד על 7.5% ובדיסקונט שלו מאזן נכסים של 390 מיליארד שקל היחס הוא 6.9%. המבנה הפיננסי הזה נועד למצות את המירב מכל שקל שמופקד בבנק ולהעניק הלוואות בהיקף של עד פי 10 מפיקדונות הציבור אצלו. 

המינוף הופך בעצם את הבנקים למעין "כתב אופציה" כשנכס הבסיס שלה הם הכלכלה והמשק המקומי. כאשר הכלכלה צומחת בקצב של, נניח, 3% בשנה, עסקי הבנקים יגדלו בשיעור גבוה יותר והרווחים יצמחו מהר אף יותר. ראינו את זה קורה בשנים 2021 ו-2022 שבהן המשק יצא בהדרגה מסגרי הקורונה. במהלך השנתיים הללו זינק מדד בנקים 5 ב-65% - מכ-2,000 נקודות ל-3,350 נקודות.

אבל מאז ה-7 באוקטובר המצב התהפך לחלוטין. המשק הישראלי ספג כמה מכות בבת אחת בעקבות המלחמה בעזה. בתי ההשקעות אמנם מיעטו בפרסום תחזיות מעודכנות לגבי הצפוי כאן ברבעון האחרון ובשנה הבאה משום שהמצב נזיל ואי הוודאות גבוהה. אבל לכולם ברור שכל תחזיות הצמיחה לרבעונים הקרובים יעודכנו. לא מן הנמנע שהמשק הישראלי יחווה התכווצות כלשהי, כפי שקרה במהלך האינתיפאדה השנייה. במצב דברים כזה, הבנקים יכולים מהר מאוד לעבור לדווח על הפסדים. המשקיעים במניות כמובן מקדימים להגיב, עוד הרבה לפני שיתבררו תוצאות הרבעון, השנה והמלחמה.

אבל ישנה עוד סיבה מדוע נפלו מניות הבנקים באופן כה חד:  המוסדיים הגדולים מוגבלים מאוד ביכולת שלהם לקנות כעת מניות של בנקים. 

חשש ממעורבות בשליטה ומאפקט ההדבקה

הפיקוח על הבנקים הציב בעבר מגבלות על שיעור המניות שמותר לבית השקעות להחזיק בבנקים. ההגבלה שנוצרה במקביל ליישום המלצות ועדת בכר ב-2005 עמדה על 5% ממניות של בנק כשהחישוב מיוחס להחזקה המצרפית של בית השקעות בכל גופי השקעות שלו (קופות גמל, קרנות נאמנות וסל, קרנות פנסיה וקרנות השתלמות).  במהלך העשור הקודם המגבלה הזו הועלתה ל-7.5% עבור כמה מבתי השקעות הגדולים. עם זאת, נותרה מגבלת ה-5% לכל חברה בת בבית השקעות. 

ערב ה-7 באוקטובר כמה מבתי השקעות הגדולים היו קרובים מאוד לתקרה הזו. הנפילות של שלושה השבועות האחרונים גרמו לחלק מהם לעבור את התקרה ובפועל ייתכן שהם ייאלצו למכור מניות. זאת למרות שרבים מהם סבורים שהמחירים הנוכחיים דווקא אטרקטיביים עבורם להחזקה של הבנקים לטווח ארוך. 

כך למשל, חברת הביטוח הפניקס מחזיקה כיום ב-7.5% ממניות בנק לאומי, 7.1% בבנק פועלים ו-7.6% בבנק דיסקונט. חברת הראל מחזיקה ב-7.3% ממניות דיסקונט ו-7.1% ממניות פועלים. גם היא קרובה מאוד למגבלה ומבחינה פרקטית לא יכולה להגדיל עוד את החזקתה. 

"הבעיה הגדולה היא של בתי השקעות שמחזיקים גם בחברות שמנהלות קרנות סל", מסביר מנהל בכיר באחד הגופים המוסדיים. "ההחזקה שלהם בבנקים דרך קרנות הסל היא גדולה גם כך. בפועל הם כמעט לא יכולים להחזיק במניות של בנקים".

בטבלה שמצורפת כאן אפשר למשל לראות שחברת הביטוח מגדל שמנהלת מגוון של קרנות סל מחקות, כולל כאלה שמושקעות במדדים הישראליים, לא מופיעה כלל כבעלת עניין באחד מ-5 הבנקים הגדולים בישראל. ככל הנראה היא מחזיקה מניות בבנקים אבל בשיעור נמוך מ-5% שהיה הופך אותה לבעלת עניין בבנק שחייבת לדווח על כך. היא עושה זאת כדי להימנע מלהתקרב למגבלה של בנק ישראל. גם ההחזקות של מיטב דש שמנהלת קרנות סל נמוכות יחסית ואינן עוברות את שיעור ההחזקה של 6% בבנקים, למעט בבינלאומי (6.8%).

מגבלת בנק ישראל הוטלה כדי למנוע ניגוד עניינים בין הבנקים לבתי ההשקעות. החשש הוא שבית השקעות יגיע להחזקה מהותית בבנק ועל ידי כך יוכל להתערב בניהולו. בנוסף, קיימות מגבלות על בעלי השליטה בבתי השקעות בבואם לעשות עסקים פרטיים עם בנק שבו לבית השקעות יש החזקה מהותית. ישנן גם מגבלות מטעם רשות שוק ההון שמגבילות את שיעור ההחזקה של בתי ההשקעות בנכסים ספציפיים של כל בנק.

הצורך במגבלות כאלו ברור, במיוחד לאור העובדה ששלושת הבנקים הגדולים – פועלים לאומי ודיסקונט – נעדרים כיום בעל שליטה. בנוסף, גם בתי ההשקעות עצמם לוקחים על עצמם מגבלות על מנת שלא לחשוף אותם לאחריות ניהולית בבנקים, באמצעות מינוי דירקטורים מטעמם למשל.

השאלה היא אם מגבלה של 7.5% אינה דרקונית מדי. זו שאלה שמקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהיקף הנכסים המנוהלים על ידי מוסדיים צמח מאז סוף 2005 בכמעט פי 5 – מכ-540 מיליארד שקל  לכ-2.4 מיליארד שקל. 

בבנק ישראל חוששים כנראה שהעלאת שיעור החזקה עלולה להחמיר את "אפקט ההדבקה", במידה והענף הפיננסי ייקלע למשבר – תופעה שראינו אותה מתרחשת בעוצמה במשבר הפיננסי של 2008. 

כך או כך, חשוב שמשקיעים שעוקבים אחר הבנקים יכירו את המגבלה ואת השלכותיה. במידה ונראה סיבוב נוסף של ירידות בשוק, ובהיעדר "רשת ביטחון" מוסדית, מניות הבנקים עלולים ליפול בשיעורים גבוהים עוד יותר מכפי שנפלו עד כה. 

מבנק ישראל נמסר: "המדיניות של בנק ישראל הינה לתת היתרי החזקה בתאגידים בנקאיים בשיעור של עד 7.5% לגופים מוסדיים, כמפורט באתר בנק ישראל. מכיוון שמרבית הבנקים הינם גופים בלא שולט, והגופים המוסדיים מתחרים בפעילות הבנקים, אין אנו רואים מקום לחרוג ממדיניות זו בעת הזו. בנוסף לא ברור לנו ההקשר בין מדיניות זו לבין מכירות כפויות בשוק וגם אין לנו ראיות לכך שפעולות המוסדיים בשוק ההון נובעות ממגבלה זו".