המנהל המורשה של סלייס תובע קבוצה שבראשה עמד גיא שנצר ואחרים בכ 320 מיליון ש"ח

המנהל המורשה של סלייס, אפי סנדרוב, הגיש היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב תביעה נגד אחת מהקבוצות המעורבות ב"פרשת סלייס". מדובר בקבוצה שבראשה עמד גיא שנצר, ועימו נתבעו גם הקרנות הזרות שהקים וכן שותפיו סוכני ביטוח שפעלו תחת ידו.

בכתב התביעה מגולל סיפורו של שנצר, אשר הקים, שלט וניהל תאגידים זרים וניצח על מערך השיווק וההפצה של סוכני ביטוח שגם תוגמלו בעבור כל "גיוס". שנצר נהג בכספי החוסכים בהפקרות מוחלטת, העלים סכומי עתק של עשרות מיליוני דולרים וכיום מסרב לתת דין וחשבון בעניינם. הוא הסיט עשרות מיליוני דולרים מכספי החוסכים לטובת תאגיד פרטי שלו, שהלווה אותם לחברה זרה אחרת, כביכול לצורכי פרוייקט בניה, שאף שלשנצר אין כביכול מושג קלוש באיזה פרויקט מדובר. הוא "השקיע" את כספי החוסכים, כספי ציבור, בהשקעות האסורות על פי דין בקופות גמל בניהול אישי; התחמק משך חודשים מבקשות המנהל המורשה למסור מידע על השימושים שנעשו בכספי העמיתים, וכאשר לבסוף הואיל למסור מידע, גילה טפח וכיסה טפחיים. 

בסיפור הזה רבים "חגגו" על כספי החוסכים: יזמי הקרנות ובני משפחותיהם, בעלי מקצוע שסייעו להם להקים ולתפעל את הקרנות, סוכני ביטוח, גופי שיווק והפצה, וצדדים שלישיים עלומים שבהם הושקעו כספי החוסכים. 

שנצר עשה שימוש באופרציה מקיפה ומתוחכמת לאיתור פרטי חוסכים הזקוקים להלוואה. לאחר קבלת פרטי החוסכים שהתענינו בקבלת ההלוואות ("לידים", בעגה המקצועית), מר שנצר וסוכני הביטוח פנו לאותם חוסכים, ושידלו אותם באמצעות מצגים שונים לנייד את קופות הגמל ו/או קרנות ההשתלמות שלהם מגופים מוסדיים מבוססים ומוכרים לטובת ניהול קופת גמל בניהול אישי אצל התובעת ולהשקעה הספציפית של החסכונות הצבורים שלהם בקרנות, וזאת כנגד קבלת הלוואה מהקרנות. שנצר לא גילה לחוסכים כי הוא הבעלים והמתפעל של הקרנות; סוכני הביטוח לא גילו לחוסכים שהם מקבלות עמלות משנצר וכרמל ארגמן בגין ניוד הלקוחות. אף אחד מהם לא הסביר ללקוחות מה טיבן האמיתי של ההשקעות. גם שנצר וגם סוכני הביטוח הפרו את חובות הזהירות, האמון והגילוי שלהם כלפי החוסכים. 

פעילות זו של שנצר וסוכני הביטוח הביאה לכך שעמיתי התובעת ניידו כספי קופות גמל ו/או קרנות השתלמות בסכום מצטבר של כ-100 מליון דולר לקופות בניהול אישי אצל התובעת. במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו נגד שנצר והקרנות הם מסרו מידע המתיימר להסביר מה נעשה בכ-75 מיליון דולר מכספי החוסכים בלבד. המשמעות היא ששנצר העלים כ-25 מיליון דולר מכספי החוסכים. בעניין זה מר שנצר החליף שוב ושוב גרסאות. בתחילה טען כי הסכומים אינם כוללים כספים שהועברו על ידי הקרנות חזרה לתובעת; ומאוחר יותר טען כי הקרנות כלל לא קיבלו 100 מיליון דולר מכספי החוסכים – אך לא הציג כל ראיה בתמיכה למי מבין טענות אלה. 

בנוסף, שנצר השתמש בכספי העמיתים בסך של כ-31 מיליון דולר ארה"ב לצורך העמדת הלוואה בשם שותפות שנצר לטובת E & D Group, במסגרת הסכם התחייבות להעמדת הלוואה (Promissory Note), בריבית מזערית של 3% לשנה, ללא בטחונות. במילים אחרות, שנצר השתמש בכספי הקרנות (ולמעשה, בכספי העמיתים) בכדי להעמיד הלוואה מסוכנת מאוד שרק הוא היחיד שאמורה ליהנות מפירותיה. בהמשך סגר שנצר את החברה המלווה, והותיר את העמיתים ללא זכות לקבל את החזר ההלוואה שניתנה מכספם. 

ואם לא די בכך, שנצר והקרנות שבשליטתו הציגו כי הקרנות השקיעו סך של 7.2 מיליון דולר ארה"ב מכספי העמיתים בהלוואה לחברה גיאורגית. מבדיקת הסכם ההתקשרות עולה כי מדובר בהתקשרות אישית בין שנצר לבין החברה הגיאורגית, כך שהוא עצמו יהנה מפירות ההשקעה. מדובר בגזילה נוספת של כספי חוסכים. 

לאחרונה התברר גם כי שנצר סגר את חשבונות הבנק של הקרנות באופן המלמד יותר מכל כי תכניתו היתה להעלים את נכסי העמיתים. 

שנצר פעל באמצעות מערך שלם לפיתוי לקוחות להעביר כספים מובטחים בגופים מוסדיים למכשיר השקעה שלא היה מתאים להם ולא היה להם צורך בו; סוכני הביטוח שפעלו בשירותו ותוגמלו על ידו ועל ידי הקרנות הפרו כל חובה שהיתה מוטלת עליהם כלפי העמיתים ושידלו אותם להשקיע במכשיר השקעה ובסוג השקעה שהיה מנוגדת תכלית הניגוד לטובתם; שנצר והקרנות נהנו מכספי העמיתים, בין ביודעין ובין בעצימת עיניים. על כולם לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לעמיתים. 

הליך זה הוא חלק מסדרה של הליכים משפטיים שהמנהל המורשה הגיש ומתעתד להגיש נגד גורמים נוספים במטרה להשיב לעמיתים (באמצעות התובעת) את הסכומים שהעבירו לקרנות זרות ו/או לפיצוי העמיתים (באמצעות התובעת) בגין הנזקים שנגרמו להם. בכלל זאת המנהל המורשה יפתח בהליכים משפטיים נגד מארגני קרנות אחרים, קרנות זרות אחרות, סוכני ביטוח נוספים, בעלי השליטה, נושאי משרה ובעלי תפקידים בעבר בחברה. איש לא ינקה. 

פרשת "סלייס" זכתה  להגדרה של אחת מהפרשיות החמורות ביותר בשוק ההון בישראל. זהו סיפור על הצבת פתיונות לחוסכים שנזקקו להלוואות; שכנועם על ידי סוכני ביטוח להעביר את חסכונותיהם מקופות גמל או קופות השתלמות "מסורתיות" בגופים מוסדיים יציבים, מבוססים ומוכרים, למכשיר השקעה בלתי-שגרתי המכונה קופת גמל בניהול אישי, במסגרתו החוסך עצמו מנהל את השקעותיו (ולא וועדת ההשקעות של הגוף המוסדי) במסגרת חברת "סלייס". זאת, כך שאותם חוסכים יוכלו להורות לסלייס להעביר את חסכונותיהם בסכום מצטבר של 100,000,000 (מאה מיליון) דולר ארה"ב  - להשקעה בתאגידים, כך שמתוך אותם כספים יוכלו החוסכים לקבל את ההלוואה הנכספת (בניכוי "דמי טיפול" מופקעים ושערורייתיים). 

התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין ברק טל, שגיא שיף ובן נחשון ממשרד ארנון.