צבי סטפק: ההתחלה שלי בשוק ההון

ההצלחה הראשונה שלי בשוק ההון והכישלון הראשון היו כרוכים יחד באותו עניין עצמו: ויסות מניות הבנקים בשנות ה־80 הראשונות של המאה הקודמת, שהיו גם השנים הראשונות של פעילות מיטב.

שותפי, שלמה סימנובסקי ואני, זיהינו היטב וכבר בשלב מוקדם את הסכנות שבוויסות מניות הבנקים, ועשינו ככל יכולתנו לעמוד בלחצים של הלקוחות שלא הבינו מדוע אנחנו לא רוצים לרכוש אותן. מניות שעלו מדי יום ביומו, ולכל היותר, עמדו כמה ימים במקום ואז חזרו ועלו, ולא ירדו כי “היד הנעלמה” של הבנקים דאגה לכך. הבנקים המציאו אלכימיה חדשה – מניות שרק עולות, נכס פיננסי עם תשואה מובטחת “ללא סיכון”.

בחורף 1981, ביום סגרירי מאוד, ישבנו שלמה ואני וכתבנו סוג של פיליטון על מניות הבנקים. קראנו להן מניות ה”פודל” – ראשי תיבות של פועלים, דיסקונט ולאומי.

מכיוון שמניות הבנקים היוו תחרות עזה לממשלת ישראל, בניסיונה להנפיק איגרות חוב צמודות מדד ולגייס כסף בתנאים של גירעון אדיר בתקציב המדינה, הצענו לממשלה, במעין הומור שחור, להנפיק איגרות חוב ממשלתיות צמודות ל”מדד הפודל” בתוספת של 2%-1% בשנה, “פודל פלוס”, קראנו לזה. היה לנו ברור שיבוא היום שבו מניות הבנקים יפלו, ה”פודל” יתפגר, איגרות חוב “פודל” יתרסקו יחד איתו, החוב הממשלתי יקטן ובא לציון גואל.

כעבור כשנתיים וחצי התרחש המשבר. הציבור איבד אמון במדיניות הכלכלית בכללותה, וביכולת של הבנקים להמשיך ולטפח את מניותיהם. היצע ענק הופיע למניות, והאוצר נאלץ לסגור את שערי הבורסה ליותר משבועיים ולטכס עצה. אני הצלחתי, עוד ברגע האחרון ממש, לחלץ לקוחות שהיו להם תיקי השקעות במקומות אחרים, ולשכנע אותם למכור לפני שיהיה מאוחר מדי.

ואז, כשנפתח המסחר ב־24.10.1983, מניות הבנקים (שהפכו לאג"ח דולריות בערבות המדינה) צנחו ב־31% דולרית. כי זאת, לדעת, הדולר היה אז המלך. איש לא התייחס לשווי השקעותיו ונכסיו בשקלים ישנים.

ואז, למחרת היום, כשבדקנו מה קרה להשקעות הלקוחות שלנו, הופתענו לגלות שקרן נאמנות "למשקיע" בניהולו של ד"ר גולדמן שבה השקענו, ירדה בחדות. ומדוע הופתענו? כי ד"ר גולדמן שהפיץ ניוזלטר חודשי, כתב בהתמדה נגד מניות הבנקים. כשביררנו איתו מה קרה, הוא השיב "וכי מה יכולתי לעשות....".

הלקח שלנו מהסיפור הזה היה שאין לנו אלא לסמוך על עצמנו. ואז, כעבור כשנה, הקמנו את חברת קרנות הנאמנות של מיטב, אשר לימים הפכה להיות הגוף הגדול מבין הגופים הפרטיים (שאינם בנקים) בניהול קרנות נאמנות.

את שוק ההון גיליתי בימי לימודיי בתיכון “בליך” ברמת גן. זה היה קשור להתעניינות שלי באקטואליה ובנושאים פוליטיים, ובתוך כך הגעתי להתעניין גם בהיסטוריה. הייתי דווקא טיפוס מתמטי, אבל אהבתי היסטוריה ולכן החלטתי לעשות תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובהיסטוריה יהודית.

במקביל ללימודיי עבדתי בסוכנות ביטוח שהייתה סמוכה לפסאז’ הידוע באלנבי 113, מקום מושבה של הבורסה דאז, כך שפה ושם "התגנבתי" לצפות במסחר כי לא היו אז יותר מדי דרכים להבין איך הבורסה פועלת.

עם סיום לימודיי התחלתי ללמד בבי"ס האקסטרני “אנקורי” ובעוד כמה בתי ספר, הכנתי אלפי תלמידי לבגרות בהצלחה רבה, התפרנסתי לא רע, אבל הוראה היא מקצוע שוחק ולמרות הסיפוק שהיה לי מן ההוראה ומההצלחה, עשיתי “הסבה מקצועית” וסיימתיM.B.A בהצטיינות באוניברסיטת ת”א (1976).

מיד אחר כך התחלתי לנהל השקעות מחדר העבודה בדירתי, כשהייתי כבר נשוי ועוד עם ילד אחד - אבנר, שפעיל בחברה מ”גיל אפס”, וב־1979 הקמתי את בית ההשקעות מיטב, יחד עם שותפי, שלמה סימנובסקי.

שוק ההון היה אז בתולי מאוד, נתפש כקזינו, ואנחנו הכנסנו לתוכו ממד של מקצועיות – בניתוח מניות, בהנפקות ובכלל, שזה היה החלק של שלמה, ובניהול השקעות – שזה היה החלק שלי. אלו היו שנים של אינפלציה מטורפת, תנודתיות עצומה בשוק המניות בת"א והיה קשה להתפרנס, ולכן "השלמתי הכנסה" כשהמשכתי באופן חלקי להכין תלמידים לבגרויות.

רק אחרי קרוב לעשור אפשר היה להתחיל למשוך משכורות יותר נורמליות מהעסק.

ולמי שתוהה, איך זה שמורה להיסטוריה הופך למנהל השקעות ולמנכ"ל של בית השקעות? אומר, שאדם באשר הוא, הוא יצור מורכב ולא חד-ממדי, והוראת ההיסטוריה הקנתה לי הן יכולות בתחום ניהול ההשקעות - בהיבט ראייה רחבה של התרחשויות גיאופוליטיות שחיוניות לניתוח סיטואציות בשוק ההון, והן יכולת של עמידה בפני קהל והעברת מסרים באופן ברור, בהרצאות ללקוחות אודות שוק ההון.

את ההצלחות שלי בשוק ההון אני זוקף קודם כל ליכולת הלמידה שלי, לרצינות, למסירות ללקוחות, להתמדה, לעקביות, למשמעת העצמית ולקור הרוח במצבי משבר. ואכן, ההצלחות העיקריות שלי בשוק ההון, אלו שהקפיצו את החברה קדימה מעבר לניהול העסק עצמו, היו בתחום ההשקעות – באופן שניצלתי משברים גדולים לפעול כנגד המגמה.

כך היה ב־2001־2003, שנות האינתיפאדה השנייה ומלחמת המפרץ השנייה, וכך היה במשבר הגדול של 2008, ובמשברים נוספים. זה דורש הרבה משמעת עצמית, נחישות, עמידה מול לחצים, אבל זה גם משתלם מאוד.

הטיפים שלי לאנשים שמבקשים להיכנס לראשונה להשקעות בשוק ההון

קודם כל – תקראו הרבה חומרים, תלמדו את הנושא. יש כיום שפע של מידע זמין, מה שלי לא היה לפני כ־50 שנה.

תתחילו להשקיע בסכומים קטנים כדי “לחוש את השטח”, כדי שתטעמו את תחושת הרווח וההצלחה, ויותר חשוב, את תחושת ההפסד והכישלון.

זכרו שידע הוא חשוב, אבל זה לא כל הסיפור. לפסיכולוגיה יש משקל גדול. השקעות בבורסה מחייבות הרבה משמעת עצמית, מודעות עצמית, התמדה, יכולת - לא רק כלכלית אלא גם נפשית, לספוג הפסדים.

חשוב לדעת לא רק מה נכון לעשות, אלא גם מה לא לעשות וממה להיזהר, כמו למשל, ורק למשל, לא להתמקד בהשקעה רק בשוק המניות, ורק במספר מצומצם של מניות, וכן לדאוג לפיזור ההשקעה.