מדד ת"א נפט וגז. האם עדיין אטרקטיבי להשקעה?

אז ככה. אמנם ישראל עדיין מייבאת נפט גולמי, ומן הסתם אין לה מאגרי נפט כמו אלו של ונצואלה, ערב הסעודית וכמובן איראן, אבל, בשוק הגז הטבעי, אנחנו מעצמה; יש לנו את מאגרי לוויתן, תמר וכריש, המפיקים גז טבעי הן לשוק המקומי והן לייצוא (למצרים וירדן).

לאחר עלייה ניכרת זו של המדד, האם התמחור מלא? לדעתי, לא בהכרח. אני רואה מקום לעליות נוספות. 

העליות הללו עשויות להיתמך על ידי עסקאות בעלי עניין נוספות, חוזי יצוא משמעותיים חדשים ועלית מחיר הנפט, ככל שתתרחש. זאת משום שתעריפי ייצוא הגז הטבעי צמודים למחיר הנפט הגולמי מסוג ברנט.

לדעתי, כשבוחנים האם כדאי להשקיע בענף, לצד הערכת השווי, שכבודה במקומה מונח, יש לבחון גם אלו אבני דרך צפויות בקרוב. זאת, מאחר וייתכן כי שווי המאגר לפי שיעור היוון מסוים ישקף המלצת "קניה" , בעוד שיעור היוון גבוה יותר יצביע על תמחור מלא.

לדבר חשיבות מיוחדת עבור החברות הללו משום שתזרימי המזומנים שלהן מוצגים לפי מנעד רחב מאוד של שיעורי היוון, המגיע עד 20%.

אם נבחן את אבני הדרך העומדות על הפרק, חלקן לא קטן מהן עשוי לתמוך בעליות נוספות של המדד. 

אסביר.

לגבי מאגר תמר, אבן דרך משמעותית על הפרק הינה התקדמות בקבלת ההיתרים הרגולטוריים הנחוצים למר אהרון פרנקל למכירת 10% מהמאגר לחברת הנפט של אזרבייג'ן; זאת,  לפי שווי של 8.5 מיליארד דולר, לפי פרסומים בתקשורת.

אפסייד נוסף עשוי להגיע מהאטת קצב ההתרוקנות של המאגר: לפי דוח התזרים האחרון, למרות שהמאגר מפיק מזה מספר שנים, יתרת הגז שנותרה במאגר משקפת ירידה של 9% בלבד ביחס לכמותה בתחילת ההפקה. 

לבסוף, על הפרק גידול מהותי של כ 50% בהפקה מהמאגר תוך מספר שנים.

אשר למאגר לוויתן, אבן דרך מהותית היא חתימה על חוזה למכירת גז טבעי בהיקף של 100 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים). השותפות ציינה בדוח התזרים האחרון כי היא "במו"מ להסכם למכירת מעל 100 BCM גז טבעי ללקוחות בשוק המקומי ובחו"ל". לשם השוואה, עד כה הסתכמו כל עסקאות היצוא לכדי 177 BCM, כך שמדובר בהסכם מהותי מאוד. להערכתי, לקוח מרכזי לגז טבעי עשוי להיות חברת חשמל אירופאית גדולה (אולי גרמניה). אלי כהן, שר האנרגיה, אף דיבר בזמנו על הסכם עם סעודיה. להערכתנו, חתימה על חוזה גדול תהווה בסיס להשקעה בהרחבת ההפקה מהמאגר.  

אציין, כי השקעה מסוג זה גם תדחה את היטל ששינסקי המוטל על הכנסות המאגר במספר שנים. 

התזרים השוטף והיציב מהמאגרים הללו משך גופים מוסדיים רבים להשקיע בענף. כמו כן, משמשים תזרימים אלו לחלוקת דיבידנד נכבד, המסתכם בתשואת דיבידנד של 6%- 10%.

לסיכום, למרות תמחור לא נמוך, אני סבורה כי אבני דרך מהסוג שציינתי עשויות להעלות עוד את המדד. 

אמנם, מניות הענף מתאפיינות בתנודתיות גבוהה יחסית, אולם, בניגוד לכך, התוצאות הכספיות בדוחות של שותפויות הגז אינן כה תנודתיות; זאת ועוד, בשנים האחרונות הן מציגות תזרים יציב, הנגזר מחוזים ארוכי טווח. 

סיכון מרכזי בהשקעה הוא הרעה במצב הגיאופוליטי והעמקת הלחימה. 

אשר לסביבה הביטחונית, עם תחילת המלחמה המדד אמנם ירד בעוצמה. אולם, בזמן שחלף מאז הוכיח מערך ההגנה על האסדות את עצמו. כמו כן, בניגוד לחששות, הסכמי הייצוא לא בוטלו ומצרים אף הגדילה את הצריכה ממאגר לוויתן. אני מסיקה מכך שמצרים וירדן זקוקות לגז הישראלי והדבר גובר על העניין הפוליטי . 

לגבי הרעה גיאופוליטית, החשש הוא מהיעדר משקיעים זרים, שנוטים לרכוש נתחים מהמאגרים בפרמיות נאות ומהווים עוגן משמעותי לענף.

לדוגמא, בשעתו הייתה להתעניינות מצד חברת הנפט של אבו דאבי בניו מד (שעד כה לא בשלה לכדי עסקה) תרומה מהותית לשווי השותפות והמאגר.