מה שווה מלחמת הסחר אם אנחנו מפסידים בה?

זה לקח לדונלד טראמפ שבוע אחד בלבד כדי לסגת בו מרוב ההצהרות הלוחמניות שנשא ב"יום השחרור", כפי שהוא קרא לו.  

לאחר סיום המסחר של יום ד', ה-2 באפריל, הכריז נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על מדיניות המכסים שלו כלפי מדינות העולם. הוא לא נעזר בשקפים, או באמצעי טכנולוגי אחר כדי להציג את תוכניותיו. הוא הסתפק בלוח 'קאפה' מפלסטיק, מהסוג שילדים משתמשים בו כאשר מגיע תורם להיות "כוכב/ת השבוע" בכיתה א' או ב'.

התוכנית של טראמפ כללה מכסי בסיס של 10% על כל מדינות העולם, ועוד מכסי גומלין שיגיעו עד למקסימום של 54% ליותר מ-60 מדינות נוספות. בטווח העליון של המכסים הטוא הציב את "האוייבת הגדולה" שהוא סימן לעצמו, סין.

תצוגת התכלית של טראמפ קיבלה מענה מיידי בשווקים. ביומיים הבאים צנח מדד נאסד"ק בכ-12%, והשלים נפילה של כ-24% בתוך חודש וחצי בלבד. גם שוקי המניות בשאר העולם נפלו כמובן, אבל בשיעורים נמוכים יותר.

במהלך סוף השבוע של ה-6 באפריל ניסו משקיעי העולם להבין לאן נושבת הרוח. חלק חששו שמסע הנפילות יימשך ויוביל ל"יום שני שחור", כמו זה שחוותה ארה"ב באוקטובר 1987. במשבר ההוא צנח מדד דאו ג'ונס ביום אחד ב-22%, במה שידוע כיום המסחר הבודד הגרוע ביותר אי פעם בהיסטוריה של שוק ההון האמריקאי.

כאשר התחדש המסחר ביום ב' 7 באפריל, נפוצה לפתע שמועה בשווקים לפיה טראמפ שוקל להקפיא את המכסים. מדדי המניות שינו כיוון במהירות והחלו לזנק. אבל רק לזמן קצר. הבית הלבן מיהר להוציא הכחשה והתעקש שהמכסים ייכנסו לתוקף ביום ד', 9 באפריל. טראמפ אף הגדיל לעשות ואמר בהתרברבות (וגסות רוח) אופיינית: "מנהיגי העולם מנשקים לי את התחת ומתחננים להקלות במכסים". מדדי המניות לא התרשמו מהיוהרה של הנשיא והנפילות חזרו והתעצמו.

גם ביום ד', 9 באפריל, השוק החל את היום בירידות. ואז, כשעתיים לאחר תחילת המסחר שיגר טראמפ צפירת הרגעה. למעט סין, מכסי הגומלין על מדינות העולם יושעו ל-90 יום ויוותרו על 10%. במהלך תקופה זו תקיים ארה"ב מו"מ עם מדינות שירצו בכך כדי להסדיר מולן את מכסי הגומלין. במידה והצדדים לא יגיעו להסכם, יחזרו המכסים על יבוא לארה"ב לרמה שהוצגה על ה'קאפה' המפורסמת ב-2 באפריל. על ישראל למשל מדובר היה במכס של 17%.

שוקי העולם הגיבו להודעה בזינוק נחשוני. מדד נאסד"ק זינק עוד באותו בכ-12%. בימים הבאים המסחר התנהל בתנודתיות גבוהה עם נטייה לעליות.

תקציר האירועים שהתרחש בשבוע הכאוטי שבין ה-2 ל-9 באפריל מחייב בחינה נוספת. העובדה שהפעילים בשוקי המניות נשמו לרווחה איננה אומרת שהמצב יישאר כפי שהוא. למעשה, לפעילים בשוק המניות יש לא מעט סיבות לחשוש מפני הבאות. הנה כמה מהן: 

1. חומת המכס מול סין תפגע בעיקר בארה"ב  

טראמפ רואה בסין את היריבה הכלכלית העיקרית של ארה"ב. כלכלת סין היא השנייה בגדלה אחרי ארה"ב, אבל מאזן הסחר של השתיים נוטה בבירור לטובת סין. ב-2024 ארה"ב ייבאה מסין מוצרים בשווי כספי כולל של 438 מיליארד דולר. סין לעומתה ייבאה מארה"ב מוצרים בשווי של 144 מיליארד דולר. במילים אחרות, ארה"ב מייבאת מסין פי 3 ממה שהיא מייצאת לה. 

חשוב לציין כאן שמדובר רק במוצרים פיזיים ולא במאזן הסחר הכולל ביניהן. באגף השירותים לארה"ב יש דווקא עודף של כ-32 מיליארד לעומת סין. יצוא השירותים לסין כולל בין השאר שירותי למידה וחינוך, שירותי מדיה ובידור, שירותים פיננסיים ושירותי מחשוב. 

ההחרגה של סין לעומת שאר העולם התרחשה לאחר שסין העלתה גם היא את המכסים מול ארה"ב. נכון לאמצע אפריל המכס על יבוא מוצרים מסין לארה"ב עומד על 145%, ומארה"ב לסין על 125%. זה הבסיס שממנו אמורות שתי המעצמות הכלכליות של העולם להתחיל במו"מ על "הסכם סחר הוגן".

עם מכסים בגובה כזה, קשה לחשוב אפילו על מוצר אחד שיעשה את הדרך מבייג'ינג לשווקים בארה"ב, או להיפך. סין ידועה ביכולתה לייצר כמעט הכל בזול – מחולצות ועד מכוניות יוקרה. אבל ייצור זול מתקיים בעוד מדינות. בהודו, באינדונזיה, בבנגלדש ובוייטנאם.  

חולצת טי שקודם עלתה ליבואן 2 דולר, תעלה יחד עם המכס קרוב ל-5 דולר. במצב כזה הוא יעדיף לקנות חולצת טי מיצרן במדינה אחרת תמורת 3 דולר. ככה בדיוק נוצרת אינפלציה וכולם מפסידים בדרך – גם היצרנים בסין וגם הצרכנים בארה"ב. מה שנכון לחולצה נכון גם למכוניות, לרהיטים, ולאלפי מוצרים אחרים. האינפלציה בארה"ב תתחיל לטפס מהר מאוד. 

לסין תיווצר כמובן בעיה, אבל רק מול ארה"ב. היא תוכל להמשיך למכור בהיקפים גדולים למדינות אחרות. לארה"ב לעומת זאת לא יהיה תחליף לסין. עצירת היצוא שלה לסין תפגע באופן משמעותי בכושר הצמיחה שלה.

נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק, ג'ון וויליאמס, העריך בשבוע שעבר שמדיניות המכסים וההגירה של ארה"ב תגרום להאטה בצמיחה הכלכלית, לעלייה בשיעור האבטלה ולהתגברות האינפלציה. זו עשויה לדבריו לטפס לרמה של עד 4% כבר השנה. 

2. גם אחרי "ההשעיה" המכסים עדיין גבוהים

הזינוק שרשמו שוקי המניות בשבוע שעבר בעקבות "השעיית המכסים" קצת השכיח שזו בעצם לא ממש "השעיה". המכסים הגבוהים רק ירדו לרמה של 10% - שזהו שיעור המכס הבסיסי שהוטל על יבוא לארה"ב מכל מדינות העולם. עד כמה שניתן להבין – מדובר בשיעור מכס שלא נתון לשום משא ומתן. לאלו יש להוסיף גם את המכסים בשיעור של 25% שהוטלו על תעשיית המכוניות, וכן על יבוא פלדה ואלומיניום.

כאשר טראמפ הבטיח במהלך הקמפיין שלו כי יטיל מכס בגובה 10% על כל העולם, רבים חשבו שאלו מכסים גבוהים מדי ושזו רק נקודת הפתיחה לקראת המו"מ שיתנהל לאחר הבחירות. כעת – לאחר ההבטחות, ההכרזות, ההצהרות, הנסיגות, ההשעיות, ההפחתות, ההעלאות וגם כמה הכחשות - מתברר שזו רק נקודת הרצפה למו"מ העתידי.  

הטלת מכס כמוה כהטלת מס. המודלים הבסיסיים במיקרו כלכלה יודעים להראות בדיוק מה קורה במקרה כזה: מחירי המוצרים יעלו, והכמות שנמכרת מהם תרד. בדיוק כמו שהכלכלנים מבטיחים לנו: המכסים ייצרו לחצי מחירים מצד אחד והאטה בפעילות הכלכלית מצד שני. 

בנקודת הזמן הנוכחית קשה לדעת עד כמה לחצי המחירים יהיו חזקים, ועד כמה האטה כלכלית תהיה משמעותית. התשובה לכך תתברר בחודשים הקרובים. אבל דבר אחד אפשר לדעת בוודאות: רמת הסיכון בהשקעה במשק האמריקאי עלתה מדרגה אחת לפחות אם לא יותר. מי שציפה לקצבי צמיחה גבוהים בתוצר האמריקאי בשנים הקרובות צפוי להתאכזב. וכמוהו גם מי שמצפה להפחתות ריבית משמעותיות מצד ה'פד'. אלו לא בשורות טובות לשוק המניות האמריקאי.

3. האם אפשר להשיג הסכמי סחר גלובאליים ב-90 יום? 

דונלד טראמפ רוצה להגיע לכ-90 הסכמי סחר בתוך 90 יום. מדובר באתגר קשה מאוד לביצוע. הוא יהיה קשה עוד יותר משום שרמת האמון של מנהיגי העולם בטראמפ ואנשיו אינה גבוהה במיוחד.

"זה ידרוש משא ומתן מאוד רציני", אמרה ונדי קטלר, ששימשה בעבר נציגה ראשית במשא ומתן  של נציג הסחר של ארה"ב. "אין מצב שבמסגרת זמן כזו יגיעו להסכם מקיף עם מדינה כלשהי".

ממקרי עבר אפשר ללמוד עד כמה הדבר מסובך. כך למשל, בכהונתו הראשונה של טראמפ, נדרשו מעל שמונה חודשים רק כדי לתקן את סעיפי הסחר בפלדה ומכוניות עם דרום קוריאה. הסכם הסחר של ארה"ב עם מקסיקו וקנדה (USMCA) דרש שנתיים של עבודה. 

עוד דוגמא: אזרחי אנגליה הצביעו על פרידה מהאיחוד האירופי ביוני 2016. המו"מ על הפרידה נמשך 3 שנים וחצי. הסכם הסחר המתוקן של בריטניה עם האיחוד נחתם רק בדצמבר 2020, 4.5 שנים לאחר ההצבעה.

מורכבותם של ההסכמים מעלה תהיה עד כמה אפקטיבי אם בכלל ה"אולטימטום" שנתן טראמפ למדינות העולם למשך 90 יום. 

4. מי יאמין לנשיא שמשנה את דעתו כל שני וחמישי?

ביומיים הראשונים של הנפילות בשווקים טראמפ ניסה לשדר אדישות לכך. "Be cool," הוא אמר לאמריקאים. 

אבל שבוע בלבד לאחר תחילת האירוע הוא החליט להקפיא את רוב המכסים. הנפילות של שוקי המניות והדולר, לצד הכעס של חבריו המיליארדרים שספגו את רוב האש גרמו לו לשנות את דעתו. במקום שמנהיגי העולם "ישקו לו בתחת" כדבריו, הוא החליט באופן חד צדדי על השעיה וכניסה למו"מ. גם המכסים על קנדה ומקסיקו שהוטלו בתחילת פברואר הושעו לחודש ואז הוטלו מחדש בתחילת מארס.

זה לא נעצר שם. יומיים לאחר "ההשעיה" טראמפ פטר סמארטפונים, מחשבים, שבבים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים מהמכסים שלו על סין.

בעולם האמיתי – זה שנמצא מחוץ לרשת החברתית של נשיא ארה"ב – קוראים לתהליך הזה "התקפלות". או בשפתו העשירה בדימויים של טראמפ: "צ'יקן".

טראמפ מנסה לשדר עוצמה, ורותם לשם כך את כל המשאבים של האומה החזקה והעשירה בעולם. קודם הוא מאיים, ורק אז הוא קורא לצד השני לשבת למו"מ אתו. כך זה מול האיחוד האירופי, כך מול קנדה ומקסיקו, כך מול סין, וכך מול כל העולם. 

ובהקשר הישראלי הקריטי, כך זה גם מול איראן. לצורך חידוש המו"מ מול איראן על הסכם גרעין חדש שלח טראמפ למפרץ הפרסי שלוש נושאות מטוסים, ביצע הפצצות ראווה בתימן והעמיד תאריך יעד להגעה להסכם. האיומים הפומביים מול איראן נמשכים גם לאחר שהמו"מ החל בשבת האחרונה.

מנהיגי העולם רואים ולומדים. הם מבינים שטראמפ הוא קפריזי. שהביטחון שנוטף ממנו מזוייף. הם יודעים עד כמה הוא שטחי. כל סאגת המכסים הזו נולדה בצורה עקומה, בלי עבודת הכנה אמיתית, בלי להסביר לאמריקאים מה המחיר שהם יאלצו לשלם עבורה. גם הקפצת המכסים על סין לרמות בלתי סבירות מעידה על התנהגות נקמנית וילדותית. 

טראמפ התחיל את כהונתו השניה עם קרדיט עצום לבצע מהפכות בארה"ב. אבל גם הכוח של נשיא ארה"ב אינו מוגבל. שוקי ההון הנופלים סיפקו לו הצצה כיצד ייראה העתיד אם הוא ימשיך להתנהג בכוחניות ולהתעלם מחוקי הכלכלה הבסיסיים. האם הוא כבר למד את השיעור שלו? לא בטוח כלל.