תוספת המשרות במשק האמריקאי היא גבוהה משמעותית מהקונצנזוס, חמה באופן בולט ביחס לחודשים האחרונים, וגבוהה גם מקצב הגידול ארוך הטווח של שוק העבודה האמריקאי. אבל גם את כל זה, בסיטואציה הנוכחית, צריך לקחת בפרספקטיבה אחרת לגמרי: אם עד כה קטר התעסוקה האמריקאי התקדם בקצב נאה, אפשר אפילו לומר מרשים לגילו, בקרוב הוא יקבל את עול החזרת הייצור התעשייתי לאמריקה, בסיוע השפעת המכסים החדשים.
בנתון הנוכחי אי אפשר עדיין לזהות סימנים מובהקים לתנועה הזו, עם תוספת של אלף משרות תעשייתיות בלבד - הסטה של כמות ניכרת מהיבוא האמריקאי לייצור מקומי תדרוש כמה סדרי גודל יותר מכך. אם נחפש את היצע העובדים האלה, שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה האמריקאי, 62.5%, הוא נמוך במעט בראייה היסטורית – סדר גודל של 0.5% פחות משיעור ההשתתפות, של לפני הקורונה, אולי קצת יותר מזה בימים יפים. אבל לפני 25 שנה, גם אפשר היה לראות שיעור השתתפות של 67% ויותר. אם נפרוט את זה למשרות, אם טראמפ יביא את המשק האמריקאי למספרים כאלה בהשתתפות, יש פה מעט מעל ל-7 מיליון מועסקים. זה מרשים לכשעצמו, אבל פחות לדוג' ממספר המהגרים הבלתי מתועדים בארה"ב כרגע. ונעריך כי כדי להחזיר את עטרת התעשייה האמריקאית יידרשו עוד תוספת של מהגרים חדשים למדינה, ונותר לראות איך אלה יתומרצו להגיע לשם.