עקרונות הפיזור הנאות

אחת הסיסמאות השכיחות בשוק ההון אומרת ש”חשוב לפזר את תיק ההשקעות”. הפיזור, כך נהוג להסביר, מקטין את הסיכון בתיק ההשקעות ומפחית את התנודתיות הכוללת שלו. אף כי זו אמירה חבוטה ושחוקה, רק מעטים מהמשקיעים והחוסכים יודעים למה בעצם הכוונה. חלק ניכר מהמשקיעים בטוחים שהשקעה בקרן נאמנות מסוג 90/10 (90% אג”ח ו-10% מניות) מהווה פיזור מספיק, אחרים מוסיפים לחבילה עוד שתיים-שלוש קרנות נאמנות שמשקיעות במניות בחו”ל והולכים לישון בשקט, עד שהמשבר מתדפק במפתיע על סף דלתם.

פיזור נכסים נבון הוא הרבה יותר מכך. פעם, בעידנים רחוקים, פיזור השקעה בין שלושה סוגי נכסים שונים (נניח: מניות, אג”ח ונדל”ן) נחשב למספיק. מגוון הנכסים הפיננסיים שעומד כיום בפני המשקיעים הוא רב והתמונה מורכבת הרבה יותר. תהליכי הגלובליזציה המהירים מקשים על פעולת הפיזור, מכיוון ששוקי העולם מתואמים ביניהם - עולים ויורדים יחדיו.

עד לפני 20 שנה המתאם בין מדד S&P500 לבין מדד מורגן סטנלי לשווקים מפותחים מחוץ לארה”ב (מדד EAFE) היה 0.4 בלבד (1 מציין מתאם מלא ו-0 מציין היעדר מוחלט של מתאם). באותן שנים פיזור השקעה גיאוגרפי נחשב לפעולה שמגוונת מאוד את תיק ההשקעות. אבל היום המתאם בין שני המדדים האלה הוא 0.9. כלומר, כאשר שוק המניות האמריקאי נופל, רוב שוקי העולם נופלים עמו וגם בדרך למעלה הם נעים בדרך כלל יחד.

לכן, פיזור השקעות מחייב פנייה לנכסים רבים ושונים שהתנודות שלהם אינן תלויות בהכרח זה בזה. אז איך נראה תיק השקעות מפוזר ואילו נכסים צריכים להיות כלולים בו? הנה כמה דוגמאות, כאשר את המינון והמשקל של כל אחד מהנכסים הללו צריך כל משקיע לקבוע בעצמו.

1. מניות גדולות, בינוניות וקטנות: מניות הן נכס רצוי בכל תיק השקעות שרואה לנגד עיניו את הטווח הארוך. חשוב לכלול מניות מכל מיני סוגים ולא רק את החברות הכבדות. ישנן תקופות שבהן דווקא המניות הקטנות יותר יתנו לתיק את עודף התשואה שכל משקיע מייחל לו. ככל שהמחזור הכלכלי נכנס לתקופה של גאות, גובר הסיכוי של המניות הקטנות להניב תשואת יתר.

2. אג”ח ממשלתיות לטווחים שונים: אג”ח ממשלתיות נחשבות לעוגן היציב של התיק. אבל חשוב לגוון בין טווחי הפדיון שלהן ולשלב איגרות לטווח זמן קצר, בינוני וארוך.

3. אג”ח עם בסיסי הצמדה שונים: כדי להתמודד עם פגעי האינפלציה צריך התיק להכיל הן אג”ח צמודות, שיגנו מפני אינפלציה גבוהה מהצפוי, והן אג”ח לא צמודות, שאמורות לאורך זמן להניב תשואות גבוהות יותר.

4. אג”ח של חברות בדירוג גבוה: אג”ח של חברות מעניקות באופן מסורתי תשואות גבוהות יותר מאשר אג”ח ממשלתיות. הן אמנם חשופות יותר לסיכון, אבל התשואה הגבוהה יותר, והפיזור על פני אג”ח רבות – בעיקר באמצעות שימוש בתעודות סל וקרנות נאמנות – אמור לפצות על כך לאורך זמן.

5. אג”ח High Yield: אג”ח בדירוג נמוך הנושאות תשואה גבוהה מעלות את מדרגת הסיכון ושימוש מושכל בהן ישפר את התשואה של תיקי השקעות לטווחים בינוניים וארוכים. חשוב לזכור: אג”ח פחות מסוכנות ממניות.

6. חשיפה מטבעית: את כל הרכיבים המפורטים בסעיפים הקודמים ניתן לרכוש גם במטבעות אחרים – דולר, יורו, ין או ליש”ט. חלוקה של נכסים על פני מטבעות רבים מאזנת את הסיכון של כל אחד מהם. ערכם של חלק מהמטבעות עלול לרדת אבל ערכם של מטבעות אחרים יעלה ויפצה על כך. אין דרך לדעת מי יהיה המטבע המנצח בשנים הבאות, ולכן צריך להיחשף לכמה מטבעות בו זמנית.

7. נדל”ן: דירת מגורים המניבה שכר דירה נחשבת להשקעה קלאסית. מי שנרתע משוק הדירות הלוהט של ישראל וסבור שהגיע למיצוי יכול להשקיע בחו”ל בקרנות נדל”ן המחלקות למשקיעים בהן את רוב רווחיהן, קרנות REIT. יחידות ההשתתפות בהן נסחרות בשוקי ההון כמו מניות.

8. סחורות: תעודות הסל מאפשרות להשקיע בשוק הסחורות באופן נוח ופשוט יחסית. שוקי הסחורות נעים באופן בלתי מתואם עם שוקי המניות והאג”ח. מחיר הזהב, למשל, נוטה לעלות בעתות של זעזועים פיננסיים, מדיניים וצבאיים. עם זאת, שוק הסחורות תנודתי ולכן צריך להקצות לו רק חלק קטן מהתיק.

9. השקעות אלטרנטיוויות: גיוון נוסף מציעים נכסים פיננסיים שאינם מתנהגים במתואם עם שוקי המניות והאג”ח. כאלה הן למשל קרנות נאמנות, המתמחות במסחר על אופציות וחוזים עתידיים, או כאלה המשקיעות בנגזרים פיננסיים. הטובות שבהן מסוגלות לייצר תשואה חיובית כמעט בכל מצב. הסיכון שטמון בקרנות הללו אינו תמיד נהיר ולכן צריך לפעול בזהירות ולהשקיע בהן רק חלק קטן מהתיק.

נכתב ע"י עמי גינזבורג

פורסם לראשונה ב-The Marker