"כספים שנחסכו בקופת גמל ובביטוח חיים ונקבעו למוטבים יועברו אליהם לאחר פטירתו של המבוטח, גם במקרה שהוטלו עיקולים על כספים אלו בעוד המבוטח היה בחיים". כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בעכו.
הפסיקה התקדימית הגיעה בעקבות תביעה של אדם שאביו נפטר, והבן היה המוטב היחיד לירושת האב. האב חסך בקופת גמל במשך חייו והיו לו גם כמה ביטוחי חיים אצל חברות ביטוח שונות.
כשהבן ביקש למשוך את הכספים הוא נתקל בסירוב, מאחר והסתבר כי נושים של אביו הטילו עיקולים על חסכונות האב עוד בחייו. ויליאם, שנאבק במחלת הסרטן, הקפיד במשך חייו לחסוך בקופת גמל ולבטח את עצמו בביטוחי חיים. הוא רשם את בנו אליאס כמוטב יחיד. אך לאחר מותו, כאשר פנה הבן אל שלוש חברות הביטוח בהן בוטח וחסך האב, כדי למשוך את הכספים, נתקל בעיקולים שהטילו הנושים על החסכונות.
בכתב התביעה נטען כי המנוח היה מוטב ראשי בשלוש פוליסות ביטוח מנהלים וביטוח חיים, שתי פוליסות כללו כספים בגין תגמולים וכספים בגין פיצויי פיטורין, ופוליסה נוספת כללה פיצוי בגין אובדן כושר עבודה ופיצויים בגין מקרה מוות. בכל הפוליסות מונו מוטב משנה – התובע.
עוד נטען, כי המנוח לא הגיע לגיל פרישה במועד הטלת העיקולים או במועד פטירתו ועד פטירתו לא השלים המנוח את ההליכים הנדרשים לצורך גיבוש זכויותיו מכוח הפוליסות ולא ביקש לפדותן.
כמו כן, טען התובע, כי לאורך כל הדרך לא פעלו הנושים למימוש זכויותיהם מכוח העיקולים, ככל שעמדה לרשותם זכות זו ועם מותו של המנוח, כל הכספים הכלולים בפוליסות אינם נכללים בעיזבון והנשייה אינה עוקבת אחרי כספים אלה והזכויות החוזיות על פי הפוליסות שייכות לתובע, בהיותו המוטב הרשום בפוליסות לאחר מותו של המבוטח.
הזכות לתגמולים איננה עוד של המנוח
השופטת חסן־חסניין הסבירה בפסיקתה כי "הזכות לתגמולי הביטוח אינה נתפסת ברשת העיקולים שהטילו נושי המנוח, שכן עיקולים אלו לא הוטלו על זכויות התובע והזכות לתגמולי הביטוח איננה עוד של המנוח. כל עוד לא מומש העיקול בדרך המקובלת בחייו של המבוטח, כאשר הפוליסה הייתה ניתנת לפדיון, עם קרות מקרה הביטוח של מות המבוטח הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב על פי הפוליסה".
בנוגע לרכיב פיצויי פיטורין באחת הפוליסות, פסקה השופטת, "הרי סעיף 26 (א) לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי לא ניתן להטיל עיקול על סכומים שעתידים לשמש כפיצויי פיטורים של עובד, ואם הוטל עיקול על כסף זה, הרי שהוא בטל".