סקר יועצים  מה חושבים יועצי ההשקעות על כמות שיחות הייעוץ הנדרשת מהם?

בשש השנים שחלפו מאז רפורמת בכר, שוק ההון למד מספר לקחים. אחד מן הלקחים הבולטים הוא ההשפעה הרבה שיש ליועצי ההשקעות בבנק, על הלקוחות.
אם לסכם את הנושא במשפט אחד, ניתן לצטט את אחד מן הבכירים בבתי ההשקעות שקבע כי היועצים הם הראשונים לקבוע כיצד יתנהגו המדדים ביום שלמחרת.

בתוך כך, קמו להם כמה גופים, מקצועיים ותקשורתיים שאינם מסתירים את העובדה שעבודתם העיקרית היא עיצוב דעת הקהל של יועצי הבנק. גם עיתון זה וכותב שורות אלו, שם לו למטרה הבנה, עד לפרטי פרטים את סדר יומו ומאפייניו של יועף ההשקעות בישראל. זאת, בכדי לקיים מערך תקשורתי פורה עם האחרון שכולל אתר, עיתון חודשי וכנסים.

צעד אחד קדימה מתבצע עתה, בכדי למלא משימה זו, עם השקת סקר יועצים חודשי. הפעם בחרנו להתמקד במטלה אשר, לפי שמועות שהגיעו למערכת, גורמת לחוסר נוחות בולטת אצל היועצים. המטלה היא כמובן שיחות הייעוץ, שיש על היועץ לערוך במספר מינימאלי מדי יום. 

על השאלון ענו עשרות יועצים. אלו העניקו תשובות שיש להניח עליהן את הדעת. תשובות היועץ נעות בין התאמה אישית למצב, לבין חוסר שביעות רצון ממנו. ליתר דיוק 53% מתוכם ענו כי הבנק בו הם עובדים יודע להתאים בצורה טובה את קיום שיחות הייעוץ למתווה עבודתו של היועץ. עם זאת, 47% מקרב היועצים, ענו כי שיחות הייעוץ שהם נאלצים לעשות מתוקף תפקידם הוא גבוה מדי ומפריע לעבודתם. אגב, קשה למצוא אנשים שנהנים מן המשימה עצמה, בתוך כך לא נמצא עונה אחד לרפואה, אשר יודה כי הבנק בו הוא עובד- מקיים מעט מדי שיחות ייעוץ. מן הממוצע הכולל של הסקר, משתמע כי שוק היועצים לכשעצמו היה מוכן לסיים עם שיחות הייעוץ אך לעת עתה הן עדיין בקרב הנסבל.

האם לעולם חוסן?

כאשר ביצענו את הסקר, משכה את תשומת ליבנו תגובה אחת מקרב יועץ שפרס את מלוא קלפיו על השולחן ולהתוודות על הנעשה מאחורי הקלעים של הנהלת הבנק. היועץ בחר באלו המילים: "
הדרישה לכמות מסוימת של שיחות היא שגויה מלכתחילה. בתוך כך כמות השיחות משתנה מיועץ ליועץ בהתאם ללקוחות ולמשתנים אחרים שאינם בהכרח מתבססים על יכולות. כאשר יש דרישה מינימאלית לשיחות,  איכות שיחות הייעוץ יורדת. ביומיום הדרישה היא ללא פחות מ8 שיחות ביום.
בתקופות מסוימות הבנק אף עובד במתכונת פעילות מוגברת, כאשר בימים אלו מגיעה הדרישה לכדי 15 שיחות ביום."

האוטנטיות בהם נאמרו המילים, נטעו במערכת את התחושה כי קצר הזמן, עד אשר יצא קול קורא מקרב היועצים שייעודו יהיה להגביל את כמות השיחות אליה מחויבים היועצים לתת מדי יום. אנו נמתין ונמשיך לסקר את הנעשה בתחום.

למה לעשות סקר יועצים? איך לראות את התמונה הגדולה

כחלק ממדידת שחיקת מעמדו של מעמד הביניים במדינת ישראל, ניתן בנוסף להצביע תכופות על שינויים בתנאי העבודה שבה הוא לוקח חלק.

מעמד הביניים ידוע כמעמד אשר נהנה בצורה לא פרופורציונאלית ממשאבים ציבוריים. בתוך כך הוא נוהה אחר השגת השכלה גבוהה שתקדם אותו אל תוך מעמדים גבוהים יותר. אך עם תהליך צמצום האפשרויות בשוק העבודה שלקח חלק בשנים האחרונות, היכולות של אותו מעמד לחדור מבעד רובדי המעמד השונים הידלדלו גם הן. לא כך בתחום הפיננסים.

אחד מן התחומים הבולטים ביותר שמהווה מקור משיכה למעמד הביניים בישראל הוא התעשייה הפיננסית. תעשייה שפרחה לצד הרפורמות המבניות ותהליך הליברליזציה של המשק הכלכלי בישראל. תעשייה שהמוסדות המוצלחים בה מאפשרים משכורות של כמעט פי שתיים מן המשכורת הממוצעת במשק. גם לעובדים הזוטרים. כלומר גלגלי הענף שהניעו את תעשיית הפיננסים קדימה פעלו בכיוון ההפוך אל מול שאר המשק. אך לא לעולם חוסן.

גם אם המשכורות בתחום הייעוץ הפיננסי עדיין גבוהות, כאמור, ניתן להבחין באופן ברור בשוני אופי העבודה. בתוך כך ניתן להתחשב בו, כאות מקדים לכך שתהליך שחיקת הזכויות בענף כבר החל. לא לחינם ביצענו את הסקר. הפעולה מקומה לגלות את מידת שביעות הרצון שיש ליועצי ההשקעות בענף הבנקאי מן התפקיד שלהם באופן כללי וממידת שביעות רצונם מתפקודם באופן פרטני.

נמלים שחורות

אחת מן הדרישות הבולטות ביותר שהתווספו לאופי עבודתו של היועץ בשנתיים האחרונות היא אותה דרישה לבצע כמות מסוימת של שיחות ייעוץ. תהליך אשר ביעדו מכוון להפוך את היועץ למעין מכונה שיווקית ופחות לאוטוריטה של דעת וייעוץ למשקיע הפשוט. קשה מאוד שלא להבחין בחוסר שביעות הרצון של חבר היועצים מן ההתפתחויות האחרונות בתפקידם. לצד הירידה בחדוות היצירה, ניתן להניח שמי אשר בחר בתפקיד מייעץ, נמשך אכן לפעולת הייעוץ שמחייבת אותו לבחון את הנתונים המסחריים לשורשם והבנתם עד תום. רק בעקבות כך יוכל למלא את תפקידו ולא לפעול בצורה עדרית, כפי שאכן יקרה אם ימצא תחת עומס ולחץ.

אך בל נטעה, התהליך לא אמור להדאיג רק את יועץ ההשקעות בבנק. עומס יתר מביא לתקלות, אשר בערבות הימים יופנו כנגד הבנק עצמו. למרות שהתקנות המנהלתיות שיצרה הרשות לניירות ערך, מנסות לבודד את היועץ ולהטיל עליו אחריות ללא תלות במעסיקו, הירידה באיכותו של הבנק בעיני הלקוחות, אינה בלתי נמנעת, אם הטעויות יצטברו תחת בנק פלוני. ודאי כאשר אין יכולת לשפות את היועץ על ידי הבנק (כלומר לבנק אין אחראיות אמיתית אל מול היועץ). הרשות אולי מבקשת להעניק חופש ליועץ, על ידי התקנות החדשות, אך שילוב של תנאי העבודה והמחויבויות החדשות שנובעות מן אכיפה המנהלית, יכולים להוות מתכון נפיץ מבחינת היועץ.

בתרחיש הגרוע מכל, המתכון הנפיץ אשר הוזכר בפסקה הקודמת יומר בעתיד הקרוב לכדי ניגוד אינטרסים שיהיה ליועץ אל מול הלקוח ואף אל מול הבנק. כלומר, גם אם היועץ בטוח כי יש ביכולתו להניב רווחים לכיסו של הלקוח, הוא ישקול זאת שנית, אם הזמן יאפשר לו (בכל זאת הוא בדרך לשיחה הטלפון אל הלקוח הבא).

לא לחינם בחרנו לכתוב על היועץ ולרתום את מצבו למצב הכללי יותר של שוק העבודה בישראל. כנראה שהתהליך ימשך ואף יחמיר ועל היועץ להתאים עצמו מבעוד מועד. למרות שגם היום היועצים נמצאים תחת מסגרת הגנה של ביטוח אשר מספק להם הבנק (מתוקף החוק), אולי עליהם לחשוב על מסגרת נוספת של התאגדות מקצועית. זאת תגן עליהם מפני הידרדרות נוספת של תנאי המקצוע, אך אף יותר חשוב, זו תהווה מסגרת של ליווי וייעוץ משפטי בעולם מקצועי שבו האחריות של המעסיק אל מול המועסק קטנה משמעותית.