מה צפוי כעת לנפט? שלושה תרחישים מרכזיים לשיבוש באספקת הנפט - דויטשה בנק

במאמר זה אנו דנים בתרחישים הקשורים לעימותים האחרונים בין ישראל לאיראן ובהשפעתם האפשרית על מחירי הנפט. אנו מראים כי בתרחיש הקיצוני ביותר, הכולל הפסקה מוחלטת של אספקת הנפט האיראנית וסגירה של מצרי הורמוז, מחיר הנפט עשוי לעלות מעל 120 דולר לחבית. לעומת זאת, בתרחיש מתון יותר – של ירידה של 50% ביצוא הנפט האיראני ללא פגיעה רחבה יותר – העלייה במחירי הנפט תהיה מוגבלת לרמות הנוכחיות, מה שמרמז שזהו התרחיש שכבר מגולם כיום במחירים בשוק.

פתיחת ערוצים לפגיעה באספקת הנפט

התקיפות של ישראל נגד מערכות ההגנה האווירית והמתקנים הגרעיניים של איראן פותחות מחדש מגוון רחב של ערוצים שבאמצעותם תיתכן פגיעה באספקת הנפט. יתרה מזאת, ייתכן שהעימות יטרפד את שיחות הגרעין בין ארה"ב לאיראן, שהיו אמורות להתחדש בעומאן ביום ראשון אך נתקעו בשל המחלוקת אם לאפשר לאיראן להמשיך להחזיק מתקני העשרה גם כחלק מהסכם. לאור זאת, מחיר נפט מסוג ברנט קפץ מרמה של מתחת ליעד הרבעוני שלנו (68 דולר לחבית ברבעון השני של 2025) למעל רמות היעד העליונות של טווח הערך ההוגן, שהוגדר בין 68 ל־73 דולר לחבית.

אמנם בעבר, גם בסבבי לחימה קודמים בין ישראל לאיראן לא הותקפו מתקני נפט ישירות, אך השוק אינו יכול להתעלם מהאפשרות שהסלמה ביטחונית תגרור שיבושים בייצור, שינוע (צינורות וספינות), אחסון וזיקוק.

רקע מספרי: ייצור ויצוא נפט איראני

איראן מייצרת כ־3.4 מיליון חביות ביום, ומתוכן מייצאת כ־1.7 מיליון חביות ביום – רמות יצוא שנותרו יציבות גם במאי, למרות שהממשל האמריקאי הרחיב את הסנקציות והטיל מגבלות חדשות על שלוש בתי זיקוק עצמאיים בסין:

Shandong Shouguang Luqing (מרץ)

Shandong Shenxing (אפריל)

Hebei Xinhai Chemical Group (מאי) כמו גם על מספר מפעילי נמלים בסין.

המשמעות: גם לאחר ההגבלות, הייצור והיצוא האיראני גבוהים משמעותית מהרמות שנרשמו ב־2022.

תרחישים והשפעות פוטנציאליות על מחירי הנפט

כבר הנחנו הפחתה מתונה של כ־400 אלף חביות ליום עד סוף השנה (ירידה של כ־25%).

אנו מציעים שלושה תרחישים מרכזיים לשיבוש באספקת הנפט:

הגבלות יצוא עמוקות יותר – הצלחה רחבה יותר מצד משרד האוצר האמריקאי, או פעולה מתואמת של מדינות G7, עשויות להביא להפחתה של 50%–100% ביצוא האיראני באופן שיגרום לפגיעה כמעט קבועה.

תקיפה ישירה של תשתיות נפט – כולל מתקני ייצור, זיקוק, אחסון או צינורות, העלולים להביא לשיבוש של 1.5 מיליון חביות ליום למשך חודשיים.

סגירה יזומה של מצרי הורמוז על ידי איראן – באמצעות מוקשים ימיים, סירות סיור, מטוסים, טילים או צוללות דיזל. לפי הערכות סוכנות האנרגיה האמריקאית (EIA) מ־2023, סגירה כזו עלולה לגרום לשיבוש של עד 21 מיליון חביות ליום – למשך חודשיים.

מה משקף השוק כיום?

הסקירה המוצגת בתרשימים 3 ו־4 מצביעה על כך ששוק החוזים העתידיים של ברנט מתמחר כרגע את אחד התרחישים המתונים. כלומר, השוק עדיין לא מגלם תרחיש של סגירת מצרי הורמוז או פגיעה קשה באספקת הנפט.

עם זאת, חשוב לציין את ההסתייגויות:

לא נכלל חישוב של פרמיית סיכון גיאופוליטית נוספת מעבר למה שכבר מגולם במחירים. לא הונחה תגובה שונה מצד OPEC+ מעבר למסלול החזרת ההיצע שכבר הוחלט. לא נכללה השפעת שחרור עתודות אסטרטגיות של נפט מצד מדינות המערב.

מנוף לחץ של מוצא אחרון

התפתחויות אלו מעלות שאלות בנוגע לאפשרות של סגירת מצרי הורמוז. לאור ההשלכות הגלובליות המשמעותיות של מהלך כזה, אנו מעריכים שסגירה פוטנציאלית של המצר תישמר כמנוף לחץ של מוצא אחרון וכי היא תישקל רק במצבים קיצוניים, אשר הנסיבות הנוכחיות אינן עומדות בהם בשלב זה.

נכון לעכשיו, נמשכת אי־הוודאות בנוגע ל:

1. היקף התגובה הפוטנציאלית של איראן, ועד כמה העימות ההדדי יישאר ממוקד בין איראן לישראל לעומת התדרדרות לעימות אזורי רחב.

2. האם תגובה איראנית רחבת היקף תגרור מעורבות אמריקאית לצורכי הרתעה.

3. האם איראן תבחר לפגוע בבסיסים אמריקאיים באזור, לאור האזהרות שכבר השמיעה כלפי כל מעורבות אמריקאית פוטנציאלית (ראו כאן).

בסופו של דבר, ההתפתחויות העתידיות בשלושת הסעיפים הללו הן שיקבעו את הסבירות לנקיטת צעדים מצד איראן במצרי הורמוז.

בהקשר זה, בשנת 2018, העריך ג'יימס סטברידיס, אדמירל בדימוס של חיל הים האמריקאי, כי פתיחה מחודשת של מצרי הורמוז עלולה לארוך בין מספר שבועות לבין חודשיים.

מצדו השני של המתרס, מפקד משמרות המהפכה של איראן חזר והצהיר (בפברואר 2025) על יכולת איראנית לסגור את מצרי הורמוז", בתגובה לתוכנית של הנשיא טראמפ להביא את יצוא הנפט האיראני לאפס. עם זאת, מהלך כזה עלול לחשוף את איראן לאובדן משמעותי של נכסים צבאיים, כפי שחוותה לאחר מבצע "תפילת הגומא" (Operation Praying Mantis) בשנת 1988.

הקשר גיאופוליטי רחב יותר

העימות הנוכחי מגיע בעיצומו של שינוי גיאופוליטי מתמשך באזור, כאשר ארה"ב מקדמת את האינטרסים הכלכליים-אסטרטגיים שלה באמצעות:

הסרת סנקציות על סוריה כדי לאפשר חזרת השקעות,

השגת הפסקת אש עם החות'ים לקראת ביקור הנשיא טראמפ בערב הסעודית,

והבטחת השקעות של מיליארדים ממדינות מועצת המפרץ (GCC).

צעדים אלו תואמים את מדיניות "אמריקה תחילה" של הנשיא טראמפ, וכן את המאמצים של ארה"ב להתנתק בהדרגה מהמזרח התיכון.

מעורבות אמריקאית בעימות אזורי רחב מסכנת את אסטרטגיית היציאה הזו, במיוחד על רקע מאמצים דיפלומטיים גוברים מצד מדינות המפרץ לשמר יציבות – לדוגמה, מאמצי הנורמליזציה בין סעודיה לאיראן – שנחשבים חיוניים לתוכניות הגיוון הכלכלי שלהן.