מדינת ישראל מגרדת את השחקים - גורדי שחקים המתנשאים לגובה של יותר מ-300 מטרים

בעוד מספר שנים לא רב, לא יהיה צורך להרחיק עד ניו יורק או שיקגו על מנת לצפות ביער של גורדי שחקים ומגדלים. קו הרקיע של ערי מדינת ישראל הולך ומתמר לגובה ומגמה זו מתחזקת משנה לשנה.

אם לפני 60 שנה, ב-1965, היה מגדל שלום בן 36 הקומות ו-120 המטרים לגבוה לא רק אצלנו, אלא גם במזרח התיכון כולו, הרי שהיום נבנים אצלנו ארבעה גורדי שחקים המתנשאים לגובה של יותר מ-300 מטרים, מהם שניים בני יותר מ-100 קומות.

בוועידת "ישראל צומחת לגובה" שתתקיים ב-22 במאי במרכז הכנסים הבינלאומי גני התערוכה בתל אביב, ננתח כיצד מדינת ישראל אכן הופכת למדינה ורטיקאלית, אחת המדינות שמתאפיינת יותר ויותר לא רק בגורדי שחקים, אלא גם במגדלי מגורים, משרדים ועירוב שימושים במגדלים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כל בניין רביעי הנבנה היום בישראל, הינו מגדל בן יותר מ-16 קומות ועל פי כל התרחישים, תוך עשור שנים יהיה מדובר בכל בניין שלישי, כך שאחוז הישראלים שיתגוררו, יעבדו, יקנו ויבלו במגדלים רק ילך ויגדל.

אם עד לפני שנים מעטות, גורדי שחקים ומגדלים אפיינו בלעדית את העיר העברית הראשונה, תל אביב, ובהמשך את ערי גוש דן הנושקות לה, הרי שכיום מגדלים נבנים בכל רחבי מדינת ישראל, כולל בערי פריפריה.

מובילות את הרשימה בת ים ואשדוד, אחריהן לוד, נתניה וראשון לציון, ובעקבותיהן, יבנה, ירושלים, תל אביב, באר יעקב ורמת גן. ואכן העשיריה הראשונה משקפת מגמה שבה תוך שנים מעטות יהיה קו הרקיע של מרבית ערי ישראל שונה לחלוטין מזה שהכרנו.

אין מדובר כאן באופנה חולפת. כבר היום נחשבת ישראל לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם, כ-450 נפשות לקמ"ר ואם נחלט את הנגב, הרי שמבאר שבע וצפונה ממנה מדובר בקרוב ל-1000 נפשות לקמ"ר ותחזית של 2000 נפשות לקמ"ר עד 2060, כאשר על פי התחזית יחיו אצלנו קרוב ל-20 מיליון נפשות ועם הצפיפות הגבוהה בעולם.

על כן הבנייה לגובה אצלנו הינה הכרח המציאות, ניצול מיטבי של כל מ"ר קרקע פנוי ומיצוי זכויות אופטימלי. כך גם ניצור את מה שאנו מכנים "עיר  ורטיקאלית", עיר עתידית בה יוכלו התושבים לקבל את כל הצרכים האפשריים, החל ממגורים, דרך תעסוקה, חינוך, בריאות, תרבות, בילוי וקניות, במסגרת אותם מגדלים.

כך גם נזדקק למערכת שתדע לנהל ולתחזק כהלכה את אותם גורדי שחקים ומגדלים. תדע לנהל את כל המערכות הממוחשבות המורכבות שלהן, את המעליות המהירות, את מערכות החירום, את מערכות הבקרה והשליטה שיעניקו לדיירים, למועסקים ולכלל מקבלי השירותים,  בטיחות ובטחון מרביים.

בד בבד נתייחס בהרחבה למשמעות הכלכלית מרחיקת הלכת של מעבר למגדלים, הן מן הפן הלאומי, הן האורבני והן התא המשפחתי. עד כמה יחסוך מעבר זה סכומי עתק המבוזבזים כיום על פקקי תחבורה מיותרים ועל מיליוני שעות שהולכים לטמיון על נסיעות לעבודה וחזרה. ועד כמה ההוצאה על תחזוקת אותם מגדלים, הינה כדאית וחוסכת הוצאות פי כמה וכמה גדולות יותר על תחזוקת מכוניות ומשפרת לאין ערוך את איכות ואת רמת החיים.

כך גם ננתח כיצד תראה העיר הישראלית העתידית, כיצד יראו הרחוב והסביבה שלמרגלות אותם מגדלים, כיצד ישולבו כל אותם גורדי שחקים ומגדלים במרחב הציבורי סביבם, כיצד תראה האינטראקציה בין מגדל למגדל, כיצד יוצר ממשק נכון וטוב בין כלל הדיירים וכיצד יוכלו הדיירים לנצל באופן מיטבי את שרותי חברות הניהול והאחזקה.

על כן אני רואה צם קיום כנס זה מהווה   חשיבות משנה, לא רק בניתוח התופעה של מעבר לגורדי שחקים ומגדלים, אלא גם ובעיקר ל"איך נחיה כולנו בעיר הוורטיקלית" שהולכת וקורמת עור וגידים, קל וחומר בתקופה המאתגרת שאותה כולנו עוברים בימים אלה.

*כותב המאמר אמיר רוזנבלום הוא יועץ ניהול ואחזקת מבנים ונכסי משקיעים ובעלי עידן (ש.נ.י)