הזהב הוא ההשקעה המתאימה לעידן של חוסר ודאות

בעולם שבו חוסר ודאות הפך לסטטוס קבוע - כלכלית, גיאופוליטית, ומוניטרית, המשקיעים מחפשים עוגנים. זהב, שלעתים נתפס כנכס שמרני או כגידור בלבד, חוזר לתמונה בעוצמה לא רק בגלל מה שהוא מייצג, אלא גם בגלל מה שהוא עשוי להניב. בעיניי, הזהב הפך שוב להזדמנות השקעה אקטואלית, עמוקה ורלוונטית מתמיד, דווקא בזכות השילוב הייחודי של סיכונים גלובליים והזדמנויות מבניות.

הסביבה המאקרו כלכלית הנוכחית תומכת בזהב כמעט מכל כיוון. בארה״ב שיח על העלאת מכסים חוזר שוב לשולחן, במיוחד לקראת שנת בחירות. המכסים הללו, בפועל מהווים מס עקיף על הצריכה – הם מעלים מחירים, מחזקים את הלחצים האינפלציוניים ושוחקים את כוח הקנייה. זה בדיוק התרחיש שבו הזהב מוכיח את עצמו לאורך ההיסטוריה- נכס שמסייע לשמר ערך, אפילו כשהמטבעות עצמם נשחקים.

אבל זה לא נגמר כאן. אחת מהבועות הגדולות ביותר שנבנות בימים אלה היא זו של הבינה המלאכותית. אמנם מדובר במהפכה אמיתית, אך היקף ההשקעות, הציפיות בשווקים והערכת השווי של חברות הטכנולוגיה – כל אלו מזכירים לי תקופות בעבר שבהן אופטימיות יתר הובילה לתיקון חד. אם נוסיף לכך את צווארי הבקבוק התשתיתיים, במיוחד בתחום האנרגיה, שנוצרים סביב פריסת מערכות AI אנחנו מקבלים תמונה של שוק שיכול לאבד שיווי משקל. אם וכאשר זה יקרה, הזהב יבלוט כאפיק מפלט טבעי.

גם המצב הפיסקלי בארה״ב מהווה סיבה לדאגה. הגירעון הפדרלי הולך ותופס תאוצה, כאשר מצד אחד קיימים לחצים לקצץ במסים ומנגד גוברות ההוצאות על תוכניות אסטרטגיות כמו התחמשות מחדש ומעבר לאנרגיה ירוקה. החוב הציבורי של ארה״ב נמצא במסלול עלייה וזו לא רק שאלה של מספרים, אלא של אמון. ככל שהאמון ביציבות הכלכלית של ממשלת ארה״ב מתערער, כך הביקוש לנכסים שאינם תלויי ממשלה, כמו זהב צפוי לעלות.

על הרקע הזה, הבנקים המרכזיים הפכו לשחקנים מרכזיים בשוק הזהב. תהליך הדה דולריזציה הולך ומעמיק, ומדינות רבות, במיוחד אלה שמעוניינות לגוון את חשיפתן ולהפחית תלות באג"ח אמריקאיות, רוכשות זהב בקצב גובר. גם הציבור הסיני, לנוכח החלשות היואן וביצועים מאכזבים בשוק המניות המקומי, חוזר אל הזהב כנכס מפלט, גם אם תחת מגבלות ממשלתיות על זרימת הון.

מהצד השני של המשוואה, ההיצע לא מדביק את הקצב. אחרי עשור של תת השקעה בתעשיית הכרייה, מרבית חברות הזהב מתמודדות עם אתגרים: רזרבות הולכות ומצטמצמות, שדות כרייה מזדקנים ועלויות הפקה שעולות. גם אם ישנם שחקנים קטנים שמוכנים להרחיב פעילות, תעשיית הזהב ככלל איננה ערוכה לקפיצת ביקוש משמעותית. המשמעות היא שכל תוספת ביקוש, אפילו לא דרמטית, עלולה להוביל לעליות מחירים חדות יחסית, פשוט כי אין מי שיספק את הסחורה.

ולבסוף, יש תחושת תסיסה במערכת המוניטרית העולמית. בעבר רגעים של שינוי, כמו סיום הסכם ברטון-וודס, היוו טריגרים דרמטיים לעליות במחירי הזהב. כיום, לפי דיווחים משרד האוצר האמריקאי בוחן צעדים שיכולים לשנות את מאזן הכוחות הגלובלי: מהערכת שווי מחדש של עתודות הזהב ועד מהלכים שמטרתם לחזק את מעמד הדולר באמצעות מנגנוני מסחר חדשים. צעדים כאלה, גם אם יושמו חלקית, עלולים להביא לפיחות יחסי של הדולר ולהאיץ את הביקוש לזהב.

כל אלה לא משאירים מקום לספק: הזהב כבר לא שייך רק לאסטרטגיות שמרניות או לגדרים טקטיים. הוא מציע היום שילוב כמעט ייחודי של יציבות, ביקוש מבני הולך וגדל והזדמנות שוק ברורה, במיוחד בתחומים כמו מניות כרייה, שלדעתי עדיין מתומחרות מתחת לשוויין הפוטנציאלי.

עם סקטור קטן יחסית ותחושת התעוררות בשוק, גם זרימות בינוניות של הון עשויות להניע תנועה משמעותית במחירים. לכן, בעיניי – הזהב אינו רק בטוח. הוא גם מעניין. והזמן לשקול אותו ברצינות – הוא עכשיו.